הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כבוד השר עיסאווי פריג', אנחנו שמחים כל כך שאתה בבריאות ורפואה שלמה, שחזרת לתפקד, אז איחולינו להחלמה והרבה הרבה הרבה בריאות. אלף סלאמה, אבו כאמל.

חבריי חברי הכנסת, תראו, מה לא אמרנו על החוק הזה. לפחות אני, שהשתתפתי בכל הישיבות בוועדת החוץ והביטחון – ועדת החוץ והביטחון, אתם שומעים? ועדת החוץ והביטחון, שהיום הוציאו, כבוד השר פריג', שהיום הוציאו גילוי דעת לעיתונות ואמרו שהיום אישרה ועדת החוץ והביטחון את חוק האזרחות.

והיושב-ראש, אני קורא לו קפטן ר'. זה הוא אמר, צבי. אתה היית ואתה יודע שהוא אמר על עצמו, אבא שלו אמר שהוא רוצה שהוא יעבוד במוסד, בשב"כ, וקרא לו "קפטן רם". מאחר שאי-אפשר לחשוף את השם, אז תמיד אנחנו רגילים שאנחנו מקבלים – קפטן נ', קפטן א'. אז יש לנו קפטן ר', שאמר שהוא מביא את החוק הזה בלב כבד ולא שלם.

אבל למה בכלל כתבו שהצביעו בעד החוק הזה שלושה והצביעו נגד שניים? מי השניים? חברת הכנסת מיכל רוזין ממרצ וחברת הכנסת אבתיסאם מראענה. ומי שיקרא את זה יסתכל ויגיד: איפה? איפה המשותפת, שאנחנו כבר שבועיים לא ישנים, לא ישנים ממש, תרתי משמע, עובדים מסביב לשעון ולא מתלוננים, כי זה התפקיד שלנו, להיאבק נגד החוק הגזעני הזה? זה שלושה נגד שניים, וכאילו אנחנו לא קיימים. ובאמת, אני הייתי מדי פעם בהצבעות אומר: אני נוכח. אמרתי שלפחות במליאה, חברות וחברים, כשאנחנו רוצים להוכיח שאנחנו נמצאים, אז אנחנו לוחצים – עאידה אומרת לי שאנחנו לא רוצים להשתתף, אז היא אומרת לי: תלחץ "נוכח" – נוכח, שאנחנו קיימים. אז בוועדת החוץ והביטחון – לא נוכחים ונפקדים. נוכח-נפקד, זה ועדת החוץ והביטחון.

ולכן התנגדנו, התנגדנו מלכתחילה, וזה פגם מהותי, רציני, בחוק הזה, שמעבירים את החוק הזה, חוק האזרחות, בוועדת החוץ והביטחון. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שמאז 2003 החוק הזה תמיד, אבל תמיד, היה נדון בוועדת הפנים, כי ועדת הפנים היא הוועדה שאחראית לכל נושא חוק האזרחות ולמשרד הפנים, לא ועדת החוץ והביטחון. אבל מה? בממשלת השינוי יש שינוי, שהחוק הזה לא עובר לוועדת הפנים. אז בשנה שעברה ולפני זה אמרו שמכיוון שלא הקימו ועדת פנים אז העבירו את זה לוועדה משותפת. אבל אמרנו – חצי נחמה. לפחות בוועדה המשותפת של חוץ וביטחון וועדת הפנים אנחנו נמצאים, והיינו. ואני הייתי אז נציג של הרשימה המשותפת. היינו נוכחים, הגשנו הסתייגויות והצבענו, לא כמו הפעם. אתה יושב – זה מחזה, כבוד השר עיסאווי, מחזה סוריאליסטי כזה, שאתה יושב, מצביעים, ואתה לא קיים, לא קיים.

