קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש – – –
שמחה רוצה לתת חמש דקות למרצ. מי אני שאני אגיד לא לשמחה, אחרי כל המאמץ שהוא השקיע פה בחוק הזה. אלוף.
נכון, בדיוק, אני מסכימה איתך. שמחה, אין עליך. אני באמת רוצה לפתוח בברכות לשמחה.
אנחנו בחודש אדר, בחודש אדר מרבים בשמחה, משנכנס אדר מרבים בשמחה. ובאמת, מה שאני חווה בכל השבוע פלוס, שבועיים כמעט האחרונים, זה שמחה, שמחה, שמחה, שמחה ושמחה. שמחה נותן עבודה מדהימה על החוק הזה. גם אתה, אדוני היושב-ראש, מגיעות גם לך ברכות, גם אתה מיוזמי החוק, אבל תסכים איתי שהעבודה ששמחה עשה פה זה באמת, איך אומרים, מעל ומעבר לכולם. התברכנו בך, שמחה. אני לא איכנס לכל ההישגים, כי רבים כבר דיברו עליהם לפניי, ואין לי ספק שהדובר – מי אמור לדבר בחמש הדקות שלי ממרצ? אין לי ספק שמי שלא יעלה ממרצ, הוא ידבר בשבחך, אנחנו כבר יודעים את זה. אז אני מברכת אותך, שמחה, מכל הלב, על זה שהצלחת, למרות שעדיין לא זכינו בחוק-יסוד: ההגירה, אבל זכינו בשיפור משמעותי של החוק הזה, חוק האזרחות, בזה שהוא לראשונה מתייחס לזהות של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שזה בעצם חלק מעילת ומטרת החוק הזה. זו באמת בשורה ממש ממש נהדרת, שמחה, ותודה רבה לך. כיף להיות יושבת-ראש הסיעה שלך ולשבת לידך במליאה ולדעת שיש לנו כאן נציג נאמן כמוך. זה עוד לא כל שבחו של אדם בפניו, תירגע, הכול בסדר. באמת תודה.
אני רוצה לדבר על היבט אחר של חודש אדר, אדוני היושב-ראש. אנחנו נמצאים עדיין בז' באדר, שזה יום הולדתו וגם יום פטירתו של משה רבנו. אתמול דיברתי עליו בהקשר של נאום הפרידה מירדנה, והיום אני רוצה לדבר על היבט אחר של משה רבנו, היבט שאנחנו פוגשים אותו בשבת הקרובה. משה רבנו היה הראשון שהצטווה להילחם בעמלק. כן, כשיצאנו ממצרים, לפני שעשינו רע למישהו, התנפל עלינו עמלק, ומשה רבנו הצטווה על ידי הקדוש ברוך הוא: בחר לך אנשים וצא הילחם בעמלק.
בשבת הקרובה אנחנו נקרא את פרשת זכור, שהיא הפרשה שבה אנחנו מצווים לזכור לעולם את מה שעשה לנו עמלק – נזכור זאת לעולם – וגם למחות את זכר עמלק. הפרשה הזאת, קריאת הפרשה הזאת או שמיעת הפרשה הזאת, היא מצוות עשה בכל שנה ושנה. תכף אנחנו ניכנס לזה. אני אקרא את הפרשה, היא קצרה, וכאמור אנחנו נקרא אותה בשבת הקרובה.
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוקים. והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".
