תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – ואליד, שלום גם לך. אמרתי לווליד טאהא, גם לך.
אנחנו הגענו לכאן היום, ב-11:00 החלו ההצבעות, ולצערי נשארנו עד שעה כזאת ביום רביעי. כל האירוע הזה היה יכול להסתיים מוקדם יותר, אם היו מקשיבים. הרי מה באו חברי האופוזיציה ואמרו? בסוף, בכנסת נורמלית עובדים בשני, שלישי ורביעי, וראשון וחמישי זה לדברים דחופים. בכנסת הזאת הכול השתבש. ראשון נהפך ליום הצבעות וחמישי נהפך ליום הצבעות. אז בא שר התקשורת והתעקש ואמר: לא מעניין אותי, אני עושה מחר הצבעות מהבוקר עד הלילה, ובסוף היום, לקראת השעה 01:00 – לפחות ניצלתם, במקום להישאר פה עד 09:00 – הוא הבין שאי-אפשר לעבוד לבד.
שר התקשורת. ומחר לא יהיו הצבעות בוועדת התקשורת.
את יודעת, דבי, אני אומרת שהאופוזיציה, אם אתה יודע לעבוד - - -
אבל כשאתה לא יודע לעבוד, צריך בכוח. אנחנו היינו מאוחדים היום, ולא מצמצנו, ולא סתם יש פה נציגים מכל המפלגות, ובסוף הנושא קופל. לא יהיו הצבעות בנושא התקשורת מחר, וביום ראשון נגיע להסתייגויות. אגב - - -
כן. לא היית כאן בשעתיים של הדיונים, ולמרות זאת אני אתן לך לשאול.
יפה. מכיוון שהעלית חוק דרמטי - - -
אתה פתחת כאן עכשיו אירוע שבו חבר הכנסת עמית הלוי - - -
לא. אני לא יכולה. אני לא רוצה לחלוק איתך את הזמן שלי. אומנם יש לי 20 דקות, אבל זה הזמן שלי כאופוזיציה. ותראה, יש הרבה צורות לקדם חוקים. גם החוק הזה, מכיוון שסימון הזכיר אותו – אתה מאוד מאוד ניסית. אתה חייב להגיד משהו אחד: לפעמים אנשים אומרים לי: מה הסכמות? מה זה הסכמות? אם חוק הוא טוב למדינת ישראל, לעם ישראל, כמו שהיה לך השבוע ביום שני - - אתה איתי?
- - אתה מצליח. אבל אם אתה מביא חוק על הראש, לא רק של האופוזיציה – מי עוד התנגד לחוק של עמית הלוי? תמנה לי. משרד החוץ - - -
בנימין נתניהו. מילא אני, בסך הכול מרכזת אופוזיציה, אבל ראש ממשלת ישראל התנגד.
רגע, משרד החוץ התנגד?
התנגד. משרד הביטחון התנגד?
התנגד. איך אומרים אצלנו? ככה לא בונים חומה. אתה לא יכול לעשות חוק על הראש של אנשים, תבינו. אני לא צריכה להגיד לכם את זה פה. יש כאן חברי כנסת מהאופוזיציה שמעבירים יותר חוקים מחברי כנסת מהקואליציה. למה?
לא יודעים לעבוד. לא יודעים לעבוד. ולכן, ובזה התחלתי, גם החוק של רשות העתיקות לא עבר.
וגם חוק התקשורת עוד עלול לסבול מקשיים רבים, ואני רוצה לאחל לו כישלון ארוך ומתמשך.
ועכשיו, ברשותכם, אני חייבת לדבר על נושא רציני, לא מצחיק. באתי ללשכה שלי וצפיתי ברוקדים עם כוכבים. אני אוהבת את זה. קצת ריקודים, תלבושות.
זה עושה לי טוב על הלב עם כל מה שיש לי כאן.
יש לי כאן מראות קשים. יש פה מראות קשים, אז כדי להתנחם – שלום לך, רביבו – אני בורחת לרוקדים עם כוכבים.
לא, אתה מקשיב לי. יש שם אנשים שרוקדים, ויש להם תלבושות יפות, ויש להם איפור ושיער מקסים. זה סוג של אסקפיזם בשבילי. אתה מבין? כמה אפשר לראות את הספסלים האלה?
