קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
יום קשה מאוד, עם הרבה חללים שלנו. אני שולחת מכאן סליחה ותודה למשפחות שהקריבו את היקר מכול.
כנסת נכבדה, בזמן שסוריה משנה את פניה ו-100 חטופות וחטופים עדיין בעזה, זו הזדמנות חשובה לתזכורת קצרה. כאמל אמין ת'אבת הוא שם שכנראה לא אומר הרבה לרוב הישראלים, אבל מעטים הם אנשי הממשל הסורי ב-60 השנים האחרונות שלא מכירים את הסיפור שמאחוריו. זהו שמו הבדוי של המרגל הישראלי אלי כהן, האיש שלנו בדמשק. אלי נולד ממש השבוע לפני 100 שנה. הוא בנם של יהודים ממוצא סורי שהיגרו לאלכסנדריה במצרים, צעיר ציוני שבגיל 36 עלה ארצה. כאן בישראל התאהב בנדיה, יחד הקימו בית בבת ים וחיו – כפי שתיארה אשתו – חיים צנועים ומלאי ציונות. כהן גויס ועבר הכשרה כמרגל, וכך נולד כאמל אמין.
כאמל נשלח לארגנטינה, שם יצר קשרים עם הקהילה הסורית המקומית, ובתחילת 1962 עשה את דרכו לדמשק עם סיפור כיסוי של איש עסקים גולה השב למולדתו. הוא שכר דירה ליד המטכ"ל הסורי, התחבר לצמרת מפלגת השלטון וקיבל גישה לבכירים ביותר ולסודות המדינה. הוא פעל בשטח לבד תוך סיכון אדיר. במשך היום פתח עיניים וכרה אוזניים, ובלילה העביר ידיעות לישראל. הדיווחים שלו אפשרו לנו לא רק להכיר אלא גם לפעול.
אלי כהן, בנם של שאול וסופיה, בעלה של נדיה ואביהם של סופי, עירית ושי, נתפס בינואר 1965, עבר עינויים קשים והוצא להורג כעבור ארבעה חודשים. גופתו נקברה במקום לא ברור שספק אם נוכל לאתר אי פעם. אלי כהן ראוי להיטמן בין רגבי האדמה שעליה בעצם הגן כל חייו. זו המחויבות שלנו כלפיו וכלפי משפחתו, מחויבות שאנחנו עדיין צריכים למלא. אל יהיה גורל החטופים והחטופות, החיים והמתים, כגורלם של אלי כהן או רון ארד.
261 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.