בוקר טוב.
אדוני יושב-ראש המליאה, גברתי השרה, אני אקריא, ברשותכם, טקסט מתוך בג"ץ איחוד משפחות של זהבה גלאון ב-2012. אני אתמקד בעיקר בדעת המיעוט של השופט סלים ג'ובראן.
"זוהי הפעם השנייה שאנו דנים בשאלת חוקתיותו של ההסדר הקובע בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג–2003 (להלן – החוק, או חוק האזרחות והכניסה לישראל). בפסק דיננו הקודם בסוגיה, בג"ץ עדאלה – – – (להלן – פרשת עדאלה) הבעתי את עמדתי שלפיה עלינו להורות על בטלותו של חוק זה, הן בהיותו פוגע פגיעה קשה בזכות של בן הזוג הישראלי לחיי משפחה, וזאת ביחס לאפשרותו לבחור את בן או בת זוגו ולחיות עימו חיים משותפים, בזכותו ביחס לילדיו, וזכויות ילדים אלו ביחס להוריהם; והן בזכותם של אזרחי ישראלי הערבים לשוויון. את דבריי חתמתי במילים: 'מדינה אשר רואה עצמה כמדינה מתוקנת, אינה יכולה לקבל כחלק מחוקיה חוקים אשר פגיעתם בערכי יסוד אנושיים כה קשה וכה צורמת. טוב היה לו לא היה נחקק חוק זה מלכתחילה. משנחקק, הרי שאין ביכולתנו, כמי שאמונים על שמירת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, להשלים עם המשך הימצאותו בספר חוקי המדינה' (פרשת עדאלה, עמ' 487). "נדמה שדברים אלו נכונים שבעתיים היום, כאשר לא זו בלבד שחלוף זמן לא הביא לפקיעתו של החוק באמצעות הארכת תוקפו פעם בפעם, אלא שתיקון החוק בשנת 2007 אף הוסיף והעמיק את פגיעתו בכבוד האדם ובזכויותיו הבסיסיות הנובעות ממנו, כפי שקבע חברי השופט א' א' לוי".
אני מצטטת, כאמור, מדבריו של השופט סלים ג'ובראן בדעת מיעוט. "מסיבה זו מצטרף אני גם היום לקביעתו של חברי השופט א' א' לוי שלפיה דין החוק להתבטל, אף בגרסתו הנוכחית. עם זאת הנמקתי במעט שונה. לשיטתי, מרכזה של הבחינה החוקתית בדבר חוקתיות החוק צריך להיות נעוץ במבחני המידתיות ובעיקר במבחן המשנה השלישי (מידתיות במובן הצר), כפי שנותח על ידי הנשיא א' ברק בפסק דיננו בפרשת עדאלה. לטעמי אין לנו צורך להידרש במקרה דנן לפסילתו של החוק בשל כך שאינו הולם את ערכי מדינת ישראל או לקבוע כי אינו לתכלית ראויה, כפי שמציע חברי השופט א' א' לוי. אלא, עלינו לקבוע כי חוק האזרחות והכניסה לישראל מפר את האיזון הראוי בין צורכי הכלל וזכויות בפרט, ופוגע בזכויות אדם מוגנות מעבר למותר, ועל כן דינו להתבטל".
