קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו דנים היום בהצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022, אבל אני רוצה לפתוח בסיפור דווקא על המציאות העגומה של החוק הישן, החוק שהיה כאן לפני החוק הזה, חוק שנחקק בשנת 2003 וסורס שוב ושוב בלחץ של בית המשפט העליון. הכנסת, פעם אחר פעם, תיקנה אותו והוסיפה עוד ועוד שינויים.
זהו אותו חוק שלפני כשבעה חודשים – קצת יותר כבר, לדעתי, כשמונה חודשים – סירבנו להצביע בעדו, בחודש יולי 2021. אמרו לנו: איך אתם מבטלים חוק טוב שכזה? אז אני רוצה לספר לכם על בחור בשם כרים. כרים בחור בן 19 ממזרח ירושלים. אביו נולד בירושלים, אימו נולדה ברשות הפלסטינית – בשטח שעוד לא היה אז הרשות הפלסטינית, אבל הפך להיות הרשות הפלסטינית מאוחר יותר. הם התאהבו, הם ביקשו להתחתן, וכך אירע. לפני 19 שנה נולד להם כרים. כשהוא היה בן 12, בין היתר, בהתאם לחוק הזה, אביו ביקש עבורו מעמד בישראל, ביקש וגם קיבל. בבוקר יום ראשון השבוע, מעט אחרי השעה 04:30, הגיע כרים, שבחסות החוק הקודם הוא תושב בעל מעמד של קבע בישראל, הסתער לכיוונה של קבוצת שוטרים שניצבה סמוך לבאב אל-חוטה שבעיר העתיקה, תקף אותם בסכין. הוא נוטרל. הוא נוטרל, אבל המעורבות של רבים כמוהו, בני דור ראשון ודור שני לאיחוד משפחות שנכנסו בחסות החוק הישן – המעורבות שלהם בטרור גבוהה בהרבה מחלקם באוכלוסייה, והמידע הזה הגיע אלינו במסגרת דיוני הוועדה על ידי נציגי השב"כ.
כרים קיבל חינוך פלסטיני טוב – במירכאות, כמובן. הוא למד במערכת החינוך את מיטב הספרות האנטישמית של העולם. הוא למד שלמדינת ישראל אין זכות קיום ושהיהודים הם מקור הרוע בעולם, ובהמשך לדבריך, חברי חבר הכנסת דיכטר – שהיה שותף פה בהצעת החוק הפרטית שמוזגה יחד גם לתוך החוק הזה – הוא גם ידע – – – אם אתה רק רוצח יהודים. אחרי שהוא קיבל את מיטב חינוך השנאה נגד ישראל ונגד היהודים, המדינה פרסה בפניו שטיח אדום מתוקף חוק האזרחות הישן, המחורר.
אנחנו יצרנו, בחסות השנים הרבות עם החוק הזה ובחסות פסיקת בג"ץ שליוותה, אנחנו יצרנו – וחווינו את זה לאחרונה בזמן מבצע שומר החומות – יצרנו ציבור רחב שמתגורר בארץ, בני הדור השני, שנהנים מתושבות או מאזרחות, אבל ההזדהות הלאומית שלהם נמצאת עם אויבינו. מדינות רבות בעולם נמנעות מהענקת זכות אוטומטית לאיחוד משפחות בכלל, אין דבר כזה; מדינות רבות עוד יותר מונעות מתן מעמד לאזרחים או לתושבים של מדינות אויב, זה לא מיוחד. גם החוק הזה, למרות איך שניסו להציג אותו, הוא לא מיוחד לתושבי הרשות הפלסטינית והוא לא מיוחד לערבים; הוא חל גם על איראן, על סוריה, על עיראק ועל לבנון.
אגלה לכם יותר מזה: השבוע הגיעה אליי בקשה איך לעזור לבן אדם. יהודייה תושבת ישראל התחתנה עם ערבי תושב הרשות. למרות שהיא יהודייה, החוק הזה חל עליה אותו דבר. אין פה פגיעה באזרחים הערבים אזרחי ישראל. אם יהודייה ישראלית בוחרת להתחתן עם מישהו מאיראן, החוק חל עליה אותו דבר, זה לא מפלה נגד ערבים. השאלה היא מאיפה מגיע המתאזרח החדש או המתיישב החדש.
החוק החדש שתיקנו עכשיו, שבעזרת השם יעלה להצבעה היום ויועבר, רואה את הביטחון הלאומי של מדינת ישראל כמדינה יהודית, כמדינת הלאום של העם היהודי, המקום היחיד בעולם שבו העם היהודי מממש את הזכות שלו להגדרה עצמית. זה ערך מוגן לעצמו. הוא דורש הסתכלות כוללת, וזה אמור להשליך גם על השאלה איזה יחס אנחנו נותנים למתאזרחים תושבי שטחים עוינים או מדינות אויב, שבוחרים – לא מונעים מהם, חלילה, להתחתן – הם בוחרים דווקא להתיישב בישראל אחרי החתונה. זה הסיפור פה. מי שרוצה להתחתן ולגור במקום אחר, מדינת ישראל מכירה בנישואים שלו, לא שוללת ממנו אף זכות, הכול בסדר.
היום, בעזרת השם, חומת המגן של ישראל תקבל חיזוק משמעותי, ואת החיזוק הזה היא מעולם לא הייתה מקבלת אם באותו לילה לפני שמונה חודשים היינו נכנעים או מוותרים על הדרישה הבלתי-מתפשרת למכסות ולשקיפות. זה היה התנאי שלנו אז, זה נשאר התנאי שלנו עד היום, ואני שמח שהוא נכלל בהצעת החוק שתבוא היום להצבעה.
