קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר הושבה לישראל גופתו של החטוף איתי סבירסקי, זכרו לברכה, שנרצח על ידי שוביו. עד הירצחו הוחזק איתי יחד עם נועה ארגמני, שסיפרה על הקשר המיוחד שנוצר ביניהם: "לאורך כל הדרך היית לצידי ואני לצידך", כך כותבת נועה. "היית חבר הנפש שלי, איש השיחה שלי והאח הגדול שאף פעם לא היה לי. לימדת אותי את המורכבות של הנפש, ואיך כל אחד מאיתנו מתמודד עם דברים בדרך אחרת, שאין דרך לא נכונה, כל אחד והדרך שלו. אני מודה לך על הימים שהייתי מבועתת מפחד ותמיד אמרת לי: 'אני פה איתך. זה קשה, אבל אני פה איתך'."
ואני חושב שהסיפור המיוחד הזה על הקשר שנוצר שם במנהרות בעזה בין איתי לנועה הוא סיפור של ערבות הדדית, שאנחנו רואים הרבה בתקופה הזאת, בעיקר בין החטופים שחזרו, כמו נועה, לבין מי שעוד שם. רואים את זה גם במשפחת גולדשטיין אלמוג – האימא חן והילדים אגם, גל וטל, שחזרו מהשבי, למרות כל מה שהם עברו שם – והם חזרו בעסקה הראשונה – ולמרות שהם איבדו את האבא נדב ואת הבת הבכורה ים, שנרצחו עוד ב-7 באוקטובר, מאז שהם שבו, כמו רבים מהחטופות והחטופים ששבו, נאבקים עבור מי שעדיין שם, מלמדים את כולנו שיעור על סולידריות וערבות הדדית. ואני מקווה שגם ממשלת ישראל תלמד מהם ולא תפסיד שום הזדמנות לעסקה. אנחנו שומעים בחדשות שאולי מתרקם לו משהו, אז מפה חשוב להוציא את הקול הזה של נועה, של חן, של אגם ושל כולם. אל תחמיצו את ההזדמנות. אחים ואחיות שלנו שם, והם מצפים שנושיט להם יד ונשיב אותם הביתה. תודה רבה.
250 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.