אתה, למרות שלא הצבעת – כל פסיק, כל תג שחבר הכנסת רוטמן לא הסכים עליו, מייד ירד, ואם הוא אישר משהו – ישר זה עובר, אפילו התאריך של החוק, שאנחנו יודעים שלפיד רצה אותו באוקטובר 2023, אחרי התאריך של הרוטציה. ואמרו בהתחלה, בישיבה הראשונה: אנחנו לא נסכים לשנה, רק 18 חודש, ובנוסחים שקיבלנו היה תמיד 18 חודש. שמחה רוטמן הגיש הסתייגות אחת.

לבד, הגיש הסתייגות אחת, שמחה רוטמן – –

– – והיא התקבלה. שמחה, כל הכבוד. הגשת הסתייגות אחת, ובלעדיה החוק הזה לא היה חל, ויש כאלה שהגישו 50,000 הסתייגויות. 50,000. ואללה, עיסאווי, כשהיינו, אתה יודע, בוועדת הכלכלה ולא בוועדת הכספים, אתה וחבר הכנסת טיבי הייתם מגישים מאות אלפי הסתייגויות, כי זה התפקיד של האופוזיציה. תראו, הסתייגות אחת ויחידה, אמר: בלי זה אין חוק, ובלי זה לא היה חוק, וכששינו את זה – יש חוק.

(אומר בערבית: יותר מלשון המאזניים. יותר מלשון המאזניים.)

(אומר בערבית: יותר מלשון המאזניים.) ככה עובדים. לא מגישים עשרות אלפי הסתייגויות – ויאללה, תצביע, תצביע בעד-נגד-בעד-נגד. זה התפקיד שלנו. תנו לנו לעשות את זה. אנחנו באופוזיציה, ותאמינו לי, אנחנו אלופים בזה. אנחנו מלמדים את כולם כאן מה זה אופוזיציה ומה זה עבודה פרלמנטרית. אנחנו אלופים בזה, כולם לומדים מאיתנו את זה, אבל זה תפקיד של האופוזיציה.

זה נכון. ואז מקבלים חשד, אתה יודע.

אבל אז מקבלים חשד, סמי.

בבגרות מקבלים חשד. פוסלים את הבחינה ואומרים לו ששנתיים אסור לו לגשת לבחינת הבגרות. אבל אני אומר, אנחנו נלחמנו ואמרנו את כל הדברים שצריך להגיד, ותאמין לי, אדוני היושב-ראש, לא אמרנו את זה רק כמס שפתיים או בשביל לנסות ולשכנע, כי אין את מי לשכנע. הדברים הקטנים ביותר – אתה יודע, חבר הכנסת האוזר, הדברים הקטנים שניסינו להכניס לחוק הלא-אנושי הזה, לחוק הגזעני הזה – נתקלנו באטימות לב, בשרירות, ברוע לב. מאיפה אתם מביאים את זה? ובסוף גם שמעתי אותך – מזילים דמעות על הפליטים המסכנים מאוקראינה. כולנו, תאמינו לי, נגד המלחמה הזאת, נגד שפיכות הדמים, בעד מתן פתרונות אנושיים, אבל למה אתם מרחיקים עד אוקראינה? למה? ואללה, טוב. תודה רבה, שרת הפנים.

תשמע, מדינת ישראל נתנה פתרונות ל-25,000 פליטים. גם זה ישראבלוף. תשמע, הישראבלוף הזה, איפה שאתה – עיסאווי, אם היית פה והיית רוצה, ואתה בצד השני, היית עושה מהם פה קרקס, חבל על הזמן, כי ה-20,000 נמצאים כאן, 20,000 אוקראינים נמצאים כאן, והם לא חוקיים. מישהו שמע בשנים האחרונות שיש בעיה עם שב"חים מאוקראינה? שמענו? אתה שמעת, עיסאווי? אף פעם. כל הזמן – דרום תל אביב. כן, אחמד?

