קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אני לא זוכר אם כבר בירכתי אותך, אז בהצלחה בתפקיד.
גבירותיי המזכירות, בהצלחה גם לכן.
אתה יודע מה, שיהיה גם בפעם ה-50.
אדוני, אנחנו דנים היום בהצעה אשר שמה "הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)", אבל כבר אני רוצה לומר לכל המודאגים בבית – כאן אין יותר מדי מודאגים, אני לא רואה פה מודאגים – שאנחנו בכלל לא מדברים על חוק האזרחות. אנחנו בכלל לא מדברים על השאלה של אזרחות.
כשאני שומע את הדיון הציבורי, אדוני היושב-ראש, אני שומע שאנשים אומרים: ייכנסו אלינו לפה אלפים ומיליונים, המדינה תשתנה ויהרגו אותנו. על מנת להסיר דאגה מלב הדואגים, אני אקרא את סעיף 3 בחוק, שמה הוא אומר? "בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין, לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב האזור" – מה זה אזור? השטחים הכבושים. אחרי זה, אם יהיה לי זמן, ואני מקווה שיהיה לי, אני גם אדבר טיפה על האזור הזה – "או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת" – קרי, סוריה, לבנון, איראן – "אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל". נקודה.
חבל עזה זה גם האזור. הוא כבוש – – –
הוא כבוש במצור. כך או אחרת, לא מדובר על אזרחות. אנחנו קוראים לזה "חוק האזרחות". זו הטעיה. למעשה מדובר על חוק הכניסה לישראל, לא על אזרחות, כי החוק אומר בפירוש: "לא תינתן אזרחות". נקודה. אין פה בכלל מה לערער בחוק הזה. על זה מדבר כאן החוק.
אני רוצה לומר עוד משהו. לעיתים יש חוקים שכדי להבין אותם, צריך לקרוא את הדף הראשון, האדום, שנלווה אליהם, שמסביר מה זה החוק הזה. חברתי חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי דיברה על התיקון לחוק האזרחות שהיה בתוקף בהוראת שעה לשנה שנמשכה 18 שנה, וסיפרה וקראה מה אמר עליו בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ – דברים באמת איומים ונוראים, וצודקים – אבל אנחנו מדברים על החוק הזה, שהוא חוק גרוע בהרבה, אדוני היושב-ראש, מהחוק שהיא דיברה עליו.
קודם כול, ממה מורכב החוק הזה? הוא מורכב מחוק האזרחות והכניסה לישראל, התיקון כפי שהביאה אותו שרת הפנים, שהוא העתק של אותן הוראות, אותה הוראת שעה שקיבלה 18 שנה ביקורת בבית המשפט העליון. לא שינו בו דבר, הביאו אותו, אבל יחד איתו הביאו גם הצעות חוק פרטיות. הצעות חוק פרטיות – של מי? אני אגיד לך דוגמה של מי: של חבר הכנסת שמחה רוטמן, חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ', חבר הכנסת צבי האוזר, חבר הכנסת איתמר בן גביר, חבר הכנסת אבי מעוז, חבר הכנסת עמיחי שיקלי, חבר הכנסת אופיר סופר, חברת הכנסת מיכל וולדיגר. הבנו מה ההצעה הזאת?
אני קראתי היום בעיתון שבמושב החורף הקואליציה הפסידה ב-32 הצבעות. החוק הזה הוא הפסד של הקואליציה בהרבה יותר מ-32 הצבעות, כי מדובר כאן בהישג הכי גדול של הסיעה המכונה "הציונות הדתית" מאז היווסדה. הם שלחו כאן איזה וירוס חוקתי – אני לא אומר וירוס עליהם, חלילה – שהוא השתלט על החוק הממשלתי, שהיה רע מלכתחילה, וקיבל ביקורת מבית המשפט העליון מלכתחילה, ואושר רק בגלל שאמרו לו: תשמעו, זה זמני, זה לשנה. אנחנו כבר עכשיו מדברים על אישורו לעוד שנה נוספת, שתשלים 20 שנה. אז לא על זה מדובר, אלא על משהו הרבה יותר קיצוני ורדיקלי, הרבה יותר פוגעני, הרבה יותר שולל את האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל, הרבה יותר מפלה בין יהודים לערבים.