יש לך שאלה, כן.
חלילה, אבל יש כמה שאני אמליץ עליהם.
רגע. יש לי משהו רציני להגיד. אפרופו, יש כאן בעיה של כושר. אתה אדון ספורט, סימון דוידסון.
אתה עדיין. אגב, אתם יודעים שהיום עשו לי שאלון מערוץ הכנסת על המונדיאל ושאלו אותי – עשו לך את זה? אני מעבירה לך את הזמן, עזוב את הטלפון. ערוץ הכנסת עושה מחקר מונדיאל. שאלו אותי מי מתאים להיות חלוץ.
האם אתם משחקים הגנה? אמרתי להם: אנחנו באופוזיציה – שמתי גם אותך – אנחנו באופוזיציה, אנחנו בקרבות בלימה. נכון? כל אחד פה בלם. גלעד קריב הוא בלם. נכון, גלעד?
שאלו אותי, מי מתאים להיות פרשן? את מי שמתי? את סימון דוידסון.
מכיוון שסימון דוידסון מבין בספורט. שמתי אותך. את נאור שמתי כחלוץ, לדעתי.
אמרו לסגירת המונדיאל - - -
יפה. אז אני רוצה להגיד לך שפעם הייתה כאן נבחרת - - -
אז אתה לא מאמין, שאלו אותי שאלה: מה יותר מותח, הצבעה במליאה או פנדל בדקה ה-90?
ברור. הצבעה במליאה זה אירוע אבוד. אי-אפשר באמת - - -
אגב, היום היה את משה סולומון, שהוא היה חלוץ. משה סולומון לא התקפל. משה סולומון אמר: זה חוק שאני לא רוצה להצביע לו, ולא התקזז, ולא ברח. הוא התנגד. הוא התנגד. בא אליו, רץ אליו, יוסי טייב. רץ מהר – מזל שהסדרנים התערבו - - -
משה סולומון הצביע נגד ורץ, ברח. ברח. למה אתה בורח, משה? עשית משהו טוב למען עם ישראל, למען מדינת ישראל, למען חיילינו הגיבורים. למה אתה בורח? אבל דן אילוז לא ברח. הוא ישב ורץ אליו – הינה, לא ידעתי שאתה בכזה כושר.
דיברתי בדיוק על ספורט. יוסי טייב רץ אליו - - -
אתה יכול לחדד.
אז יוסי טייב גילה כישרונות ספורטיביים, אפרופו שיחתנו על כדורגל, ורץ אל דן אילוז.
מה זה רץ? קפץ עליו. קפץ עליו, אמר לו: מה אתה עושה? ואז באו אמרו לי: את נגד לומדי תורה? לא. אבל למה צריך חוק-יסוד: לומדי תורה? תמיד היו לומדי תורה. למה צריך את החוק הזה? למה דחוף בחודש האחרון של ביבי להביא חוק-יסוד: לימוד תורה? למה? למה?
של מי?
אני רוצה להגיד לך משהו, אבל. למה היה דחוף להביא את החוק חודש לפני פיזור? אגב, אני בעד שיגיעו גם לקריאה שלישית, נראה אותם. בואו, תצאו עם זה, תצאו עם זה לבוחרים שלכם. מה תגידו לבוחרים שלכם? זה מה שחשוב? ואף אחד פה באופוזיציה לא נגד לומדי תורה, תתפלא. אתה יודע נגד מה אנחנו? נגד העובדה שצריך לעשות את זה עכשיו כדי לעשות אצבע בעין. כי הרי כל כך הרבה – שלוש וחצי שנים אתם בקואליציה – יוסי, אני רואה שאתה מקשיב לי – אתה היית יו"ר ועדה, חברים שלך היו שרים – למה לא הבאתם את חוק-יסוד: לימוד התורה? מה היה דחוף חודש לפני פיזור? מה היה דחוף? לא דחוף, נכון? למה רצת אל דן אילוז? למה? מה הוא עשה לך? הוא הצביע עם המצפון שלו. הצביע. משה סולומון הצביע עם המצפון שלו, מה קרה? בשביל זה רצת אליו? תכבד את זה. תכבד, מה קרה? אני הייתי בקואליציה ב-2016, היו חוקים נגד הקהילה הלהט"בית – הצבעתי נגד. והיינו 61, לא 68, ולא ברחתי. מה יש לברוח? אם יש לך טיפה דברים שאתם מאמינים בהם, לך על זה.
