קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי הנוכחים והשומעים, שלום רב לכם. זו הזדמנות להגיד תודה לכל מי ששאל והתעניין בשלומי. זה מחמם את הלב.
תודה לכל מי ששאל. זה מחמם את הלב. אני מרגיש טוב, מחשב מסלול מחדש. נחים, נרגעים וממשיכים. זה היום הראשון שאני בא לכנסת, למליאה, אחרי המצב הבריאותי הלא-טוב, וצר לי מאוד שהיום הראשון שאני צריך להשתתף בו זה יום סיום מושב, וסיום מושב שבו צריך לשים את החותמת על חוק שלא צריך להיות במדינה נאורה, מדינה דמוקרטית, מדינה מוסרית. אני חושב שזה לא מוסיף וזה גורע בכל הרמות.
אני רוצה להיות כן עם עצמי. אני חבר ממשלה, אדוני היושב-ראש, ואני שר בממשלה, ועל פניו אני אמור לייצג את הטוב ואת הרע של הממשלה שאני חבר בה, ואכן זה כך. את הטוב אני מנסה למנף ולחזק – – –
אני אומר שאני חבר בממשלה, אני שר בממשלה, אני צריך לייצג את הטוב ואת הרע של הממשלה. את הטוב אני רוצה למנף בכל דרך שאני יכול, והרע, אני רוצה להילחם בו, אפילו שאני חבר בממשלה. ואני חושב שהחוק הזה הוא חוק רע שאין לו מקום והוא לא צריך להיות חלק ממערכת החוקים במדינה נאורה, מוסרית, דמוקרטית.
מכאן אני רוצה לפנות לחבריי, לשרים, לראש הממשלה, לראש הממשלה החליפי, לכולם: חברים שלי, החוק הזה הוא חוק לא מוסרי, כולם מסכימים, וחוק אנטי-יהודי, וחוק אנטי-דמוקרטי, ואין בו תכונה שאני יכול להתגאות בה. כאן אנחנו לא מדברים על חוק אזרחות. זה לא חוק אזרחות. זה לא חוק אזרחות, אדוני היושב-ראש, זה חוק למתן מעמד. מדינה דמוקרטית, מוסרית, לא יכולה להרשות לעצמה שבתוכה יחיו אזרחים ללא מעמד. אלה לא אנשים שבאו – אנחנו רוצים לאיים על הרוב היהודי, אנחנו רוצים להשתתף בבחירות. אנשים ביקשו מעמד. מדינת ישראל נתנה להם את הזכות להיכנס, אבל לא נותנת להם את הזכות לחיות. מה המשפחות רוצות? רוצות חיים: אני חי עם המשפחה שלי, עם הילדים שלי – שאני אוכל לנסוע לחו"ל, שאוכל לקבל זכויות רפואיות, שאוכל לעבוד, שאוכל לקיים חיי משפחה. איזה איום על הרוב היהודי הקיים?
אני שואל את עצמי: המדינה, איך היא מרשה לעצמה אפשרות של אדם ללא מעמד? אני שואל את עצמי ורוצה לנהל את השיח הזה איתך, היושב-ראש. רוצים מדינה יהודית, רוצים מדינה מוסרית ורוצים מדינה שהיא אור לגויים. תעזור לי, איך זה מסתדר? באמת, אני מנסה לשאול את עצמי את השאלות האלה. אני רוצה מדינה יהודית, מוסרית ואור לגויים – זה לא מסתדר לי. זה לא מסתדר ביחד. משהו פגום כאן. משהו לא בסדר.
לשם כך אני עליתי, כדי להביע את העמדה ולהגיד את זה. אני שנים על גבי שנים אמרתי, ואני אומר את זה לכל חבריי: זה חוק שאין לו מקום במדינה. אתם צריכים לקבל את האומץ ואת השינוי שאנחנו מייחלים שיבוא ולהגיד: חוק כזה לא יהיה במדינה נאורה ודמוקרטית. מדינת ישראל, אסור שיהיה בה אדם ללא מעמד. אסור שיהיה אדם ללא מעמד. זה גול עצמי. אתה לא יכול לשווק את עצמך במוסריות, בהומניות, באנושיות, בזמן שאתה שולל מאנשים לחיות עם מעמד.
ואני רוצה להגיד לצופים עוד משפט: שתבינו, חברים, החוק הזה הוא לא חוק של פתיחת שערים לאלפים או למאות אלפים, דלתות להיכנס לתוך מדינת ישראל. אלו אנשים שחיים כאן עשרות שנים. אלו אנשים שלילדיהם ולנשותיהם יש אזרחות. לאבא של המשפחה אין מעמד. מכל זווית שנסתכל על זה, זה חוק מביש, ואסור שהחוק הזה יעסיק אותנו כל כך הרבה שנים, ועל אחת כמה וכמה לסיים ולחתום את המושב הזה עם אות קין כזה.
זאת קריאתי. אני אמשיך להילחם ברע של הממשלה שאני חלק ממנה, וצר לי מאוד שאנחנו צריכים להיות בצד שלא תומך בחקיקה הזאת. תודה, אדוני היושב-ראש.
568 מילים של עיסאווי פריג'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.