ונשאלת השאלה למה בעצם זאת מצוות עשה, לזכור את אשר עשה לנו עמלק. הרי אין היום עמלק. למה זו מצווה למחות את זכר עמלק? הרי אין היום עמלק. אתה מכיר אולי עמלקים, אדוני היושב-ראש? לא נראה לי. אתה מכיר בני עמים שונים אבל עמלקים אתה לא מכיר. אז למה? מה מהות המצווה הזאת של לזכור את אשר עשה לנו עמלק ולמחות את זכר עמלק? חשוב להבין את זה, כי הדבר הזה פוגש אותנו, המצווה הזאת פוגשת אותנו יום-יום, שעה-שעה, במיוחד בחודש אדר, ורבים וגדולים התחבטו בעניין הזה. אני אומנם לא תלמידת חכמים כל כך גדולה, אבל מה שהספקתי ללמוד הוא שגם הרב סולובייצ'יק, זכר צדיק לברכה, התלבט בשאלה הזאת – מי זה עמלק של דורנו ואת מי בעצם צריך לזכור ואת מי בעצם צריך למחות. ואמר הרב סולובייצ'יק שכל אומה שחורתת על דגלה "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד", כל אומה כזאת שזה מה שהיא חורתת על דגלה, זאת אומרת שהיא מקדשת מלחמה על עם ישראל, "לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד" – היא בעצם עמלק של אותו הדור. והוא עוד הוסיף וכתב שכמובן הנאצים, יימח שמם, הם עמלק של אותו הדור, וגם סטלין, שקידש מלחמה על עם ישראל בהיבט של ביטול הזהות הלאומית והדתית של עם ישראל, גם אותו הגדיר הרב סולובייצ'יק, זכר צדיק לברכה, כעמלק.
ובדורנו, אני חושבת שהרשות הפלסטינית, שחרתה על דגלה להשמיד את מדינת ישראל, לנהל טרור נגד מדינת ישראל, שמחנכת את ילדיה מגיל אפס לשנוא את מדינת ישראל ולהילחם נגדה ולפגוע בה ובתושביה בצורה אכזרית; הרשות הפלסטינית, שחוקקה חוק, שאחד החוקים הראשונים שהיא חוקקה היה חוק שמחייב אותה עצמה לשלם משכורת חודשית לכל מי שמבצע פיגוע נגד מדינת ישראל, נגד תושבי מדינת ישראל, נגד יהודים באשר הם, הרשות הפלסטינית מחייבת את עצמה לפי חוק לשלם למרצחים האלה, למחבלים האלה, לפי חומרת הפיגוע שהם ביצעו – בכך הפכה את עצמה הרשות הפלסטינית לגוף המאורגן הגדול ביותר בעולם, המשמעותי ביותר בעולם, שמייצר טרור בלי לייצר טיל אחד, בלי לייצר נשק בכלל. מעצם זה שהיא, בחוק שלה, בחוקה שלה, במהות שלה, היא מממנת כל מחבל שיוצא לדרך לבצע פיגוע, היא בעצם הפכה את עצמה, הכניסה את עצמה לגדר הזה של עמלק.
ואני אזכיר, כיוון שהמצווה היא "זכור את אשר עשה לך עמלק", אני אזכיר מעט, מעט מאוד, טיפונת, פיגועים רצחניים שבוצעו על ידי מחבלים שהרשות הפלסטינית היא בעצם זו שדחפה אותם לפגע. כי צריך לדעת, אדוני היושב-ראש, שנכון להיום כל מחבל שיוצא לדרך, כל מחבל, מחזיק בכיסו צ'ק פתוח. על הצ'ק הזה חתום אבו מאזן. הוא יודע שככל שהוא "יצליח" יותר בפיגוע, ככל שהוא יבצע פיגוע יותר חמור, יותר מזעזע, יותר אכזרי, עם יותר נפגעים, עם יותר נרצחים, כך הצ'ק הזה יגדל. זה החוק של הרשות הפלסטינית.
