קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, המלחמה חזרה לאירופה, ומול עינינו מתחולל אסון הומניטרי בממדים קולוסליים. יותר מ-2 מיליון פליטים איבדו את הכול ועושים את דרכם ברגל, ברכבת, בהסעות, באוטובוסים, אל מחוץ למולדתם.
כבוד היושב-ראש, אני יודעת שאתה יושב-ראש אגודת הידידות של הכנסת עם הפרלמנט האוקראיני. אני חייבת לומר שבמקום שהכנסת תדון בהצעת החוק המתועבת הזאת, היה עלינו לקבל בברכה את בקשתו של הנשיא זלנסקי ולהיות פה בהרכב מלא במליאת הכנסת כדי להקשיב לדבריו. זה הדבר הראוי, זה מה שמדינת ישראל מבחינה מוסרית הייתה צריכה לעשות, אבל במקום זאת, אנחנו כאן כדי לנסות למנוע חקיקה של חוק שפוגע בזכויות אדם, פוגע בזכויות חוקתיות ובזכויות בסיסיות.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הוראת השעה הזאת, שנחקקה לראשונה לפני למעלה מ-18 שנה, הוצגה בעתירות בבית המשפט העליון פעם אחר פעם כהצעת חוק ביטחונית. אני חייבת לומר שאף שכל הזמן ריחפה השאלה הדמוגרפית, גם עמדת המדינה וגם הדוברים התייחסו אך ורק לשאלה הביטחונית, וכך התייחסו גם השופטים. אבל בעצם מדובר בחוק שהוא חוק דמוגרפי, חוק גזעני, חוק מפלה.
אני רוצה להפנות, כבוד היושב-ראש, לכמה מהאמירות של השופטים בבג"ץ האחרון, בג"ץ גלאון, בעניין המהות של החקיקה הזאת. וכך אומרת כבוד השופטת נאור, כתוארה דאז, זכרה לברכה – היא אחת מאלה שדווקא דחו את העתירות, אבל בכל זאת היא אמרה: "בחלק מפסקי הדין של חבריי, כמו גם בכתיבה האקדמית שבעקבות פסק הדין בעתירות הקודמות, ישנה התייחסות לשאלה האם תכליתו של החוק היא שמירה על הביטחון, או שמא תכליתו הנסתרת היא תכלית 'דמוגרפית'. בפסק הדין הקודם עמדנו בהרחבה על כך שתכליתו של החוק היא ביטחונית. גם אם מי מתומכי החוק בכנסת תמך בו ממניעים דמוגרפיים אין בכך כדי לשנות את תכליתו האובייקטיבית של החוק". כלומר, גם כשהיו חברי כנסת שתמכו בחקיקה ממניעים דמוגרפיים, בעצם בית המשפט קבע – וזאת הייתה גם העמדה הרשמית של המדינה – שמדובר בחוק ביטחוני, וכל הפגיעות בזכויות האדם, בזכויות חוקתיות, בזכות לחיי משפחה, אושרו מאחר שהעמידו אותם אל מול הערך של שמירה על הביטחון. אבל לא עוד. אי-אפשר יותר לומר שמדובר בחקיקה ביטחונית.
אני גם רוצה להפנות לדבריה של כבוד השופטת בייניש, כתוארה דאז, לגבי העניין הזה. כבוד השופטת בייניש אמרה, כתבה בפסק דינה: "שופטי ההרכב כולם, אף אלה שסברו שהחוק אינו פוגע בזכויות חוקתיות, בחנו את עמידתו בתנאי פסקת ההגבלה. גם בעניין זה עמדות השופטים נחלקו. לפי עמדת הנשיא ברק, אליה הצטרפתי אני וגם השופטת פרקצ'יה, השופט ג'ובראן והשופטת חיות, החוק אינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה, ובפרט במבחן המידתיות. סברנו כי אין לקבוע מניעה גורפת של כניסה וקבלת מעמד בישראל, ויש לבחון בחינה קונקרטית של הסיכון הנשקף ממבקשי איחוד המשפחות. לעומת עמדה זו, המשנה לנשיא בדימוס חשין, השופט ריבלין, השופט גרוניס, השופטת נאור והשופט עדיאל סברו שהחוק עומד בתנאי פסקת ההגבלה, וזאת נוכח תכליתו הראויה והאינטרס הציבורי הממשי בשמירה על ביטחון אזרחי ותושבי המדינה".