לאורך השנים, כמו שאמרתי, החוק תוקן שוב ושוב, מכל מיני סיבות. שיטת הסלמי של תיקון החוק הזה עבדה תמיד לכיוון עוד חור ועוד שחיקה ועוד חריג. זה הופסק כעת. ברוך השם, לראשונה הוספנו לחוק האזרחות שעולה היום להצבעה סעיף מטרה, שכולל את ההגנה על מדינת ישראל כמדינה יהודית ואת הביטחון הלאומי בהקשר הרחב. הוספנו אפשרות, יותר נכון חובה, לשלילת תושבות ממי שמפר אמונים למדינת ישראל ומקבל אותה דרך החוק הזה או מעמד אחר, וכמובן לראשונה נקבעה דרישת המכסות והשקיפות באישור הכנסת ודיווח לכנסת. ניתן לבחון ולשקול תיקונים לחוק. זה גם מה שקרה כאן.
הוספנו עוד איזה חריג, מצאנו התאמות, יצרנו ועדה. זה בסדר גמור. אבל אין שום סיבה לקבוע קטגורית שהתיקונים תמיד יהיו לכיוון של חיזוק אותה זכות שיבה לא קיימת, שאני לא יודע להגיד בערבית כמו אבי, של אותו עם פלסטיני לא קיים. תמיד התיקונים עברו לשם, עוד ועוד ועוד ועוד. אין סיבה לכך. מדינת ישראל היא מדינה יהודית וכזאת היא תישאר. גם אם בטעות ועקב אינטרסים פוליטיים צרים חברו חלק מהמפלגות הציוניות לקואליציה עם מפלגות שאינן מעוניינות שישראל תישאר מדינה יהודית, אני מאוד מאוד מקווה ששיתוף הפעולה של הסיעות הציוניות בכנסת הזו סביב חוק האזרחות הוא לא אפיזודה חד-פעמית. אני מחכה ומצפה ליום שחבריי הציונים בכנסת, השבויים בלופ הפוליטי ותקועים בבור שהם כרו לעצמם, יבינו את גודל הטעות ויזכרו עם מי צריך לשתף פעולה ועם מי לא צריך.
אני רוצה, מעבר לסקירה ששמעתם גם מיושב-ראש הוועדה ומאחרים – הרחיבו רבות, סקרו פה הדוברים לפניי, וכנראה גם הדוברים אחריי, פירטו באריכות את התיקונים שהוכנסו לחוק. ברור שאני חושב שהתיקונים הללו הם טובים מאוד. אני מחכה ומצפה שבעזרת השם, אחרי שתיפול הממשלה הרעה הזאת, נוכל לחוקק גם את חוק-יסוד: ההגירה בנוסחו המלא, שייתן מענה שלם לכלל הבעיות שאנחנו חווים בתחום ההגירה, שיש להן כמובן גם הקשרים אקטואליים יותר ואקטואליים פחות.
אני רוצה להגיד תודה. אני רוצה להגיד תודה בראש ובראשונה בהקשר הזה לחבר הכנסת רם בן ברק, שניהל את דיוני הוועדה באמת בצורה – אני התפעלתי כל הזמן מהצורה הרגועה שהוא הצליח לנהל את הנושא הנפיץ הזה. באיזשהו שלב אפילו אמרתי לו שנראה לי שאנחנו צריכים לקרקע את המטוס החכור שנפתלי בנט משתמש בו ולשלוח אותו לגשר בין פוטין לזלנסקי, כי יכולות ההכלה והרוגע שלו היו בהחלט מרשימות, והוא עבד ללא לאות. כמובן לצוות, גם הרגיל וגם הצוות המשפטי וגם הצוות הכללי של ועדת החוץ והביטחון. אני רוצה להגיד תודה כמובן לחבר הכנסת אבי דיכטר ולחבר הכנסת צביקה האוזר, שהצעות החוק הפרטיות שלהם מוזגו גם הן לתוך החוק. אני רוצה להגיד תודה לחברי הסיעות הציוניות שבקואליציה, כולן, שהתאחדו סביב הדבר הזה ואמרו שהם יעבירו את החוק לטובת מדינת ישראל. אני מאוד מאוד מקווה שהדבר הזה יעמוד. אני מסיים, אדוני היושב-ראש. ואני רוצה להגיד תודה – מגיע גם, ואני חייב לומר שהתודה הזאת היא התודה שהכי קשה לי – לשרת הפנים אילת שקד. קשה לי להגיד אותה, אני אומר, בגלל שבעיניי היא עשתה מעשה שלא ייעשה כאשר היא הצטרפה להקמת הממשלה הזאת, והיא ניסתה בכל דרך לא להיעזר באופוזיציה בחקיקת החוק הזאת, אבל בסופו של דבר, אם הגענו לישורת האחרונה, צריך להגיד תודה על כך שבסופו של דבר הייתה התעשתות גם מצד ימינה, גם מצד תקווה חדשה, גם מצד מפלגות אחרות וגם מצד יש עתיד, שהצטרפו גם הם לעניין, והחוק בסופו של דבר מגיע כאן למליאה להצבעה. אני מאוד מאוד מקווה שבעוד כשעה-שעתיים, נוכל לברך על המוגמר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
1,162 מילים של שמחה רוטמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.