ואני אפרט ככל שהזמן יתיר לי, אדוני היושב-ראש. אני עובר לסעיף הראשון בחוק הזה, הקרוי "חוק האזרחות והכניסה לישראל" אבל הוא בעצם חוק מניעת הכניסה לישראל. הסעיף הראשון לא היה בהוראות השעה הקודמות, הוא חדש. זה מבית הייצור של סיעות הימין הקיצוני בכנסת, שהשתלטו על החוק הזה, והיום הקואליציה תיתן לאופוזיציה את הניצחון ה-33 שלה, אבל הפעם בעזרת הקואליציה.
ומה אומר הסעיף הזה? סעיף מטרה: "מטרתו של חוק זה לקבוע הגבלות על אזרחות וישיבה בישראל". אמרתי, אין הגבלות על אזרחות וישיבה בישראל, יש איסור "של אזרחים או תושבים של מדינות עוינות או של תושבי האזור". אז האזור, אמרנו, שהוא השטחים הכבושים, כולל רצועת עזה, "ולצידן הסדרים חריגים למתן רישיונות ישיבה או היתרי שהייה בישראל, והכול בשים לב להיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית ובאופן שיבטיח את השמירה על אינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי של המדינה".
הסעיף הזה בא ואומר דבר חדש: מה שאנחנו רוצים זה להבטיח את ישראל כמדינה יהודית. מדוע נוסף הסעיף הזה, אדוני היושב-ראש? אני ישבתי בדיונים בוועדת החוץ והביטחון ושמעתי את הנתונים של שירות הביטחון הכללי, ואכן יש כמה אנשים שביצעו איחוד משפחות ורצחו – וכמובן זה ראוי לכל גינוי, והם צריכים לשלם את העונש הכי חמור על המעשים האלה – אבל אדוני היושב-ראש, יש הרבה יותר אנשים שהגיעו לכאן מכוח חוק השבות ורצחו, ואני, כציוני, לעולם לא אציע לבטל את חוק השבות בגלל מעשים כאלה.
אם מישהו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת השתכנע שהאנשים האלה יותר מסוכנים, או שהוא לא יודע חשבון או שהוא לא יודע חשבון.
לא. לא. לא. אמרתי: בן אדם עלה מכוח חוק השבות – –
– – אז אני לא אבוא ואגיד חלילה על מיליונים שעלו מכוח חוק השבות, ו-99.99% הם אזרחים נפלאים, כולל אדוני היושב-ראש.
אני לא אגיד שעצם זה שהם ביצעו רצח זה אומר שהם מסוכנים. חס וחלילה. אותו דבר כאן. למעשה חישובים פשוטים יכולים להראות – מהנתונים שפרסם שירות הביטחון בוועדה עולה שאם ביצעת מעבר לשהייה בתוך ישראל, הסיכוי שתהיה מעורב בטרור קיים, אך נמוך יותר מאשר לא היית מבצע. זאת אומרת, החוק הזה שמביאים היום לא רק פוגע באופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, הוא גם פוגע בביטחון המדינה. צריך להגיד את זה. מי שיצביע היום בעדו, כולל חלק גדול מהקואליציה, פוגע בביטחון המדינה למען אג'נדה פוליטית של הסיעה המתכנה "הציונות הדתית". זה העניין. עכשיו, כדי להמחיש את הדבר הזה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להדגיש עוד כמה דברים. אני רוצה להמשיך את הקריאה. קודם כול, כשאנחנו מדברים על זה שתהיה הגבלה על האזרחות – אמרתי שאין הגבלה, יש איסור על אזרחות – אז אומרים: תוך היתרי שהייה. אבל לפני זה אדון באותו אזור שדיברנו עליו.