כלומר כל ההרכב כולו, ההרכב המובחר, אם אלה שקיבלו את העתירה ואם אלה שדחו את העתירה, כולם היו תמימי דעים שמדובר בחקיקה עם תכלית ביטחונית. כך אפילו השופט לוי – כותבת השופטת בייניש – שלמרות שהצטרף לעמדה שלפיה החוק פוגע בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון פגיעה שאיננה מידתית, קבע כי יש לדחות את העתירה ולהותיר את ההסדר הקיים על כנו על מנת לאפשר למשיבים להעמיד בתוך תשעה חודשים הסדר משופר שיצמצם את הפגיעה בזכויות האמורות. כלומר, השופט שהיווה בעצם – השופט שבעצם אפשר לחוק להמשיך להתקיים עשה זאת בידיעה שמדובר בחקיקה ביטחונית, אבל גם הוא חשב שהחוק פוגע בזכויות אדם, ולכן דרש מהמדינה לעשות תיקונים כדי לאפשר להפוך את החוק למידתי יותר בעיניו.
ואומרת השופטת בייניש: "הכנסת אכן תיקנה את החוק, אם כי שאלת היותו של ההסדר שתוקן 'הסדר משופר', היא העומדת להכרעתנו כעת. הדיון הנוכחי בחוקתיות החוק נובע מן העובדה שהוא נחקק על דרך של הוראת שעה והתיקונים שהוכנסו בו מאפשרים להעמיד שנית את שאלת התאמתו לחוקי-היסוד. הדיון הנוכחי הוא גם תוצאה של עמדתו של השופט לוי בפסק הדין הראשון, שהיווה את לשון המאזניים, ונתן למחוקק שהות לתקן את ההסדר הקודם. ואכן, את עיקר הדברים אמרנו, חבריי ואני, בפסק הדין הראשון, שהיה מורכב והעיד מאליו על קושייה של הסוגיה שהונחה לפתחנו. כשלעצמי, הבאתי את עמדתי באשר לחוקיות החוק בהליך הקודם. אומר בקצרה כי לא שוכנעתי שהשינויים שהוכנסו בחוק מיתנו את הפגיעה בזכות לחיי משפחה ובזכות לשוויון עליה עמדנו בהרחבה בפסק הדין". ומה היה התיקון הזה? שבעצם הכניסו את הוועדה ההומניטרית.
השופטת בייניש אומרת ומזכירה לנו באופן מפורש ש"כל שופטי ההרכב עמדו על סיטואציה ייחודית זו בפסק הדין הראשון. השופטים כולם – הן אלה שסברו שהחוק פוגע פגיעה שאינה חוקתית בזכויות יסוד הן אלה שסברו שאין פגיעה כאמור או למצער שהפגיעה הינה מידתית – הכירו בקשיים הנובעים מהמצב הביטחוני הקשה המתמשך מזה מספר עשורים". אבל מזכירה לנו השופטת בייניש כי כפי שציינו אז, וגם בזמן כתיבת פסק הדין גלאון, "זכויות האדם מתקיימות בימי מלחמה כבימי שלום", וכך עלינו לזכור.
אני חייבת לומר שאם התיקון שהוכנס אז עדיין לא עמד בפסקת ההגבלה של המידתיות, הרי בוודאי התיקונים של החוק החדש של הוראת השעה לא עומדים במידתיות פי מאה. לא רק בגלל שבמשך שנים התייחסו לחוק הזה כחוק ביטחוני, אלא שעכשיו גם מלבד הדברים שנאמרו בוועדת החוץ והביטחון והראיונות של חבר הכנסת רוטמן – מי שבעצם הוא המוח מאחורי חוק הגירה שעדיין לא צלח לו, אבל החוק הזה הוא הצעד הראשון לקיומו – בעצם הכניסו סעיף מטרה להצעת החוק לראשונה, והצעת החוק מבקשת להתייחס לאופייה היהודי של מדינת ישראל.
זהו, גמרתי, תודה. בעצם ברגע שמכניסים את השאלה של יהדות המדינה אנחנו עוזבים את השאלה הביטחונית ונכנסים לזירה הדמוגרפית.
אני חייבת לומר שכמי שישבה בוועדת החוץ והביטחון – אפילו השב"כ הביאו לנו נתונים ביטחוניים בלבד כדי להצדיק את החוק הזה. אף אחד לא דיבר על הנתונים הדמוגרפיים. אבל זו לא הכוונה הנסתרת של החקיקה אלא זאת הכוונה שחור על גבי לבן – שמדובר במדינה שמבקשת להפלות על רקע אתני, זאת מדינה שמבקשת לפגוע בזכויות של אזרחים ישראלים שהתאהבו במי שלא חי פה, ועל זה, כבוד היושב-ראש, אנחנו מצביעים היום. אני מקווה שהכנסת תדחה את התועבה הזאת.