"פגיעותיו של החוק: בפרשת עדאלה קבעתי שהזכות למימוש חיי משפחה היא זכות חוקתית המוגנת במלוא היקפה על ידי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כן, נדרשתי" – על פי השופט ג'ובראן – "לעומק פגיעתו של ההסדר הקובע בחוק האזרחות והכניסה לישראל בזכות זו, וכך קבעתי: 'בהקמת משפחתו, מעצב האדם את הדרך בה הוא חי את חייו ובונה את עולמו הפרטי... בלב-ליבה של הזכות החוקתית לחיי משפחה ונישואין, נמצאים החיים המשותפים, תחת קורת גג אחת. עינינו הרואות, כי החיים המשותפים אינם אך מאפיין הנמצא בשולי היקפה של הזכות לחיי משפחה, אלא אחד ממרכיביה המהותיים ביותר של זכות זו, אם לא המהותי בהם. משכך, הרי שפגיעה ביכולתו של אדם לנהל חיים משותפים יחד עם בן זוגו או בת זוגו, הריהי למעשה פגיעה במהותם של חייו המשפחתיים; שלילת יכולתו של אדם לקיים חיים משותפים בישראל עם בת זוגו הריהי שלילת זכותו לחיי משפחה בישראל. פגיעה זו יורדת לשורש מהותו של האדם כאזרח בין חורין – – – אין מדובר אך בפגיעה באחד ממובניה של הזכות החוקתית לקיום חיי משפחה, אלא בשלילה המלאה של זכות זו, וככזו יש לבחון אותה.
יודגש, כי איננו נדרשים לדון בשאלת חוקתיותו של החוק השולל מכלל אזרחי המדינה את זכותם למימוש חיי משפחה עם בני זוג בעלי אזרחות זרה. אלא, החוק והתיקון מונעים, כמעט באופן מוחלט, את אפשרות מימוש זכויות אלה, עם בן זוג שהוא תושב או אזרח האזור. מגבלה זו רלוונטית למעשה אך לקבוצה מסוימת מתוך כלל אזרחי המדינה, והיא קבוצת אזרחי המדינה הערבים, אשר הם הנישאים בפועל לבני זוג תושבי האזור. לפיכך, יש לראות בהוראות חוק זה כפוגעות באופן משמעותי בזכות החוקתית לשוויון – – – אציין, כי אל מול מניעה זאת, לקבוצת אזרחי המדינה היהודים נתונה זכות רחבה וכמעט בלתי מוגבלת למימוש הזכות לחיי משפחה עם בני זוגם היהודים, בעלי אזרחות זרה – – – מכוחו של חוק השבות".
בעניין זה אני רוצה לצטט עוד מהטקסט שלפניי. כך השופט ג'ובראן ממשיך ומסכם פרק זה: "כפי שנקבע בפרשת עדאלה, קביעה אשר מתחזקת כיום, חוק האזרחות והכניסה לישראל פוגע בזכויות חוקתיות בסיסיות לשוויון ולחיי משפחה – – – השופט א' א' לוי היטיב לתאר את תחלואיו של התיקון לחוק האזרחות, ובמרכזם ההתייחסות הגורפת של ההסדר המנוי בו. הסדר זה מתעלם מכך שהעומדים לבחינתו הם בני אדם, בעלי סיפור חיים ייחודי, ובאמתחתם בקשה אחת ויחידה – לממש את זכותם הטבעית לחיי משפחה. עינינו הרואות, שאין בחריג אשר הוסף כדי לשנות כהוא זה מרוע הגזרה. אין מדובר אך בהוראת החוק לשר הפנים" – או לשרת הפנים – "להחמיר בקריטריונים להענקת הזכות תוך שקילה מוגברת של שיקולים ציבוריים, ובכך להביא לצמצום היקפה של הזכות לחיי משפחה. אלא בקביעה שלפיה זכויות אלו – זכויות אדם בסיסיות ביותר – נמחות כמעט כליל ממפת שיקוליו של השר" – או השרה – "ולמעט מקרים חריגים שבחריגים קיומן למעשה מבוטל בכל הנוגע למושאי החוק."