אבל אני רוצה לחזור לעוד נושא חשוב מאוד, והוא מה שעברתי השבוע בוועדת הכנסת. תראו, חשבתי שראיתי דברים בחיי, אבל אני כבר רוצה להרחיק את הציבור, ואני רוצה להרחיק את הצופים: ביום שני ב-09:30 לא לפתוח את ערוץ הכנסת. אל תעשו את זה. מספיק שאני, ווליד טאהא, אחמד טיבי, פנינה תמנו שטה, עודד פורר ואפרת רייטן – לא, חסר לי מישהו. לא, לא, חסרה לי סיעה. ווליד, אחמד, אני, פנינה – רק כשאני רואה אותו.
עודד פורר. אנחנו תינוק שנשבה. אנחנו נאלצים לשבת בוועדת הכנסת – אתה שומע? –ובמשך שש שעות צעקו עליי ועל ווליד. אגב, צריך להגיד, באיזשהו שלב פורר שם אוזניות והקשיב למוזיקה קלאסית, מובן. ביום שני היא צעקה עלינו ארבע שעות, הגברת גוטליב.
ביום שלישי היא צעקה עלינו שעתיים וחצי.
תראה, אני רוצה להגיד לך משהו, אני שמחה שעיתונאים שמזוהים עם הימין הבינו שהאירוע הזה הוא בעייתי ומורכב. עכשיו אני באמת רצינית איתכם. בסוף, בשורה התחתונה, האישה הזאת הדליפה שם של בכיר בשב"כ. מה היה קורה אם ווליד טאהא היה עושה את זה? מה היו עושים לך?
מה היו עושים לך?
בצינוק. היה מגיע כוח מיוחד של איתמר בן גביר, מהמשמר הלאומי. הוא לא היה נותן לך דקה פה. שש שעות היא דיברה – אגב, היא לא אמרה מילה על למה היא הדליפה – על היועמ"שית והפצ"רית ויאיר גולן ובוגי יעלון ואחים לנשק. שקמה ברסלר – שעה וחצי. שעה וחצי. להמשיך? עד לשואה היא הגיעה, ששת המיליון הוזכרו. את כולם היא הזכירה. גלעד קריב – הוא אשם. אמרתי לה: לפחות הוא הלך למשטרה, את אפילו לא הלכת למשטרה. היא לא הלכה למשטרה – ברחה. היא לא הלכה לשימוע – ברחה. את מבינה, דבי? היא ברחה. אבל שש שעות היא צרחה.
אבל אם ווליד טאהא היה עושה את זה – סליחה, למה ללכת רחוק? אם דבי ביטון הייתה עושה את זה, מה היו עושים לך בשדרות, דבי? תגידי את זה במרוקאית.
מה היו עושים לך?
מהזמן שלי?
אין לי בעיה. חבר הכנסת בני גנץ, אני לקראת סיום. אם אתה רוצה לעלות, אם יש לך נקודות חשובות, אז תסיים את הקפה – אני מסיימת.
אני רק רוצה לסיים, למרות שיש לי הרבה נושאים לדבר עליהם, בפנייה נרגשת לקהל: תרחיקו את הילדים ביום שני ב-09:30 מערוץ 99. תרחיקו את המבוגרים. אין צורך, באמת, שמענו מספיק. חברת הכנסת טלי גוטליב, בכל עולם מתוקן – בעולם מתוקן לא היה לה רוב בוועדה, גם לא היה לה רוב במליאה. אבל אנחנו חודש לפני פריימריז, והפריימריז חזקים מכולנו, ולכן אתם כנראה תצביעו לא להסיר לה את החסינות, למרות שכל חבר כנסת אחר שלא היה חזק כמוה – היו מסירים לו. איך אומרים אצלנו? ע'סבן ענו היו מסירים לו. תודה רבה.
1,415 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.