יתרה מזאת, לפני כמה ימים העולם כולו ציין את יום האישה הבין-לאומי. החוק הזה פוגע בנשים בצורה בלתי נסבלת על רקע גזעני. אם עסקינן בחקיקה ביטחונית, הרי יש לבחון אם נשים שנכנסו בהיתרים לתוך ישראל מכוח הצעת החוק או מכוח החוק בעצם מהוות סיכון ביטחוני. לפי הנתונים שקיבלנו מהשב"כ – לא מסיעת מרצ, מהשב"כ – נשים אינן מעורבות בפיגועים ברגע שהן נמצאות פה. לא יכול להיות שחקיקה שתכליתה אמורה להיות תכלית ביטחונית פתאום לא נותנת לנשים להיכנס על סמך נתונים שמראים שהן אינן מהוות סיכון ביטחוני. יתרה מזאת, אותן נשים שנמצאות פה אינן יכולות לשדרג את המעמד שלהן אלא רק עד גיל 50, וגם אחרי שהיו מעל לעשר שנים פה, למרות שהיתר הכניסה שלהם מתאפשר בגיל 25. כלומר, חיים שלמים – בלי שהן היוו כל סכנה כזאת או אחרת – הן אינן יכולות לקבל ביטוח לאומי, הן אינן יכולות לעבוד, הן אינן יכולות להסיע את ילדיהן, הן אינן יכולות לחיות חיים שלמים ומלאים.
החוק הזה ממשיך ומפלה בין קטינים. על פי החוק, קטין עד גיל 14 שנכנס עם הורה יכול לקבל – תושב אזור עד גיל 14 שנים יכול לקבל רישיון לישיבה בישראל לשם מניעת הפרדתו מהורה או משמורן השוהה כדין בישראל, אבל אם הילד הזה הוא בן 14 ויום אחד הוא כבר לא מקבל את אותו רישיון, והוא כבר צריך להסתדר רק עם היתרי מת"ק של המפקד הצבאי, גם כשאין לו שום עבר, גם כשלהורים אין שום עבר. זו התעללות בקטינים, זו פגיעה באמנה לזכויות הילד, כי ילד הולך אחרי הוריו, והוא אמור לקבל מעמד כפי שמקבלים הוריו. הדבר הזה פוגע בזכות לחיים בכבוד, בזכות להתפתח, בזכות לחינוך ראוי. את כל זה מדינת ישראל, מדינת היהודים, עושה בתוך הגבולות שלה עצמה.
עכשיו, כבוד היושב-ראש, יש פה דברים שזועקים לשמיים בחקיקה המתועבת הזאת. הם חושבים שהם הכניסו את הוועדה ההומניטרית באמת כדי לתת איזה הגנה מיוחדת במקרים חריגים, אבל לפי הצעת החוק, מי אלה שיושבים בוועדה ההומניטרית? נציגים שמינה שר הביטחון, נציגים שמינה ראש שירות הביטחון הכללי. הוועדה רשאית להתייעץ עם גורמי הרווחה. באמת תודה רבה. ועדה הומניטרית באה לבחון מקרים הומניטריים, ומי שיכול להגיד לנו אם יש עניינים שבאמת פוגעים בהתפתחות הילד, בנושאים רפואיים חמורים, בהתפתחות פסיכולוגית, זה גורמי הרווחה, אבל הם לא חלק מהוועדה. בעיקר גורמים ביטחוניים הם שנמצאים פה בוועדה.
יתרה מזאת, כבוד היושב-ראש, לי נדמה שיש פה גם בעיה תחיקתית בתחום של המשפט הבין-לאומי. החוק הזה, הצעת החוק, מדבר על כך שמפקד האזור רשאי לתת היתרים לשהייה בישראל לכל מיני מטרות. על פי המשפט הבין-לאומי, המפקד הצבאי, שהוא אחראי לשטח הכבוש, אינו כפוף לכנסת ישראל, אינו כפוף לדין בישראל. הוא ריבון בתחומו, ויש להגדיר את זה שוב ושוב ושוב: השטחים הכבושים אינם מדינת ישראל. יש חוק במדינת ישראל, יש את הכנסת, הפרלמנט, ואנחנו לא יכולים להגיד למפקד הצבאי בשטחים איך לפעול ומה לעשות. אנחנו לא יכולים להעניק לו סמכויות. ההצעה, החוק הזה מנסה גם לטשטש את הקו הירוק, מאחר שהוא נותן סמכויות שהוא לא יכול לתת למפקד הצבאי. לא רק שמדובר בחוק מפלה וגזעני, זה חוק שמנציח את הכיבוש.