אז אני אזכיר חלק מהפיגועים האלה. בחרתי להזכיר פיגועים שהתרחשו בחודש אדר. בד' באדר ב' תשל"ח נרצחו בביתם, בתום סעודת השבת שלהם, הרב אלי והרבנית דינה הורוביץ, השם ייקום דמם, בביתם בקריית ארבע. עוד לפני שהמחבלים רצחו אותם, הם פצעו זוג שכנים שלהם, הרב מרדכי וליטי סעייד, שטיילו טיול שבת, טיול ליל שבת ברחוב הסמוך לביתם. ליטי נפצעה קשה, וברוך השם היא השתקמה והיא חיה איתנו היום. כאמור, אנחנו איבדנו את הרב אלי, שהיה רב, תלמיד חכם גדול, ואת אשתו המקסימה, הרבנית דינה הורוביץ.
בו' באדר ב' תשע"א בוצע הרצח המזעזע של משפחת פוגל בביתם באיתמר. איבדנו את אודי, את רותי, את יואב, את אלעד ואת התינוקת הדס פוגל. כזכור, עו"ד אפרים דמרי סיפר שמנסור עבאס, השותף שלכם לקואליציה, אדוני היושב-ראש, הציע תשלום לאותו עורך דין על מנת שהוא ייצג במשפט את הרוצחים של משפחת פוגל. זה נושא שעוד צריך להתברר, עם מי אתם יושבים בקואליציה.
בי"ח אדר א' תשס"ב התבצע פיגוע מהקשים ביותר, פיגוע בשכונת בית ישראל בירושלים, שבו נרצחו עשרה יהודים, ובהם שישה ילדים, כולל תינוקות, ועוד שני עוברים תאומים שלא שרדו בפיגוע הזה; אימם, שנשאה אותם ברחמה, נפצעה קשה והיא ניצלה, אבל את שני התאומים האלה היא איבדה. בזמן שהתרחש הפיגוע בבית ישראל אנחנו היינו בבית החולים סורוקה, סעדנו את בננו מרדכי, שימים ספורים לפני כן נפצע גם הוא בפיגוע. היינו בבית החולים סורוקה, וקשה שלא לזכור את האחיות בבית החולים רצות אלינו לחדר בדמעות, משום שבית החולים היה מלא במאושפזים בדואים שראו בטלוויזיה את הפיגוע הנורא והמזעזע, פיגוע הדמים הזה, וצהלו ושמחו וחילקו סוכריות. האחיות רצו אלינו בדמעות להיות בחדר היחיד שבו אפשר היה לזעוק על הפיגוע ולא לשמוח בו.
אני רוצה להזכיר פיגוע שהתרחש גם הוא בי"ח באדר ב', בשנת תשנ"ה. בפיגוע הזה נרצחו שכננו נחום הוס, השם ייקום דמו, ויהודה פרטוש, השם ייקום דמו, תושב קריית ארבע. בכיסו של נחום, השם ייקום דמו, נמצא מכתב שהוא הכין כדי לשלוח ולבקש שיאפשרו לו להחזיק בחזרה את הנשק שנשלל ממנו כמה ימים קודם לכן. למה אני אומרת את זה? כי אנחנו עדים עכשיו – היום קיבלנו הודעה מזעזעת שבמסגרתה תושבים רבים ביהודה ושומרון התבקשו להפקיד בחזרה את הנשק שניתן להם להגנה עצמית. זה חלק מההכנות שעושה שר הביטחון שלכם, צביקה, שר הביטחון בני גנץ, שאף אחד לא מעז לגעת בו בציפורן קטנה, ואתם מאפשרים לו לעשות ככול העולה על רוחו. אז עכשיו, כחלק מההכנות לרמדאן, הוא גם מחרים נשקים מתושבים ישראלים ביהודה ושומרון. ממי הוא מחרים את הנשקים האלה? פשוט שנלמד ושנבין. ממי הוא מחרים? למשל, הוא מחרים את הנשק של סגן ראש המועצה האזורית בשומרון דוידי בן ציון, סמג"ד במילואים, שרק לפני חודש וחצי ביקרתי אותו כשהוא עשה מילואים עם הגדוד שלו בצומת גוש עציון. אז דוידי בן ציון כנראה, לפי גנץ, לא ראוי להחזיק נשק, עדיף שייקחו לו את הנשק, כדי שהוא יצטרך להגן על עצמו בביתו באלון מורה ובדרכים לאלון מורה ללא נשק. עדיף ככה כנראה בעיני בני גנץ.