לא, אני שמעתי על מקרה שאוקראיני נעצר ונכלא בישראל לחמש שנים ועכשיו הגישו בקשה לשחרור מוקדם. אתם יודעים למה? כי עכשיו יש מלחמה באוקראינה והוא אח, וצריך לשחרר אותו כדי ללכת ולטפל בפצועים באוקראינה. יש בקשה ואולי היא תיענה.

אבל אמרתי – צאו לא לאוקראינה, צאו לבאב אל-עמוד, לא-טור, לסילוואן, תראו אלפי משפחות שסובלות, שנקרעות. והם חיים כאן ולא באו ולא היגרו, לא בספינה ולא במטוס, ותשמעו את הסיפורים שלהם. והגיעו האנשים האלה והשמיעו את הזעקה שלהם. אני סיפרתי על מקרה קורע לב, שפניתי למשרד הבריאות, השר עיסאווי. יש תושבת ירושלים המזרחית שסיימה את לימודיה בהצטיינות, למדה רפואה. היא ניגשה לבחינת הרפואה הממשלתית ועברה את הבחינה. לא נתנו לה רישיון רפואה. פניתי למשרד הבריאות – אני אראה לך את מכתב התשובה שקיבלתי. מה זה המכתב הזה? אומרים לי: אתה לא יודע מה החוק? אתה מיתמם? אני אומר: למה? אומרים לי: היא לא יכולה לקבל כי היא לא תושבת קבע.

היא לא יהודייה, בטח. אבל אני אומר, היא א5.

זה נכון.

זה נכון, ולכן תכף אני – – –

היא עשתה את הבחינה, קיבלה, קיבלה זכאות, הרשו לה, נתנו לה זכאות. אמרו לה: אם תביאי תושבות קבע – כי היא בתהליך של איחוד משפחות – – –

סמי מכיר? סמי אומר שזאת מדינה יהודית ליהודים. מדינה יהודית לערבים זה תמיד – – –

אנחנו לא מכירים, לא בהגדרה, ומי – – –

לא, הוא אמר: זה מדינה גזענית. טוב, נו, אני עוד מעט מסיים.

ווליד, בסדר, (אומר בערבית: מה שהוא אמר עד היום זה שהוא מכיר בישראל כמדינה יהודית; נולדה כזאת ותישאר. הוא לא סמי.)

בסדר. עיסאווי. השר עיסאווי. נתנו לה זכאות, כי אמרו: את בתהליך אחמ"ש. קיבלה זכאות. אבל אמרו לה: עכשיו, בשביל הרישיון – כשתקבלי רישיון, את צריכה להיות תושבת קבע.

נתנו לה. אני אשלח לך את המסמכים. אחותה רוקחת – אותו הדבר. זה מקרה שאני מטפל בו. עכשיו, בא קפטן ר', אמר: אנחנו ניתן פתרונות לקבוצה הזאת של 12,000 משפחות שהן נפגעות החוק הזה מאז 2003, והחוק הזה יחול מהיום והלאה על משפחות חדשות. אמרנו: ואללה, יש הקלה משמעותית למשפחות האלה, סוף-סוף יש פתרונות לקבוצה הזאת. אני שמעתי אז את עיסאווי, שעלה ודיבר ואמר: אנחנו נותנים פתרונות, והגענו לסיכום עם השרה שקד: בדיקה פרטנית – פוטרים את כל הקבוצה הזאת. אמרתי: ואללה, עכשיו יש הזדמנות, ואז אנחנו מקבלים נוסח, סעיף 3א, שאומר: כל מי שמגיע מעל לגיל 50 ויש לו אישור שהייה מעל עשר שנים – ישודרג. טוב, אבל אז הכניסו שהוא יקבל אישור שהייה ארעי. יעני, המשפחה שהייתה אצלנו אתמול, שהיא 26 שנים – מלפני החוק, ואתה מכיר את המקרים האלה, עיסאווי, מה, אני צריך לספר לך? 26 שנה הם באיחוד משפחות, לפני החוק. אמרו: סוף-סוף (אומר בערבית: נקבל רישיון שיהיה קבוע,) סוף-סוף נקבל רישיון קבע, אחרי 26 שנים. אנחנו בגיל 54, 15 שנה אישורים כדין – בום, לא מקבלים כלום. למה? כי יש להם א5, והם נשארו עם א5 ולא שודרגו לרישיון קבע. זה הסעיף שהכניסו, ורם בן ברק מתפאר, מתגאה – הכנסתי הקלות. איזה הקלות ואיזה בטיח.