יתרה מזאת, אני רוצה להפנות אתכם לסעיף 11, שאומר שלא יינתן היתר גם אם מישהו כבר עמד בכל התנאים, אם תושב האזור או מבקש אחר או בן משפחתו עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל. שנים עבדתי כעורכת דין לזכויות אדם. אתם יודעים מי יכול להוות סיכון למדינת ישראל על פי גורמי הביטחון? מישהו שהצבא הרג את הילד שלו בגב, כשהוא רצה להתקרב לגדר, בן 13, ופתאום אותו אבא, שעבד בישראל, לוקחים לו את הרישיון להיכנס לעבוד בישראל בגלל שהוא עכשיו סיכון ביטחוני, כי הצבא הרג לו את הילד.
כלומר, לא רק שאנחנו מתייחסים על פי החוק הזה לכל לפלסטיני שרוצה להיכנס לפה כפוטנציאל טרור על אף שהנתונים מראים אחרת; אף שרוב האנשים בצד השני הם אנשים נורמטיביים, שרוצים לקום לעבודה, לדאוג לילדים שלהם, הם רוצים את הטוב לילדים שלהם, הם רוצים חיים בכבוד ובשקט ובעצמאות, מדינת ישראל לא מאפשרת להם להתאחד עם היקרים להם וגם מונעת מילדים בני 14 ויום – תחשבו מה זה ילד בן 14 ויום – לקבל מעמד במדינת ישראל.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייבת לומר שאני משתאה מהלוליינות של החקיקה ושל אלה שהמציאו אותה. כן, חבר הכנסת רוטמן, לא יכול להיות שביד אחת אתם לא נותנים לפלסטינים להיכנס לישראל בגלל העניין הביטחוני, אבל גם בגלל העניין הדמוגרפי. אבל מצד שני, אלה בדיוק אותם אנשים שהולכים בניגוד לחוק ומקימים מאחזים בלתי חוקיים ליד אותם אנשים שאתם לא נותנים להם להיכנס לפה. תחליטו: או שאתם רוצים לחיות לידם או שאתם לא רוצים לחיות לידם. בפלנטה של היגיון, לא יכול להתקיים אותו ההיגיון. אתם אלה שרוצים לספח את השטחים, אז מה תעשו עם אותם אנשים שאתם לא רוצים להכניס אותם לפה? אז תחליטו. אתם לא אומרים אמת. אתם כל הזמן משקרים. והאמת היא שבית המשפט, במשך השנים, אפשר את האפליה ואת הגזענות הזו על רקע ביטחוני.
אבל חבריי חברי הכנסת, זהו, אין יותר אצטלה ביטחונית. זה חוק דמוגרפי. זה חוק שמנסה לעצב את המדיניות של מדינת ישראל בשקר, בהסתרה, באפליה ובגזענות. אני חייבת לומר, כבוד היושב-ראש, כחברת קואליציה, שאני מצטערת שהקואליציה החליטה ללכת על חקיקה כל כך מתועבת, יחד עם הקיצוניים שבקיצוניים שנמצאים באופוזיציה בכנסת. החוק הזה לא היה צריך בכלל לחזור לשולחן הדיונים – – –
בין היתר. בסדר, אתה יודע שאתה בין הקיצוניים, אני לא צריכה לספר לך.
אתה איש מתון בין הקיצוניים, אוקיי?
אבל האמת העצובה, שאלה בדיוק אותם אנשים שמחוקקים את החוק הזה, שהביאו אותו היום לאוויר העולם, הם שאומרים שאסור להכניס פליטים שהם לא יהודים למדינת ישראל על אף מצב המלחמה, על אף המשבר ההומניטרי, אף שמדינת ישראל קמה על תשתית של מלחמה ורדיפה.
