קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחרי כל כך הרבה שנים שאנחנו מתדיינים סביב החוק הזה, ואחרי שהשתמשנו בכל הארגומנטים, ודיברו גם החברים לפניי וצעקו את צעקתם של האזרחים הפלסטינים וגם התושבים הפלסטינים בעניין החוק הזה, לפעמים אני שואלת את עצמי איך יכול להיות ומה גורם לאטימות הזאת, לסגירת האוזניים והרצון לא להתעסק עם שום ארגומנט בצורה אמיתית.
ואני שואלת את עצמי גם למה כולנו תוקפים את החוק הזה מהזווית שהוא מוצג – כאילו הוא חוק שבא להסדיר את עניין בקשות האזרחות והשהייה של אנשים שהם לא אזרחי המדינה. החוק לא מדבר על אזרחי המדינה, כאילו. הוא מדבר על אנשים מחוץ למדינה, בשטחים הפלסטיניים הכבושים, שמבקשים להתאזרח או לשהות. יותר קל לשווק את החוק בצורה הזאת ויותר קל להדביק לו אז כל מיני סיבות ביטחוניות, אבל בעצם, אם מסתכלים על המטבע מהצד השני שלו, זה חוק שמדבר על המובן של אזרחות במדינה הזאת, זה חוק שמתייחס לאופייה של המדינה הזאת, וזה חוק שמתייחס גם לטבע השלטון בתוך המדינה הזאת.
למה אני אומרת את זה? כי אם מסתכלים על הצד השני של המטבע, החוק בא להסדיר את התנהלות האזרחים הערבים הפלסטינים בחיים האישיים שלהם – במי מותר להם כן להתאהב, עם מי להקים משפחה ואיפה אפשר להקים את המשפחה הזאת – וכופה עליהם בחירה בין חיי משפחה אמיתיים, נורמליים, בטוחים, לבין לצאת מהארץ כדי לחפש את האפשרות הזאת להקים משפחה במקום אחר. זאת האמת.
מדינת ישראל לא יכולה להסביר לעולם איך היא עושה דבר כזה לחלק מאזרחיה, אבל יותר קל להסביר שהיא מנסה להסדיר למי לתת אזרחות ולמי לא. קשה יותר להסביר איך היא מסווגת את האזרחות בתוכה לאזרחות סוג א' ולאזרחות סוג ב'. אתם יודעים איך קוראים לדבר הזה כאשר יש לך מדרג של אזרחות בתוך המדינה? אתם יודעים איך קוראים לשלטון ולממשלות שמנסות דרך דיכוי, אפליה וחקיקה גזענית כמו שעומדת בפנינו – איך נקרא השלטון הזה? אז בואו אני אחדש לכם: זה שלטון אפרטהייד כחול-לבן, כחול-לבן, תוצרת ישראלית יהודית, כי אתם משתמשים בכיסוי הזה. אין יהודית ודמוקרטית, ועוד כאשר מביאים חוקים כאלה. אל תשלו את עצמכם. יש יהודית, אפרטהיידית, גזענית. אתם בעצמכם גורמים, הקואליציה – קואליציית השינוי גורמת לקשירה מאוד ישירה בין המילה יהודית למילה גזענות. זה מה שנעשה בחוק הזה.
בחוק הזה – בעצם היום בעולם, בטח יגידו לי עכשיו: את עומדת על הדוכן של הכנסת, ואת נבחרת, והאוכלוסייה הערבית בוחרת. איך את מעיזה לדבר על אפרטהייד? באפרטהייד בדרום אפריקה לשחורים לא הייתה האפשרות לבחור. אז אני אומרת לכם: כמו שהשכל היהודי, הישראלי, יכול לפתח פטנטים, הוא פיתח גם פטנט אפרטהיידי חדש, אבל שמתאים ועונה על כל הקריטריונים הבין-לאומיים המשפטיים להגדרת אפרטהייד. אתם יכולים לבחור, אתם יכולים להיבחר, אבל ההסכם הבסיסי שבין מדינה לאזרחיה, שמדבר על העובדה שהמובן האמיתי, המהותי של האזרחות – זה השותפות בקביעת מהותה ואופייה של המדינה – לא תהיה לכם, אתם, האזרחים הערבים.
לפי החוק הבין-לאומי ולפי ההגדרות הבין-לאומיות אפרטהייד זה שני דברים, שני קריטריונים צריכים להתקיים: קריטריון אחד זה חקיקה ומדיניות שמנסה לתת עליונות לקבוצה אתנית אחת על חשבון קבוצה אתנית שנייה. ואללה, כמו שאומרים בצרפתית: יאללה, בואו. זה לא מה שקורה? החוק הזה לא קובע עליונות של קבוצה אתנית אחת על קבוצה שנייה, אפרופו יהודים–ערבים, לפי הסדר הזה?
דבר שני שהגדרת אפרטהייד מגדירה באופן הכי ברור זה קיום שתי מערכות חוקים שונים לאותם אזרחים או תושבים שגרים תחת שלטון המדינה. אפילו אם הייתי רוצה להגיד שהחקיקה מבדילה בין אזרחים בתוך גבולות 48' ובין תושבים שנמצאים תחת הכיבוש בשטחים הפלסטינים הכבושים – אבל לא רק את זה. מערכת החוקים הזאת היא גם שתי מערכות שונות – לאזרחים הערבים ולאזרחים היהודים במדינה. כי אם תזכרו טוב מאוד, הצד השני של המטבע של החוק הזה – לא שהוא מונע אזרחות רק מהפלסטינים בשטחים הפלסטיניים הכבושים שנשואים לאזרחים, אלא מונע מאזרחים ערבים פלסטינים מתוך המדינה לספח, לתת, לאפשר קיום משפחה עם אזרחות או היתרי שהייה.