ממי עוד לוקחים את הנשק? מסגן אלוף במילואים יהודה ליבמן, מפקד גדוד מילואים בהגמ"ר שומרון, גיבור ישראל. גם הוא כנראה לא ראוי להחזיק נשק. תגיד לי, צביקה, שר הביטחון בני גנץ אסף נשק מערבי אחד ביהודה ושומרון, אחד, לפני שהוא שולל נשק מהאנשים האלה שצריכים להגן בנשק הזה על החיים שלהם, של המשפחות שלהם? הוא הניח מחסום אחד חדש כדי למנוע הגעה של מחבלים לתוך הבתים של דוידי ושל יהודה ליבמן ושל השכנים שלהם, כמו שהגיעו מחבלים לבתים של משפחת הורוביץ בקרית ארבע ושל משפחת פוגל באיתמר? אלה ההכנות שהוא עושה לרמדאן? אתם עושים משהו בעניין הזה או שאתם נותנים לו לעשות מה שבא לו? פשוט לא ייאמן הדבר הזה.
אדוני היושב-ראש, אנחנו נקרא את ההפטרה. אחרי שנקרא את הפסוקים של פרשת זכור בבית הכנסת, אני כמובן אזכה לקרוא אותם במערת המכפלה. ההפטרה עוסקת בשאול המלך. שאול המלך היה המנהיג הראשון אחרי משה רבנו שהצטווה להילחם בעמלק, הראשון אחריו, ובשונה ממשה רבנו, שאול המלך נכשל במשימה. אתה יודע איך הוא נכשל? הוא נכשל כי הוא חמל, הוא חמל על אגג מלך עמלק. על החמלה הזאת ששאול המלך חמל על אגג מלך עמלק אמרו חז"ל את הביטוי "כל המרחם על האכזרים – סופו מתאכזר על הרחמנים". אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, שאני יוצאת לפגרה הזאת בדאגה גדולה, ולא במקרה החלטתי להקדיש את הנאום האחרון שלי לסוגיה הזאת של "כל המרחם על האכזרים – סופו מתאכזר על הרחמנים".
אני יוצאת בדאגה גדולה כי אני יודעת שבעוד שבועות ספורים יתחיל חודש הרמדאן, ואני יודעת – וגם אתם יודעים – איך נראה החודש הזה כל שנה ושנה: זה חודש של רצח, זה חודש של פיגועים, זה חודש של הסתה, זה חודש של התלהמות. אם ההכנות שעושה שר הביטחון לחודש הרמדאן כוללות החרמת נשק אישי מתושבים יהודים ביהודה ושומרון, אותי זה מדאיג ומפחיד מאוד, ועוד יותר מדאיג ומלחיץ אותי שאתם, שיושבים איתו בקואליציה, לא אומרים לו כלום, שום דבר. אמרתם משהו? ביקשתם שהוא ירפה מהעניין הזה? ביקשתם שהוא ישנה את הגישה שלו? כלום. שר הביטחון בני גנץ עושה בקואליציה הזאת מה שבא לו, ואף אחד לא מעז להגיד לו כלום. הוא הפסיק את יישום חוק הקיזוז של משכורות מחבלים. מאז אוגוסט השנה לא מקזזים יותר משכורות של מחבלים. אתה יודע את זה? הכסף מועבר במלואו לרשות הפלסטינית. ויותר מזה, בני גנץ החזיר חצי מיליארד שקל לכיס של אבו מאזן – –
– – כדי שהוא יוכל לשלם למחבלים מהכסף שלך ושלי ושל משלם המיסים הישראלי. היום כל מחבל שיוצא לדרך עם הצ'ק הפתוח הזה בכיס, עם הצ'ק הפתוח של אבו מאזן, יש על הצ'ק הזה חתימה נוספת, והחתימה הזאת היא החתימה שלך, צביקה, שלך, ושל נפתלי בנט, ושל אילת שקד, ושל מתן כהנא, ושל גדעון סער. אתם חתומים על הצ'ק למחבלים. איך אתם חיים עם הדבר הזה? איך אתם חיים עם זה? אתם מפקירים את דמנו, פשוטו כמשמעו. גם נותנים לאבו מאזן כסף כדי שהוא יוכל לשלם משכורות למחבלים וגם שוללים נשק מיהודים כדי שלא יוכלו להגן על עצמם. גם בדרכים ביהודה ושומרון מפקירים את דמנו. בכביש שאני נוסעת עליו הביתה, ואני אסע עליו שוב הערב, בכביש הזה מיידים ערב-ערב בקבוקי תבערה, ערב-ערב ויום-יום אבנים, ולא רק בכביש שלי. בכל הכבישים. מישהו עושה עם זה משהו? קיימתם על זה דיון אחד? נפגשתם פגישה אחת?
