קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת-ראש, הבוקר בדיון בוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון לכוח אדם פגשנו עוד פעם את אופיר אנגרסט, אחיו של החייל החטוף מתן. אני אצטט מה שהוא אמר לי. הוא שואל אותי: תגיד, מה אתה חושב שצריך לעשות? בשבוע הבא יש לי צו ראשון – ללכת לקרבי או לא? לסמוך על המדינה או לא? אופיר סיפר שכשמתן היה לפני הצו הראשון, הוא אמר: יש לך רגליים חזקות, יש לך ידיים חזקות, לך תתרום.
מתן היה היחיד שניצל מהטנק של פרץ, שכולם שם נהרגו ב-7 באוקטובר. עכשיו הוא לא יודע מה לעשות. עכשיו הוא לא יודע מה לעשות. נתתי לו את התשובה שנתתי לו – אני אגיד את זה במשפט אחד: אנחנו לא יכולים לדמיין מה עובר על המשפחות של החטופים. בגלל זה גם אמרתי לו שלדעתי זו החלטה שלו עם המשפחה. אני באמת לא מסוגל לתת לו תשובה.
אבל אני אומר לנו, אני אומר לראש הממשלה – ישב שם גם פרופ' חגי לוין, ואנחנו שומעים על עסקה בשלבים, שקודם ההומניטרי. אני לא צריך את פרופ' לוין כדי להגיד שאני לא מבין מה לא הומניטרי במצב הזה, זאת אומרת, אני לא מדבר דווקא מבחינה מנטלית; אפילו מבחינה פיזית. אחרי מאות ימים, אחרי 400 ימים שם, מי לא הומניטרי? אני חושב שראש הממשלה יודע את זה מצוין, שהוא לא יודע להגדיר, לנו לפחות, מה אנחנו עוד מחפשים שם. אני מבין ששר האוצר אומר שמפקדי הצבא מסרבים פקודה. אין להם גבולות. הוא שר בקבינט: מפקדי הצבא מסרבים פקודה. שיגיד להם לאן הולכים. הם שואלים מהיום הראשון של המלחמה: מה אתה רוצה שיהיה שם ביום שאחרי? וממשלת ישראל לא יודעת להגיד את זה.
אבל אני אומר לכולנו שהשאלה הזאת שאופיר, אחיו של מתן, שאל אותי היום היא שאלה שלא צריך להיות אח של חייל חטוף כדי לשאול. זאת שאלה מצוינת בזמן הזה. היא תלויה במה אנחנו נעשה וכמה מהר נחזיר את החטופים, ובשולי הדברים, אם יורשה לי, אגיד שהיא תלויה גם בכמה הממשלה הזאת, שנשענת על 15 משתמטים שלא יודעים מה זה יום אחד בצבא – מה היא יכולה לדרוש מהעם הזה. תודה.
329 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.