קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, גם אני, כמו רבים בעם, צפיתי בעינב צנגאוקר כשהיא רואה לראשונה את בנה מתן מדבר בסרטון. לא יודעת אם עין אחת נשארה יבשה. מתן דיבר אל עינב, דיבר אל ראש הממשלה, דיבר אלינו. ובכל אלפי הפעמים שעינב מדברת אל מתן היא תמיד קוראת לו "חיים שלי". גם אני קוראת לבת שלי "חיים שלי". גם אתה קורא, נכון? זה ביטוי כל כך שגרתי, אגבי, אבל תכלס, זה מה שמתן בשבילה ובשבילנו.
וקצת לקחתי השראה מהטור של חן ארצי סרור, שהיא מדהימה, והיא כותבת שם נורא יפה. היא כותבת שעינב בעצם החזיקה את מתן ברחם לפני 25 שנה, ומאז ועד היום היא מעניקה לו חיים בזה שהיא נלחמת עליו. היא פשוט מזרימה לו צינור של חמצן. בסרט מתן אמר לה: אימא, אני רואה אותך, אני רואה איך את נלחמת עליי. הדבר הזה מזכיר – אתה מכיר את הסיפור של האישה השונמית? את בטוח מכירה. מי זו האישה השונמית? אז אני אזכיר לך, כי את מגיעה מהציונות הדתית. אתה בטוח מכיר. אני אזכיר לכם. האישה השונמית – זה אחד הסיפורים היפים בתנ"ך. הינה, אלעזר בטוח מכיר. אתה מכיר, נכון? אישה אלמונית שזוכה לבן אחרי שנים של עקרות.
שונמית. אחרי השנים האלה, הבן שלה מת לה בידיים. היא פשוט לא מוכנה לקבל את הגזרה, והיא יוצאת לבדה למסע ומגיעה עד לנביא. אתה זוכר?
אלישע. הינה, לא סתם, תלמיד חכם. כולם אומרים לה: אל תלכי אליו, הוא איש מכובד, הוא לא יקבל, אבל היא לא מוכנה לוותר והיא מתעקשת, והיא מכריחה אותו להחזיר את הבן שלה לחיים. המציאות לא מבלבלת אותה. וקינלי, מה קרה בסוף עם הבן? הוא חזר לחיים. הסיפור הזה על האישה השונמית, אחת הנשים הגדולות, מזכיר לי את עינב צנגאוקר, כי הלוחמה הזאת, לא לוותר, לא להיות האישה שמבכה את בניה – האישה שנלחמת על החיים הבן שלה, זה דבר אדיר בעיניי. עינב צנגאוקר היא גיבורה. היא תיזכר בדברי הימים כאישה היהודייה שנלחמה על החיים של הבן שלה. הינה, אני מסיימת. ולכן כשאמרתי לך בהתחלה את המילים "חיים שלי" – את קוראת לבת שלך תמר "חיים שלי", נכון? כשעינב צנגאוקר קוראת למתן "חיים שלי", היא מזרימה לו חיים. תודה רבה, עינב. את גיבורה. תמשיכי, כולנו איתך. תודה רבה.
355 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.