תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, 430 ימים מאז פרצה המלחמה הארורה הזאת. אנחנו חווים פה קצוות, מרגע לרגע, משעה לשעה, מיום ליום. ביום שישי קברנו את איתי סבירסקי, זיכרונו לברכה, אחד החטופים שלנו, שנרצח בשבי, שגם הוריו, אגב, נרצחו, ב-7 באוקטובר. ביום שבת קיבלנו סרטון אות חיים ממתן צנגאוקר. פעם ראשונה שראינו שהוא בחיים אחרי יותר מ-420 ימים. אימא שלו ראתה את הבן שלה ושמעה את קולו. היום, לצערנו הרב, שבעה לוחמים שלנו חירפו את נפשם. סוריה – הפיכה משטרית אתמול.
ובזמן שכל הדברים המטורפים האלה קורים, במה עסוקה ממשלת ישראל? היא עסוקה בלהביא לוועדת הכלכלה עוד פעם את המהפכה התקשורתית של קרעי. והינה, גם היום פינה השר קרעי את לוח הזמנים שלו והגיע לוועדת הכלכלה כדי לפקח שבובתו האישית, חבר הכנסת קלנר, יצליח להעביר את החוק בוועדה. כנראה הוא לא סומך עליו יותר מדי אם הוא צריך להגיע כשהוא שם. זה, דרך אגב, המקרה הטוב, כי בפעם הקודמת מציע החוק להטבות לערוץ 14, קלנר, אפילו לא הגיע לדיון. קרעי ישב שם, וחבר הכנסת המציע לא ישב.
ואנחנו יושבים שם בוועדה ומדברים על התאגיד, באמת, התאגיד המופלא הזה, שאין בכלל ספק שהוא הצלחה מסחררת ועושה עבודה מופלאה בכל התכנים שאנחנו רואים שם, גם בטלוויזיה וגם ברדיו, וגם הפקות המקור, וגם מהווה מקור פרנסה לכל כך הרבה משפחות בישראל – ומביא חבר הכנסת קלנר, בשמו של השר קרעי, את החקיקה הפרטית הזאת, שכל מטרתה היא עוד חתיכה בפאזל הזה של מהפכת התקשורת, של השתלטות על התקשורת החופשית. וזה למה? כי המשטר, השלטון, צריך שופר שיגיד את המסרים שהוא רוצה שיגידו. אז מחזקים את ערוץ 14, ומנגד מחלישים את כל שאר כלי התקשורת, ובהם התאגיד. קודם היה לנו את החוק להפרטת/סגירת התאגיד, עכשיו זה הפיקוח על התאגיד, שמטרתו בסוף להתערב בתכנים – מה יגידו, איך יגידו, כמה יגידו, כמה כסף ישימו על זה – וכל זה חלק מהמהפכה התקשורתית שקרעי מביא עלינו.
וישבנו שם בוועדה עם כל כך הרבה נציגים, גם מהתאגיד ומעולם התקשורת. אפילו לא הגענו לשמוע אותם מדברים – חוץ ממנכ"ל התאגיד – לא הצלחנו לשמוע אותם כי שמענו את הטרלול המטורף שמנסים להצדיק לנו את המהפכה התקשורתית הזאת, איך זה יגביר לנו תחרות. אורזים את זה באיזו אריזה יפה, איך זה יעשה לנו טוב במדינה, אבל האמת לאמיתה היא שאנחנו רואים אתכם ואנחנו רואים לכם. אנחנו מבינים בדיוק מה אתם עושים, ואנחנו לא נאפשר לזה לקרות.
ובנאומים הבאים אני אמשיך לספר עוד על עלילות קרעי ומהפכתו. תודה.
392 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.