אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראש הממשלה שלנו אכן יגיע מחר כנראה להעיד בבית משפט, משום שהוא בחר להיות ראש ממשלה תוך כדי ניהול תיקים. מאוד פשוט, מאוד ברור.
אני רוצה להקדיש את שלוש הדקות כדי לשים ספוט, תאורה מכוונת, על שלוש קבוצות של ישראלים שלא כולכם מכירים בחיוניות של תשומת הלב אליהן. האחת מוכרת – קבוצת החטופים ובני משפחותיהם. אנחנו מחויבים, אדוני השר, חבריי וחברותיי, אנחנו מחויבים לאמץ את המתווה שלפני למעלה מחצי שנה הציג ראש הממשלה לחברי קבינט המלחמה, והגיע המתווה הזה כמובן גם לאמריקאים ולמחבלי חמאס: אנחנו יוצרים הפסקת אש קבועה, אנחנו מפנים בהדרגה את רצועת עזה, אנחנו מעבירים אסירים, ואנחנו מקבלים את אהובינו בחזרה. זהו סדר הדברים הנכון. ואם ראש הממשלה התכוון למה שהוא הציע והתקבל, אני מתרה בכולנו שאם זה לא יקרה, אנחנו מייצרים כאן שבר איום ונורא. היום צריך להתקדם.
הקבוצה השנייה היא קבוצת שורדי הטבח ביישובים. חלקם, ואני מקווה שרבים ככל האפשר, יהיה בהם העוז, היכולת הנפשית, לחזור לביתם ולהקים את הבית מחדש, להקים את היישובים מחדש, וזה מה שאנחנו עושים כולם ביחד, כולם נותנים יד למהלך הזה. אבל יהיו ניצולים, תהיינה משפחות, יהיו אלמנים ואלמנות ויתומים, שלא יעמוד להם הכוח, ומדינת ישראל מחויבת להיות לצידם ולמצוא את הפתרון המאוזן, הנכון, שיאפשר להם לבנות בית בישראל, גם אם זה לא ביישוב שלהם.
והקבוצה שלישית, אדוני היושב-ראש, היא קבוצה של יישובים, שמינייה של יישובים בגליל המזרחי ועוד רביעייה או חמישייה בגליל המערבי, שלא פונו. אותם יישובים בין 5 ק"מ ל-9 ק"מ בקו העימות, שנאחזו ביישובים שלהם, נשארו תחת אש, ונדרשו לקיים שגרה בזמן חירום קשה – המינימום שצריך זה להכיר בהקרבה שלהם, ואני אגיד לכם יותר מזה – להכשיר את היכולת שלהם לעמוד בהסלמה נוספת שעלולה להגיע. כן, עלולה להגיע. אין ודאות שהפסקת האש הלא-יציבה הזו תימשך לעד. זו חובתנו למי שאין כוונה לפנות אותם בהסלמה נוספת. תודה רבה.
294 מילים של אלון שוסטר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.