"מבחני הביקורת השיפוטית על חוקתיות החוק: הינה כי כן" – מסקנתו של השופט ג'ובראן בדעת מיעוט בבג"ץ שהגישה זהבה גלאון ב-2012 – "פגיעותיו של החוק בזכויות חוקתיות מוגנות הן קשות ביותר. אולם, כידוע, לא די בכך על מנת לבטלו. בהתאם לפסקת ההגבלה שבחוקי-היסוד מותר לחוק לפגוע בזכויות חוקתיות, שכן הן אינן מוגנות עד כדי מלוא היקפן. מידת ההגנה נבחנת בגדרי פסקת ההגבלה. חברי השופט א' א' לוי" – על פי השופט ג'ובראן – "קובע כי כבר במבחן השני של פסקת ההגבלה (מבחן ההלימה לערכי המדינה) החוק נכשל. עמדתי שונה". לדעת השופט סלים ג'ובראן, "דינו של החוק להיפסל מכיוון שהוא אינו מידתי – – – חוק זה הלכה למעשה מרוקן מתוכן את האמונה בדבר קיומן של זכויות אדם בסיסיות, שלא ניתן לפגוע בהן בצורה כה קשה ובלתי מידתית. על כן, הדומה בעמדותינו עולה בהרבה על השונה. אלא שלטעמי אין אנו נדרשים במקרה זה לקבוע כי דינו של החוק להתבטל מחמת אי-הלימתו את ערכי" המדינה. "גם במקרה זה, בו הפגיעות של החוק הן כה קשות וצורמות, עלינו לשמור על דרכי הביקורת החוקתית שהתפתחו עקב בצד אגודל במהלך השנים בפסיקותיו הענפות של" בית המשפט, ובמיוחד מאז פסק הדין בנק המזרחי המאוחד נגד מגדל כפר שיתופי.
"אומנם" – ממשיך השופט ג'ובראן – "חברי השופט – – – לוי בחוות דעתו המקיפה והמעמיקה, אינו בוחן את חוקתיות חוק האזרחות והכניסה לישראל מכוחן של דוקטרינות שהן חיצוניות לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. יחד עם זאת, לטעמי, מרחיב חברי בגישתו את הביקורת השיפוטית בגדריו של מבחן ההלימה לערכי" המדינה "אשר בפסקת ההגבלה, וזאת בשעה שכלי הביקורת החוקתיים, ובמרכזם המידתיות, אשר פותחו בצורה ענפה במשפט המשווה ובמשפט הישראלי ראויים יותר לבחינתו החוקתית של חוק זה, בהתאם לאמור בחוות דעתו של הנשיא א' ברק בפרשת עדאלה. זאת, בין היתר, שכן הדרישה של פסקת ההגבלה בחוקי-היסוד – – – לא נבחנה עד כה בצורה מעמיקה בפסיקה, ולא הובילה לבדה לפסילתו של חוק. דרישה זו היא עקרונית, כללית ולא ניתנו בה מבחני משנה משמעותיים במהלך השנים, לבד מן הקביעה כי מדובר בערכי" המדינה, "לטעמי בתחום זה של ביקורת שיפוטית על חוקתיות חוק עלינו לנקוט בזהירות ובריסון. כל עוד לא פותח המבחן השני של פסקת ההגבלה די צורכו ראוי להמשיך ולהשתמש בו כמבחן סף בעל רמת הפשטה גבוהה, ולהותיר את פיתוחו בצריך עיון לעתיד לבוא. בנוסף, שימוש במבחן ההלימה לפסילתו של חוק זה סוטה מדרך" הניתוח "בפסק הדין בפרשת עדאלה. על אף התיקונים בחוק כפי שפורטו, והעמקת הפגיעות, לא שוכנעתי כי יש מקום לסטות מדרך הניתוח שערך הנשיא א' ברק, אשר אליה הצטרפתי בהסכמה. אכן, יש להקפיד כי מקרים דומים יקבלו טיפול משפטי דומה".
השופט סלים ג'ובראן בדעת מיעוט בבג"ץ מסכם ואומר: "אשר על כן, מצטרף אני להכרעתו של – – – השופט – – – לוי כי יש לעשות את הצו למוחלט ולקבוע כי חוק האזרחות – – – בטל בשל אי-חוקתיותו, וכי בטלותו תיכנס לתוקף תוך תשעה חודשים מיום פקיעתו – – – במידה ויוארך תוקפו. האמצעים הבלתי-מידתיים שחוק זה נוקט בהם אינם יכולים להתקבל במדינה דמוקרטית וליברלית. בכך כמובן אין לגרוע" מכל המצב הקיים. ועל כן הוא מבקש ומוסיף: "לצד הקשיים המשפטיים אשר" החוק הזה מעורר, "ואשר בגינם ראוי כי יבוטל – – – חוק זה ככל חוק, נוצר בתוך אטמוספירה חברתית ועליה הוא משפיע.