עוד מקרה קורע לב, הסעיף שמדבר על ילדים. תשמעו, איימן, אחמד, סמי – הינה, גם השר – ילדים מתחת לגיל 14 יכולים לקבל אוטומטית רישיון קבע מכוח היותם ילדים לבני זוג שיש להם רישיון קבע. אבל אם הוא 14 ויום? לא, רק אישור מת"ק. ואז אמרתי, הבחור הזה, הילד הזה בן ה-15 או 16, ימשיך כל חייו לקבל אישורי מת"ק, ואז היושב-ראש אמר לי: לא, עד גיל 50. בגיל 50 יקבל א5. איזו אנושיות.

תכף אני אגיע להאוזר. תכף אני אגיע להאוזר, בסוף. אמרנו: אבל זה ילדים. תשאירו, תתקנו את זה במקום 14 לגיל 18, שכל הילדים יהיו במעמד שווה. יש משפחות – חלק מהילדים זה עם – – –

לא, לא. רק ערבים. יהודים זה עם נבחר, עם נשגב, נו, בחייאת דינכ. מה אתה מדבר?

ילדים. אני מדבר, סמי, אני שם כוכבית.

אז אני שם כוכבית, אני מקבל את ההערה שלך. כל מה שאני מדבר עליו זה משפחות ערביות פלסטיניות, ילדים ערבים ותו לא. יש משפחות שנקרעות, כבוד השר עיסאווי. חלק מהילדים, יש להם רישיון קבע, חלק עם אישורי מת"ק וימשיכו כל החיים שלהם עם אישורי מת"ק. למה לא מתקנים את זה?

אבל עוד יותר גרוע – תראו מה הכניסו, פעם ראשונה מאז 2003, והאמת? בזכות היושב-ראש שיושב כאן, שהוא חלק מהממשלה, חלק מהקואליציה, והאופוזיציה – שמחה רוטמן ודיכטר – הכניסו, השר עיסאווי, סעיף מטרה. כי מה? לא היה ידוע מה מטרת החוק מאז 2003. רבותיי, 20 שנה בית משפט עליון לא ידע לפרש את החוק הזה, כי אין לו סעיף מטרה, ואז, סוף-סוף יש מטרה לחוק הזה: "מטרתו של חוק זה לקבוע הגבלות על אזרחות וישיבה בישראל של אזרחים או תושבים של מדינות עוינות או של האזור", קרי, ערבים, "ובצידן הסדרים חריגים למתן רישיונות ישיבה או היתרי שהייה בישראל" – וכאן משפט המחץ – "והכול בשים לב להיותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, ובאופן שיבטיח את השמירה על האינטרסים החיוניים לביטחון הלאומי של המדינה". זהו, זו מטרת החוק. אף אחד לא ידע. עכשיו ברור. השרה שקד אמרה את זה, גם השר לפיד אמר את זה. המטרה של החוק הזה היא כבר לא ביטחונית.