למה קוראים לו "אזור"? למה אי-אפשר להגיד "השטחים הכבושים"? למה אי-אפשר להגיד "השטחים המשוחררים"? הרי כאן מגדירים את האזור "יהודה והשומרון וחבל עזה". ממערב לנו כאן עכשיו נמצאת המועצה האזורית מטה יהודה. הרי יש בן אדם נורמלי שיכול להגיד שמטה יהודה איננה נמצאת ביהודה? מובן שהיא נמצאת ביהודה, אבל היא לא בשטח הכבוש. החוק לא מתייחס אליה, החוק מתייחס אך ורק לשטח הכבוש. אז יואילו המנסחים הרשלנים, יואילו המנסחים הרשלנים לכתוב כאן: שטח כבוש, ואם יש להם עמדה פוליטית אחרת, שיכתבו: שטח משוחרר.
מה זה אזור? מה זה יהודה והשומרון? גם פה זה יהודה, אדוני היושב-ראש. הרי אם אנחנו חוזרים עכשיו 55 שנים אחורה לתחילת שנת 1967 – שפה יושבת הכנסת – וישאלו אותך באיזה חבל ארץ אתה נמצא, תגיד: יהודה. פה הייתה יהודה אלפיים שנה. איך אומרים שרק שם זה יהודה? זאת אומרת, החוק הזה חותר גם נגד המסורת של העם היהודי. לא רק שהוא פוגע בביטחון המדינה, לא רק שהוא פוגע בדמוקרטיה, לא רק שהוא לא שוויוני, הוא גם חותר נגד המסורת של העם היהודי ומכחיש את זה שאנחנו נמצאים ביהודה. הוא מצמצם את יהודה.
ועוד אומר החוק הזה שהוא מתייחס לתושב האזור. תושב האזור – אני, יש לי שאלה. אם ברחוב השוהדא בחברון – רחוב שבו עדיין מענישים את התושבים הפלסטינים; 28 שנים אחרי שבוצע בהם הטבח הם עדיין בעונש, אסור להם שם לצאת אפילו לרחוב. אם אני לוקח את רחוב השוהדא בחברון, הרי יש שם תושבים פלסטינים נטולי זכויות, ויש שם גם תושבים יהודים באותו רחוב. האם החוק הזה מתייחס לתושבים היהודים? לא, הוא לא מתייחס לתושבים היהודים. אליהם הוא לא מתייחס. זאת אומרת, אמור מעתה, אדוני היושב-ראש: מדובר בחוק שמיועד לפלסטינים שהם תושבי האזור, קרי, פלסטינים שהם תושבי השטחים הכבושים, בעוד שכנם היהודי בבית על יד, עליו החוק הזה לא חל.
אני יודע על הרגישות למילים, אז אני לא יודע איך בדיוק מגדירים מקום שבו יש שתי מערכות חוק, אחת ליהודים והשנייה לערבים, עם עליונות יהודית. אני לא יודע. אין לי כל כך מילה בעברית לדבר הזה. אני לא רוצה להשתמש במילים משפות זרות, אבל דבר אחד בטוח, שוויון זה לא; דמוקרטי זה לא; יהודי זה לא. קשור לביטחון זה גם כן לא, ממש ממש לא.
אמרתי, אדוני היושב-ראש, שאנחנו לא מדברים על אזרחות, כי כתוב: "השר לא ייתן אזרחות". נקודה. אבל מה רשאי שר הפנים כן לתת? רשאי שר הפנים, לפי שיקול דעתו, לאשר בקשה של תושב האזור לשהייה באזור – לשהייה בישראל, סליחה. אני שמח, אגב, שהחוק אומר מה הכוונה: שהייה בישראל – שהייה בישראל של הקו הירוק. אני לפחות שמח שבנושא הזה, החוק הזה שוב מכיר שישראל היא בגבולות 67'. אף מדינה בעולם לא מכירה בשטחים הכבושים כחלק מישראל, כולל לא ישראל, כולל לא בהצעה הזאת – הצעת החוק אולי הימנית ביותר שהוגשה והגיעה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת ישראל אי פעם. גם היא לא מכירה בשטחים הכבושים כחלק מישראל. היא אומרת: רגע רגע רגע, אם אתה גר בחברון זה לא ישראל; אם אתה גר בחיזמה, מטר מפסגת זאב בירושלים, זה לא ישראל; אם אתה גר בכפר פלסטיני בגוש עציון, זה לא ישראל; אם אתה גר בבידיא שליד אורנית, זה לא ישראל; אם אתה גר במסאפר-יטא שבדרום הר חברון, בצפון הנגב, זה לא ישראל; אם אתה גר ביריחו שבבקעת הירדן זה לא ישראל. זאת אומרת, יש כאן גם דבר אחד טוב בחוק הזה. החוק הזה מאשר שוב שהשטחים הכבושים אינם חלק מישראל.