אין לי אלא לכאוב את קיומו של" החוק, "אשר בכוחו להוסיף ולהקשות על – – – שלמות המרקם – – – של החברה הישראלית" כולה "על כלל קבוצותיה וגווניה".
השופט סלים ג'ובראן מקווה כי המילים החשובות, שהמדינה תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, וחינוך, יעמדו לנגד עיניהם של העוסקים במלאכת החקיקה.
ברשותכם, אני רוצה לסיים את דבריי בטקסט קצר של אישה אחת שהיא אחת מיני אלפי נשים שסובלות יום-יום, שנים רבות, מהשפעתו של חוק גזעני זה, חוק האזרחות. מאדלין זיגאן, בת 28 מירושלים, סיימה תואר ראשון במדעי הרפואה, התחילה בלימודי תואר שני ואף התקבלה ללימודי רפואה. היא מתנדבת בשורה של ארגונים חברתיים והתקבלה לעבודה בספרייה הלאומית בירושלים, אבל בבואה להנפיק כרטיס עובד, התברר למעסיקיה שאין לה מספר זהות או תעודת זהות, ונאמר לה שהם אינם יכולים להעסיקה. זהו רק מכשול אחד מבין רבים שבו נתקלים נפגעיו של חוק האזרחות, המונע איחוד משפחות ערביות בישראל עם פלסטינים מהגדה, מעזה וממדינות האזור. אין לי תעודת זהות, אומרת מאדלין, "אני לא יכולה לפתוח חשבון בנק וכמעט בלתי אפשרי לנסוע לחו"ל", היא אומרת. "החלום שלי זה להיות רופאה, חוקרת, וזה לא אפשרי בלי תעודת זהות".
מאדלין היא אחת מבין אלפי אנשים שחייהם נהרסים בגלל החוק שאוסר איחוד משפחות עם תושבי השטחים. אימה, שנולדה בירושלים, בעלת תושבות ישראלית, כמו הרוב המוחלט של הפלסטינים בעיר, שאינם אזרחי המדינה אלא תושביה. אביה הוא תושב השטחים, אך זה שנים רבות הוא חי בחו"ל. לפני שבני הזוג נפרדו הם התגוררו כמה שנים בגדה. כשמאדלין, אימה ואחיותיה חזרו לירושלים, התברר לה שהתיקון לחוק האזרחות מונע ממנה לקבל מעמד חוקי בישראל. החוק שאוסר איחוד משפחות ומתן מעמד קבע חוקי מונע ממנה להיות רופאה חוקרת.
המשמעויות של חיים ללא מעמד הן רבות. כך למשל החוק מחייב את מאדלין לרכוש לעצמה ביטוח בריאות באחת מקופות החולים בסכום של 8,000 שקלים לרישום ועוד 285 שקלים מדי חודש. היא איננה יכולה להוציא רישיון נהיגה. היא לא יכולה לפתוח חשבון בנק. היא לא יכולה לקבל כרטיס אשראי. היא לא יכולה לעבוד באופן מסודר. היא לא יכולה לצאת מהארץ שלא דרך מחסום. לפי תקנות המועצה להשכלה גבוהה, היא גם לא יכולה להירשם ללימודי רפואה, אף שהיא יכולה ללמוד רפואה ואף שהחלום שלה הוא להיות רופאה.
חוק האזרחות הוא חוק גזעני. חוק האזרחות הוא חוק גזעני, אנטי-ערכי, אנטי-הומני, ויש להתנגד לו. תודה רבה.
1,677 מילים של ג'ידא רינאוי-זועבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.