אז שני התנאים הבסיסיים לקיום אפרטהייד כן נמצאים, למרות שאנחנו נמצאים בכנסת. אתה יודע למה, כבוד היושב-ראש? כי נשללת מאיתנו – כולל אלה שיושבים בקואליציה – האפשרות להשפיע באמת. הרי מה טענו השותפים בקואליציה, מאלה שיש לנו ציפייה שיש להם דעות אחרות והם בעבר גם הוכיחו? ואני מדברת ספציפית על מרצ ורע"מ, שהפעם בחרו להתנגד לחוק. לפני כמה חודשים הם הצביעו בעד החוק. אין להם את היכולת להשפיע בדברים המהותיים. כשהצטרפו לממשלה או לקואליציה אמרו: אנחנו מצטרפים כדי להשפיע. אז אתם עדיין משפיעים במקום האינסטרומנטלי של המובן של אזרחות, לא המהותי. כי עובדה, בחוקים ובמדיניות שקובעת את מהותה ואופייה הגזעני של המדינה, אין לכם שום השפעה, ואתם בוחרים לא להשפיע. עכשיו, למה בוחרים לא להשפיע? זה שיקולים שלכם – כנראה, כדי להישאר ולקבל את המעט ממנעמי השלטון או מהתקציבים. עכשיו, כולם אומרים לנו: אנחנו משפיעים, מקבלים תקציבים. בדברים המהותיים, שנותנים לאזרחים שלנו שוויון אמיתי, שנותנים הכרה אמיתית בזכות האוכלוסייה הערבית הפלסטינית בתוך מדינת ישראל להיות שווה בין שווים, אין שום השפעה.
אי-אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי, חבר'ה. אי-אפשר. אם אתם חלק מהקואליציה אתם נושאים באחריות לכל החלטה ומדיניות שמבצעת הממשלה הזאת, כולל כל הפשעים שקורים יום-יום בשטחים הפלסטיניים, כולל כל הפשעים של הריסת בתים בתוך המדינה, בנגב ובצפון, כולל העובדה שהיום רוצים לאשרר מחדש את האי-שוויוניות של האוכלוסייה הערבית בתוך המדינה. היום האחריות גם עליכם מונחת על זה שהיום הכנסת מאשרת מחדש את היהודית האפרטהיידית. זה מה שקורה – האופי היהודי האפרטהיידי, זה מה שקורה היום. אי-אפשר שכשנוח וכשבטוח החוק יעבור – הרי מה קורה היום? איך זה? נוח להצביע נגד, למרות שלפני כמה חודשים היה צריך להצביע בעד. כי כנראה הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת, אומרת בצורה הכי ברורה: חבר'ה, אתם נמצאים על הספסל היום. לא צריכים אתכם כדי להעביר את החוק הזה. אנחנו יכולים בקואליציה להתחבר לשורשים הימניים הגזעניים שלנו ולהעביר את החוק הזה, ואתם תחכו בצד. אתם יכולים אפילו להגיד שאתם נגד. (אומרת בערבית: חבר'ה, יש לנו פתגם שאומר: אללה ירחם על אבי, שהיה מאחה אותה אחרי שהיא נשברה. הגיע אבו אחד, אמר לו: מה? אללה ירחם על אבי, שהיה מאחה אותה לפני שנשברה. והייתה אפשרות שאתם תתקנו את זה לפני שזה נשבר.)
היה אפשרי לעשות משהו לפני. היה אפשרי להשפיע מבפנים ולהגיד: החוק הזה לא יגיע לכנסת כשאנחנו בקואליציה. אבל למה לטרוח עד כדי כך אם אפשר להגיד שאנחנו מתנגדים, ונצא בהודעות לתקשורת שאנחנו מתנגדים, ונצביע במליאה שאנחנו מתנגדים? נחזור בסוף היום לישיבת ממשלה או ישיבת קואליציה ויהיה חם ונעים בפנים, והורדנו את זה מעלינו. (אומרת בערבית: ניערנו את זה מעלינו?) זה לא באשמתנו. זה מה שנקרא נלחם כמו אריה ונפל כמו זבוב.
אני חייבת להגיד שאם יש שינוי אחד שהביאה הממשלה הזאת – שנים רבות דגלו ממשלות ישראל בהולדת הערבי הישראלי, הערבי שמנותק מהזהות האמיתית שלו, הערבי המבוית. השינוי היחידי שהצליחה הממשלה הזאת לעשות זה למצוא את אותם ערבים בינינו, לחבק אותם, לתת להם כמה תקציבים ולחלום שהם עוד יהיו הנציגים האמיתיים של האוכלוסייה הערבית. מי שרוצה אותנו יקבל אותנו רק כאזרחים שווי זכויות, מיעוט לאומי, שמכירים בזכותו על מולדתו. מי שרוצה אותנו שלא ינסה לקנות אותנו בתקציבים, שיקנה אותנו בחקיקה צודקת ואמיתית, בחקיקה אנטי-גזענית, בחקיקה שמקיימת ומבססת דמוקרטיה אמיתית ומכרסמת בשלטון האפרטהייד שאתם בונים יום אחרי יום.
1,119 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.