אבל מה הוא אומר כאן? "רשאי השר – – – לתת היתר שהייה בישראל" – למי? ל"תושב האזור שגילו מעל 35 שנים, לשם מניעת היפרדותו מבת זוגו" ו"לתושבת שגילה מעל 25 שנים". זאת אומרת, אדוני היושב-ראש, נניח שאנחנו מדברים על תושב פלסטיני בן 34 שנשוי כבר עשר שנים לישראלית, ואין לשב"כ שום טענה לא נגדו, לא נגד קרוב משפחתו לא שום דבר אחר, עדיין, לפי החוק הזה, השר לא רשאי לתת לו היתר שהייה בישראל. לא אמרתי אזרחות, לא אמרתי תושבות, לא אמרתי ביטוח לאומי, לא אמרתי רישיון נהיגה, לא אמרתי ביטוח בריאות – אסור לו לשהות בישראל עם אשתו ועם ילדיו, למרות שהוא נשוי לאשתו כבר אולי עשר שנים ואולי יותר, ולמרות שאין שום טענה ביטחונית כלפיו. כך כתוב בחוק הזה. זאת אומרת, אם מישהו אומר לי שזה חוק ביטחוני, אז אחת משתיים: או שהוא לא קרא את החוק או שהוא שקרן. אין אפשרות שלישית.
עכשיו אמשיך: "על אף הוראת סעיף 3, רשאי שר הפנים, לפי שיקול דעתו" – עוד פעם: שר הפנים נהיה לנו שר הביטחון. כל השיקולים הם שלו. הוא אחראי לשב"כ, הוא אחראי לשטחים הכבושים, הוא נהיה לנו שר הביטחון. רק שיקול דעתו – "לתת רישיון לישיבת ארעי בישראל לתושב האזור, שבן זוגו אזרח ישראלי או תושב ישראל, אם יש בידו היתר לשהייה בישראל מאת מפקד האזור – – – והתקיימו בו שני אלה: 1. גילו מעל 50 שנים; 2. הוא שוהה בישראל כדין עשר שנים לפחות".
זאת אומרת, אדוני היושב-ראש, נגיד שיש תושב בן 49 ששוהה בישראל כבר 29 שנים מאז שהתחתן; אין לשב"כ כל טענה נגדו, אין לשב"כ כל טענה נגד קרוב משפחתו – האם שר הפנים רשאי לתת לו רישיון לתושב ארעי? לא תושב קבע, לא אזרח. לא. שר הפנים לא רשאי. עכשיו, עוד דבר: נגיד שיש תושב בן 59 שנשוי כבר תשע שנים לרעייתו הישראלית – הוא בן 59, זה לא בדיוק גיל שמבצעים פיגועים – אבל גם לשב"כ גם אין שום דבר נגדו ולא נגד אף אחד מבני משפחתו, האם רשאי שר הפנים לתת לו מעמד של תושב ארעי? לא תושב קבע, לא אזרח. תושב ארעי. לא. שר הפנים לא רשאי. האם זה קשור לביטחון? לא קשור לביטחון. עוד פעם: מי שאומר שהחוק הזה קשור בביטחון – אחד משניים: או לא קרא את החוק או שקרן.
אני ממשיך עם הדבר הזה הלאה, אדוני היושב-ראש. פנה אלי אתמול אדם והוא אומר לי: תשמע, אני נשוי לאשתי 20 שנה. הוא נשוי יותר מ-17 שנה בוודאות, נגיד, 17 שנה. אני נשוי לאשתי 17 שנה ויש לי היתר שהייה. כאן בא הסוויץ': אשתי יהודייה, הילדים שלי יהודים, אנחנו מגדלים אותם כיהודים, הבת שלי עומדת להתגייס לצבא. על פי החוק הזה, האם הוא יכול לקבל מעמד של תושב ארעי בישראל? התשובה היא לא. הילדים שלו מתגייסים לצבא, מסכנים את חייהם, וגם זה לא מתיר לו לקבל מעמד של תושב. הוא באמת לא מקבל, זה לא איזה משהו תיאורטי. אני יכול לתת שם, אני יכול לתת תעודת זהות. יש לי את זה בווטסאפ.