עוד מעט אני אפנה את מקומי כאן לטובת חבר כנסת ממרצ, אני עוד לא יודעת מי זה יהיה, אבל יהיה מישהו ממרצ.
טוב, אז אחרי בצלאל. לא יודעת, אני ויתרתי על חמש דקות משלי לטובת חבר כנסת ממרצ.
אתה יודע, צביקה, כמה עשו חברי הכנסת ממרצ מול שר הביטחון גנץ? הם ניגשו אליו, ישבו איתו ישיבה, קיבלו ממנו הבטחה שהוא יהרוס כל מבנה יהודי שצץ ביהודה ושומרון, והם עובדים מולו יום-יום ושעה-שעה שאת ההבטחה הזאת הוא יקיים. אתם ישבתם איתו פעם אחת לשאול איך הוא מגן על חיי יהודים ביהודה ושומרון? איך הוא מונע את התשלום של המשכורות למחבלים? למה הוא מחזיר את הכסף לידיים של אבו מאזן, מעודד הטרור ומייצר הטרור מס' אחת? פעם אחת עשיתם את זה?
"כל המרחם על האכזרים – סופו מתאכזר על הרחמנים", וזה בדיוק מה שקורה בממשלה בראשותכם. אני לא מדברת עכשיו על זה שאתם יושבים עם מנסור עבאס, שעד לרגע זה הוא חשוד – הוא חשוד בתמיכה ברוצחי משפחת פוגל. אני מדברת על מה שאתם עושים עם בני גנץ. איך אתם נותנים לו להתנהל בצורה כזאת שקושרת את הידיים למתיישבים ביהודה ושומרון ולא מאפשרת להם להגן על עצמם? למה אתם לא עושים משהו בעניין הזה, מבקשים, פונים, מעירים? אתם כבר לא יכולים לא להצביע לו על חוקים, אבל בעצם כן, יש לו חוק שמתקדם בוועדת החוץ והביטחון שאתה חבר בה. יהיו דיונים בפגרה. אולי למשל אתה תגיד ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שאתה לא מוכן להצביע על החוק של בני גנץ עד שהגזרה הזאת לא תתבטל? מה אתה אומר? עד שלא יחזירו את הנשק לדוידי בן ציון, סגן ראש המועצה האזורית – – –
משפט אחרון, צביקה. אני מציעה שאתה תודיע לבני גנץ ותודיע לרם בן ברק שעד שלא מחזירים את הנשק לדוידי בן ציון, סגן ראש המועצה האזורית שומרון, אתה לא מוכן, לא מוכן, להצביע בוועדת החוץ והביטחון בעד חוקים של בני גנץ. יש איזשהו רף מינימום שמצופה ממך, אדוני היושב-ראש. תודה.
2,139 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.