אנחנו עם של פליטים. הסבא שלי, ישראל שיף, נולד בכפר ליד לביב. יש משפחה רבה שלי שנפטרה באזור הקרבות לפני הרבה שנים, במלחמה אחרת. הסבא שלי נסע למקסיקו. מה בין מקסיקו ליהודי אוקראינה, ליהודי גליציה? שום דבר. אבל הוא נכנס למקסיקו והקים שם חיי משפחה. כך גם יהודים רבים אחרים, בגלל שבנקודות משבר עלינו כבני אדם להסתכל על בני אדם ככאלה. ההתנהגות הזאת של אלה שפוסלים את מי שאינו יהודי – הם בעצמם לא יכולים להיות יהודים. זה מה שאנחנו למדנו. זה מי שאנחנו.
הניסיון הזה להפוך את המדינה הזאת למדינה טהורה, רק של יהודים, היא פגיעה גם בזכות המוסרית שלנו וגם בזכות הביטחונית שלנו. אני מצטערת, כבוד היושב-ראש, מצטערת שאנחנו לא מצליחים לעצור את החוק הזה, על אף התועבה שבו, על אף הפגיעה בנו, אזרחי מדינת ישראל.
אני רוצה לומר גם דברים אחרים. בו בזמן שאנחנו מונעים מאותן משפחות להתאחד, באותו הזמן יש ישראלים, יהודים, שמגיעים לשטחים וגוזלים אדמות של אותם פלסטינים – שאתם אחר כך לא נותנים להם להיכנס לפה ולהתאחד עם המשפחות שלהם – מקימים מאחזים בלתי חוקיים בניגוד לחוק. הם מבקשים עכשיו שיחברו אותם לחשמל ולמים, כי אי-אפשר להשאיר ילדים בלי חשמל ובלי מים, אבל אתם רוצים להשאיר ילדים בלי ההורים שלהם, בלי מעמד, בלי חינוך ראוי, בלי זכויות. אי-אפשר להסתכל על זכויות האדם רק כשזה נוגע אליך. זכויות האדם הן אוניברסליות, ואי-אפשר היום לבוא לכנסת ולומר, באצטלה של זכויות אדם, שהגנב, שגוזל האדמות, מגיע לו חיבור לחשמל. הוא צריך להחזיר את הקרקע לבעלים המקוריים שלה, ואלה לא המתנחלים וזו לא מדינת ישראל.
הכול זה חלק מאותה תוכנית משיחית וגזענית ומפלה להפוך את המרחב הזה לנקי – נקי ממי שאיננו יהודי. זה בדיוק אותם אנשים שמתייחסים לחברי כנסת מכובדים, אזרחי מדינת ישראל, כאל לא לגיטימיים, כאל מחבלים, ללא שום בסיס, לא עובדתי ולא ביטחוני. זה רק בגלל שהמשקפיים שהם עוטים עליהם הם משקפיים של גזענות, הם משקפיים של אפליה, כמו שאמרה השופטת בייניש, כפי שכבר הקראתי קודם.
אנחנו לא מתעלמים מהצורך הביטחוני. אנחנו חושבים שאפשר ורצוי לעשות בדיקה ביטחונית פרטנית למי שרוצה להיכנס לפה, בדיוק כמו שעושים בשדה התעופה, בדיוק כמו שעושים במקומות אחרים. אבל להפליל אוכלוסייה שלמה – זו ההגדרה של אפליה. כאשר אנחנו אומרים לנשים: אתן לא יכולות להיכנס ולקבל מעמד ולחיות חיים ראויים ובכבוד בגלל המקום שבו נולדתן –אף שאין שום בסיס עובדתי ביטחוני או אחר שמראה שהן מהוות סכנה ביטחונית באופן כזה או אחר – זו אפליה וזו גזענות.
זה רגע עצוב ומביך למדינת ישראל ולכנסת ישראל שחקיקה מהסוג הזה בכלל מגיעה לפתחנו ושאנחנו לא מצליחים לעצור את זה; שאנשים שהם אנשים נבונים, אנשים מוסריים, הולכים אחרי הגל הזה של – –
כבוד היושב-ראש, אני מבקשת מכנסת ישראל: בואו נעשה את הדבר המוסרי והנכון. בואו נצביע נגד החוק המפלה והגזעני הזה לטובת מדינת ישראל. תודה רבה.
אתה יודע מה? אם אנחנו מדברים על הגדרות בחקיקה, אני אביא למליאה כל מיני הגדרות בחקיקה שאין להן כלום עם המציאות.
יש את השטחים הכבושים ויש את חבל עזה. עדיין יש שליטה מלאה של ישראל על הכניסה ועל היציאה.
2,327 מילים של גבי לסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.