אז אני אומר עוד פעם: האם זה קשור לביטחון ישראל? התשובה היא: כן, זה קשור לביטחון – החוק הזה פוגע בביטחון ישראל; הוא מונע מילדים ללכת לצבא. גם הנתונים שנתן השב"כ הראו שמי שנכנס לישראל מבצע פחות פיגועים.
אז מעכשיו אני אומר את זה – ואמרתי לחבר כנסת שמחה רוטמן: הוא שכנע אותי. ישבתי בוועדת חוץ וביטחון שוב ושוב, כשחשבתי בהתחלה שהחוק הזה לא קשור לביטחון ישראל, והשתכנעתי: החוק הזה קשור לביטחון ישראל – הוא מזיק לביטחון ישראל. את הניצחון הזה הקואליציה הולכת לתת לאופוזיציה מהימין הקיצוני כפרס על הקיצוניות שלהם, על המאחזים הלא-חוקיים, על זה שרק לפני יומיים ביצהר שרפו עמדה של הצבא. זה הניצחון שהולכים לתת. והינה, המנצח הגדול שניצח את מדינת ישראל – כל הכבוד לו – חבר הכנסת רוטמן.
אבל אני רוצה להמשיך גם מכאן הלאה אדוני, היושב-ראש, ואני רוצה לעסוק בסעיף מאוד מעניין כאן, סעיף 11. שים לב מה אומר הסעיף הזה. הוא אומר: "לא יינתן היתר לשהייה בישראל או רישיון לישיבה בישראל לתושב האזור לפי סעיפים 4, 5, 6(2), 7" – כל הסעיפים שהקראתי קודם – "ולא יינתן רישיון לישיבה בישראל לכל מבקש אחר שאינו תושב האזור" – זאת אומרת גם מה שאמרנו קודם: גם אם הוא עבר את גיל 50, גם אם הוא פה עשר שנים, גם אם אשתו יהודייה. לא יודע מה – "אם קבע שר הפנים או מפקד האזור, לפי העניין, בהתאם לחוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האזור או המבקש האחר או בן משפחתם עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל". טוב, אדוני היושב-ראש, אני חושב שאם השב"כ או מפקד האזור קבעו שאם אדם הוא סיכון ביטחוני – זה אומנם לא פופולרי, ואולי לא תשמע אנשי שמאל בעולם שאומרים את זה – שלא ייכנס לארץ. אני מוכן שבמקום כל הדבר האנטי-ישראלי הזה, שהחוק הזה יהיה: מי ששירות הביטחון התיר את כניסתו ייכנס. מה שאני מציע זה הרבה יותר ביטחוני, נכון?
אבל תשים לב מה אומרים כאן: "או בן משפחתו עלול להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל". בסעיף זה, מיהו בן משפחה? בן זוג, הורה, ילד, אח, אחות ובני זוגם. זאת אומרת אם הבן אדם, נאמר, בן 60, והוא בארץ כבר 30 שנה, והילד שלו כבר הולך לצבא, ולשב"כ אין שום טענה נגדו, הוא אזרח טוב או היא אזרחית טובה, אבל מה? הם אומרים שבן הזוג של אחותו, גיסו, הוא לא מחבל, הוא לא הורשע בעבירה – עלול להוות סיכון ביטחוני, אז הלך עליו, הבן אדם, בגלל גיסו. זה לא עוזר לו שהילד שלו הולך לצבא; זה לא עוזר לו שהוא פה 30 שנה והתנהג יפה מאוד; זה לא עוזר לו שהוא כבר בן 60 ולא הולכים לעשות פיגועים בגיל הזה. יכול להיות שהגיס שלו עלול להוות סיכון ביטחוני. אגב, מה זה סיכון ביטחוני? גם את זה אני לא יודע. אני חושב שסיכון ביטחוני הוא מי שמצביע בעד החוק.