אני אומר לכם, הופיע סגן ראש השב"כ בוועדת חוץ וביטחון. אני חשבתי, כשהייתי עורך דין, שמחה, והיו מביאים לנו את נציגי השב"כ, הם היו מעידים מאחורי פרגוד – קפטן א', קפטן זה, נ'. לא היינו רואים אותם. אמרתי, סוף-סוף יש הזדמנות, בוועדת חוץ וביטחון. הוציאו את כולם חוץ מחברי הכנסת. אמרנו, יאללה, עכשיו בזום. פתאום מסך חשוך, שחור. מה? א' מעיד מאחורי מסך, אסור לחשוף אותו. בסדר. שאלתי אותו: אומרים על 35 מקרים – תשמעו את המספרים – 35 מקרים של מעורבים מאז 2002. אמרתי: יש פילוח מי מעורב? על אילו עבירות? יש כתבי אישום? יש הכרעות דין? הוא אמר לי: בוודאי שיש. נגיש את זה לוועדה. יוק. עד היום לא קיבלנו את הפילוח הזה. בסוף אומרים: תכלית ביטחונית. לא ביטחונית ולא בטיח.

אבל עוד יותר גרוע, סמי, עוד יותר גרוע – איימן, אתה מדבר אחריי? אה, עופר אחריי. עוד יותר גרוע, כאילו החוק הזה לא נפל ב-6 ביולי 2021, כאילו שהכנסת לא אמרה: אני מפילה את החוק הזה, הכניסו סעיפים 15(ב), (ג), (ד), אמרו: התחולה של החוק הזה היא תחולה רטרואקטיבית מ-6 ביולי, והחוק הזה יחול על כל הבקשות שהוגשו מ-6 ביולי עד היום. איך אפשר לעשות דבר כזה? זו חקיקה רטרואקטיבית פר אקסלנס, במאה אחוזים, באלף אחוזים.

טענו: נושא חדש. מה פתאום? דוחים את זה. זה לא נושא חדש, כבר עמדו על זה – אפילו דברים של סיוע משפטי, של רישיון נהיגה. אתם יודעים, אומרים שמי ששהה בישראל במשך שלוש שנים ויש לו אישור, יש לו אפשרות להגיש בקשה למפקד האזור, ויקבל היתר לנהוג. הגשנו הסתייגות – וגם מרצ – כי קיבלנו את זה מהאגודה לזכויות האזרח. ואז מה? אומרים: דוחים את ההסתייגות, ואפילו את זה לא ביקשו.

הוועדה ההומניטרית – תשמע, שמחה, כל הכבוד לך שכופפת אותם בעניין של המכסות, שהמכסה יכולה להיות אפס. אתם יודעים, היום בשעה 08:00, אחרי לילה ללא שינה, המשכנו בוועדת חוץ וביטחון. אומרים: המכסה תהיה כמו המכסה שהייתה ב-2019. כמה מקרים הומניטריים היו ב-2019? היה ויכוח בין 14 ל-35, ובסוף האגודה לזכויות האזרח שלחה וביקשה. אמרו: במקום כל הוויכוח הזה – 14–35 – בואו תעשו את זה לפי 2018, שהיו 54. ואללה, תשמע, הישג מזהיר שהצלחנו לתקן את זה ל-2018, באדיבותו הרבה של שמחה רוטמן, שהסכים. 54 מקרים הומניטריים. וואי וואי וואי, איזו סכנה לביטחון המדינה. אסון, אסון ביטחוני כבד נופל על מדינת ישראל – 54 מקרים הומניטריים.

לסיכום, אדוני היושב-ראש, זה חוק גזעני.

אני שמתי לב. אני לא רוצה לגזול את הזמן של החברים. החוק הזה, אמרנו עליו כל הזמן – אנחנו היינו עקרוניים. אנחנו הרשימה היחידה שהייתה, נשארה ותישאר בעמדות העקרוניות שלה. אנחנו לא מנהלים לא משא ומתן ולא תרגילים על זכויות בסיסיות ועל זכויות חוקתיות של משפחות שנפגעות, משפחות שסובלות. החוק הזה, במשמרת הזאת, בממשלת השינוי, הוא עוד יותר גרוע, עוד יותר גזעני, עוד יותר אנטי-דמוקרטי מהחוק שהיה במשך 20 שנה.