"לעניין זה" – שים לב, אדוני היושב-ראש – "רשאי שר הפנים לקבוע כי תושב האזור או המבקש האחר עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל, בין השאר" – תשים לב, אדוני היושב-ראש – "על סמך חוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים ולפיה במדינת מושבו או באזור מגוריו של תושב האזור או המבקש האחר מתבצעת פעילות העלולה לסכן את ביטחון מדינת ישראל או אזרחיה". למישהו יש ספק שאפשר להגיד שבשטחים הכבושים מתבצעת פעילות העלולה לסכן את ביטחון מדינת ישראל או אזרחיה? אז לפי החוק הזה אפשר לפסול את כולם. זאת אומרת, גם אם הוא בן 60 וגם אם הוא נשוי 30 שנה וגם אם לשב"כ אין שום טענה נגדו או כלפי אף אחד מקרובי משפחתו – אפילו לא גיסו – יכולים להגיד שבאזור שהוא גר יש פעילות, איזה ילד זרק אבן. זה הזוי, אני יודע, אבל זה כתוב פה. אני יודע, זה הזוי, אבל זה כתוב פה. הדברים האלה כתובים כאן. לא אני המצאתי אותם, אני קורא אותם, שחור על גבי לבן.
עכשיו, אני חושב שאם בכנסת היה מתקיים דיון אמיתי, ואם אנשים היו יודעים על מה הם מצביעים, אין סיכוי בעולם שהחוק הזה היה עובר. זה חוק שפוגע בביטחון המדינה, זה חוק לא דמוקרטי, לא שוויוני, לא הגון, שאין שום סיבה שהוא יעבור במדינה כמו שלנו. אני אפילו לא רוצה להגיד במדינה דמוקרטית. אני לא מכיר מדינות לא דמוקרטיות שיש בהן חוקים כאלה. מה זה החוק הזה? אני מכיר מדינות לא דמוקרטיות שמקבלות פליטים, מקבלות איחוד משפחות, אז אני בכלל לא מדבר כאן על מדינה דמוקרטית. אין לחוק הזה קשר חיובי לביטחון, אני אגדיר את זה כך. יכול להיות שהוא מזיק לביטחון; ודאי אין לו שום קשר חיובי לביטחון.
עכשיו תראה, אדוני היושב-ראש, מה קורה כאן, כי בעצם אולי קצת אמרתי את הדברים – הרי אמרנו שאזרחות לא ניתנת. היתרי שהייה – כיוון שיש לנו שרת פנים מאוד ימנית, אז אני יכול להגיד לך שבעוד שר הפנים הקודם, אריה דרעי, לפי הנתונים שנמסרו בוועדה – גם כן "נתונים" – לפי נתונים שנמסרו בוועדה ב-27 בפברואר השנה הוא אישר 70% מהבקשות להיתרי שהייה, להיכנס לארץ. לפי נתונים שנמסרו יומיים אחר כך זה כבר ירד ל-55%, אז אני לא יודע בדיוק, יכול להיות שמחר מה שהוא אישר כבר ירד ל-5%. אני לא יודע אם משרד הפנים יודעים מה הם מאשרים ומה הם לא מאשרים. לעומת זאת השרה שקד אישרה פחות מ-3%. 97% מהבקשות סורבו. 70 איש קיבלו היתר שהייה – לא אזרחות, לא תושבות, לא תושב ארעי, לא ביטוח לאומי, לא זכות הצבעה ולא שום דבר אחר. 70 איש קיבלו את ההיתר הזה במשך יותר משמונה חודשים, מאז שנפל החוק בכנסת. 70 איש יערערו את המאזן הדמוגרפי של ישראל. אנחנו רועדים מפחד מ-70 איש שעברו את כל המבחנים הביטחוניים והכול – מהם אנחנו רועדים מפחד. ולפי הנתונים שהוצגו בוועדה, בארץ נמצאים כ-13,000 איש שבעצם ב-19 השנים מאז עבר החוק בפעם הראשונה, למרות כל המכשולים, אושרה השהייה שלהם בארץ.
עכשיו אני שואל, אדוני היושב-ראש: יושבים פה בארץ אנשים 19 שנה. הם יושבים פה. השב"כ קבע שמותר להם, שר הפנים קבע שמותר להם. את כל המבחנים האלה שאמרתי קודם, שאני לא יודע אם אני הייתי עובר וכמה בכנסת פה היו עוברים, הם עברו. למה לא ניתן להם מעמד של תושב? שיוכלו לעבוד כמו בני אדם, שלא תהיה להם בעיה בחשבון הבנק, שיוכלו, אם רוצים, לטוס לחו"ל, שיהיה להם חופש תנועה. למה לא ניתן? מה מפריע לנו? אני לא מדבר על אזרחות, בסדר? למרות שאני גם לא מבין מה הבהלה מאזרחות. הרי בקלות סיפחנו פה בירושלים המזרחית שטח של 90 ומשהו קמ"ר, ויש בו היום כ-360,000 איש, שגם הם לא מקבלים אזרחות, הם מקבלים תושבות. יש להם מעמד של תושב קבע. מדוע האנשים האלה לא יקבלו את המעמד הזה של תושב קבע? מה בדיוק הבעיה? הרי איש לא טוען כלפיהם שיש להם בעיה ביטחונית. לא טוענים את זה. הרי הם קיבלו אישור זמני ומאשרים להם את האישור הזה לפעמים פעם בשנתיים, לפעמים פעם בשנה. מדוע הם לא יקבלו מעמד של תושב? מה זה קשור לביטחון? מה זה קשור לדמוגרפיה גם? אוקיי, הבנתי שזה חוק דמוגרפי. מה זה קשור לדמוגרפיה? הרי הם כאן. ובכלל, איך יכול להיות שאנשים שמאמינים בארץ ישראל השלמה, ואומרים שחברון זה כמו לוד, אומרים שיכול להיות שבן אדם יהודי מחברון יתחתן עם יהודייה מלוד ויעבור לגור בלוד, אבל אם ערבי מחברון יתחתן עם ערבייה מלוד או ערבי מחברון יתחתן עם יהודייה מלוד, זה יהרוג את המדינה. הרי אתם אומרים שחברון זה ארץ ישראל, אז תחליטו מה דעתכם, שאני אבין לפחות מה הדעה שלכם.
מהקשקוש הזה שכתוב כאן, שאיזה סטודנט שנה א' באוניברסיטה לא היה כותב דבר כזה, אי-אפשר הרי להבין כלום. בעצם מה שכתוב כאן זה שאין שום קשר לביטחון. מה שכתוב כאן זה ששר הפנים ייתן למי שבראש שלו אישור שהייה, לא אזרחות. גם אם בראש שלו לתת אזרחות הוא לא כל כך יכול, לפי החוק הזה. יש פה אולי כל מיני קונצים בחוק שאולי כן, אבל זה גם ממילא לא ניתן. הוא ייתן למי שבראש שלו אישור שהייה, הוא יקבע או היא תקבע מה ביטחוני ומה לא ביטחוני. איזה מין ספר חוקים זה שאנחנו רוצים דבר כזה במדינת ישראל? למה? בשביל מה אנחנו צריכים את הדבר הזה? למה ללכלך את ספר החוקים שלנו?
אז אני רוצה באמת לברך את חבר הכנסת שמחה רוטמן, שאחרי 32 ניצחונות של האופוזיציה על הקואליציה בהצבעות חסרות חשיבות לחלוטין הוא הולך להוביל פה ניצחון אדיר של האופוזיציה על הקואליציה, על ההיגיון, על הצדק, על הביטחון, על הדמוקרטיה, על השוויון, ניצחון אדיר, והקואליציה פשוט מרימה ידיים. גם בוועדה בסעיפים רבים אמרו כל חברי הקואליציה שהיו שם בצד: תשמע, זה לא הגיוני, אבל פה רוב חברי הכנסת לא מכירים את החוק ויצביעו. ואני חוזר על מה שאמרתי: יש לחוק הזה קשר לביטחון מדינת ישראל: החוק הזה פוגע בביטחון מדינת ישראל. לכן צריך להסיר אותו מסדר-היום ולמנוע את הבושה הזאת של הכנסת.
3,354 מילים של מוסי רז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.