תודה לך, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, הצעת החוק הזו איננה תיקון טכני לפקודת המשטרה, זו הצעה מסוכנת שנוגעת בלב הדמוקרטיה. מי חוקר את מי שמחזיק בכוח, בסמכות מעצר, באקדח וביכולת לפגוע באזרח? במקום לחזק את עצמאות מח"ש – יו"ר ועדת החוקה.
המחלקה לחקירת שוטרים. במקום לחזק את עצמאות מח"ש, הממשלה מביאה חוק שעלול לפתוח פתח להתערבות פוליטית בגוף שאמור לחקור שוטרים. החוק קובע מנגנון חדש למינוי מנהל המחלקה, עם השפעה ממשלתית משמעותית, ומעביר סמכויות שהיו בידי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לידי מנהל המחלקה. זה שינוי דרמטי, לא פרט שולי.
אני שואל: איך אזרח שנפגע מאלימות שוטר יאמין שהמערכת תחקור ברצינות, אם מי שמנהל את החקירה עלול להיות תלוי במנגנון פוליטי? איך צעיר ערבי, איך אזרח בדואי בנגב, איך מפגין, נהג במחסום או אדם שהוכה במעצר, יאמינו שיש להם כתובת אמיתית? אנחנו מכירים את המציאות. בחברה הערבית יש חוסר אמון עמוק במערכת אכיפת החוק. יש לי תחושה קשה שהמדינה יודעת להיות חזקה מול האזרח החלש אבל חלשה מאוד מול שוטר שפגע באזרח.
החוק הזה לא מתקן את הבעיה, הוא מעמיק אותה. מח"ש צריכה להיות עצמאית יותר, שקופה יותר, נגישה יותר ומהירה יותר. צריך לקבוע טיפול רציני בתלונות על אלימות – השעיה במקרים חמורים, לוחות זמנים ברורים וזכויות אמיתיות לקורבנות. אבל במקום זה, החוק מתעסק בשליטה במנגנון של מח"ש. אדוני היושב-ראש, שוטר שפועל כחוק צריך לקבל גיבוי, אבל שוטר שמפעיל אלימות שלא כדין חייב לדעת שיש דין ויש דיין. אף אחד לא מעל החוק, לא אזרח, לא שוטר, לא מפקד ולא שר וגם לא חבר כנסת, לכן אנחנו נתנגד לחוק הזה. נתנגד, כי הוא מחליש את שומרי הסף, פוגע באמון הציבור ועלול להפוך את מח"ש ממנגנון שמירה עצמאי לכלי פוליטי.
מתחילת השנה הזו נרצחו, נהרגו, 130 אזרחים ערבים, שישה מהם – על ידי המשטרה. אני אקרא את השמות, כמו שאנחנו תמיד קוראים כשיש הצבעה שמית. אני אקרא את כולם, בכדי שהחברה הערבית תדע שאנחנו לא נשכח. ואני אגיד כמה דברים ברגע שאסיים אותם. התחלנו את השנה בעבד אל-רחמן אל-עוברה; אחר כך – עודי אבו עמאר; בכר יאסין; מוחמד ח'וואלד; אדהם נסאר, נזים נסאר – (אומר בערבית ומתרגם:) אב ובנו.
מתחילת השנה עד היום, מדובר ב-161 ימים – 130 הרוגים. מחמוד ע'אווי; מחמוד ג'אסר אבו עראר; כמאל חוג'יראת מביר אל-מכסור, חאלד ע'דיר, יאסר חוג'יראת – רצח משולש היה בשפרעם; כרם סוואעד; שריף חדיד; אחמד ג'בארין; עזמי ע'רייב; מוחמד דכה; וופאא' חסארמה; בסמה אבו פריחה; עזאת אבו לטייף; ג'מאל מזאווי; עבד אל-רחים אל-רבידי; מוחמד מחאמיד; תימור עטאללה; מוסעב אבו ג'ווהר; ח'אלד מחאמיד; עומר א-שמאלי; ראוף מריסאת; מוחמד קסום; אסיל קאסם; האדי נאסר; ג'ובראן נאסר; באסל סוואעד; אסחאק סוואעד, אבראהים סוואעד – גם אב ובנו; איאד עווידה; מוחמד עאבדין; אסלאם אבו אחמד; עומר יחיא; סאלח ג'בר; מוחמד קאסם; נג'יב אבו ריש; מוח'תאר אבו מדיע'ם; חוסיין אבו רקייק; פריד אבו מובארכ משגב שלום; וופאא' עוואד – אישה מטמרה; עבד משארקה; סאמי אבו עאיש משגב שלום; אחמד אבו ע'זאלה; עבד אל-כרים אבו ע'זאלה; ג'מיל דיאב; אוסאמה אבו עבייד; ע'אלב בלקיס; סוהיל אבו ג'בל; וואיל סעאידה; אדהם חרב; ח'אלד עודה; עומרי נאטור; אחמד אבו ג'אבר; מוחמד אבו אל-בסל; סלימאן זיאדאת; מחמוד דכה; ע'אזי אבריק; אבראהים כראמה; יחיא אבו שלבכ; מג'די נאסר; מרואן אבו ע'אנם; אחמד אגבאריה; מוראד שוויכי; אנואר אלבאז; מג'די עאטף שלאעטה, (אומר בערבית: ירחם אלוהים על כולם); אלאא' עת'אמלה; עבד אבו חסירה; תאג' נופי; אבראהים אבו זאיד; אחמד אבו ע'אנם; עודי עיאט; עבדאללה אלבחירי; עודי אבו מוח'; ברכאת עמאש; מרעי א-דבארי משגב שלום; מוסטפא שעבאן; יזן מסארווה; עאקל אלרבאיעה; זיאד אבו נאג'י; מארלין אלטורי מכפר קאסם; אכרם אבו עסא; סאברין אלעתאיקה; אחמד מוסא עיסא; עודי שעבאן; סיוואר עבאס; אמיל חוסיין; מועתז נאיף אבו לבן; מוחמד איימן עבד אלהאדי; מג'ד א-שייח'; אדם סוואעד; אסמאעיל אבו עאבד; סלאמה אבו עביד; ראאד אבו ע'אנם; האדי סוואעד; מוחמד אזברגה; עבד אל-כרים אזברגה; אחמד אלמשני; מוחמד זידאן; רנין אלעביד; נביל אבו ג'ליל; עבד א-סלאם אבו עסב; קאסם ח'טיב; יונס אבו ע'אנם; עלי א-שמאלי; אחמד חפנאווי; אחמד אגבאריה; סלאח זועבי; יחיא קסום; ליילא ג'הג'אה, בת שבע שנים; ניהאיה אבו ג'אבר, אישה בת 45 מכפר קאסם; סאמר חלבי; זידאן אבו עאמר; פואד חמדון; מוחמד אבו רקייק; אסעד סארה; מוחמד סארה; מאלכ מארכיאן; פריד מזלבט ממע'אר (אומר בערבית: לפני כמה ימים); וסים כפאיה (אומר בערבית: שלשום), מאום אל-פחם.
והשישה שנהרגו על ידי המשטרה: מוחמד חוסיין א-תראבין; שאם שאמי; יוסף אבו ג'וויעד; אחמד אשקר; ראפי אבו טריף; ואחמד סעיד אל-נעאמי מרהט.
אם קורים מקרים כאלה במדינות לידינו, כמו ירדן, הם לא רק מפטרים את מח"ש, או שוטרים, או מפכ"לים. כולם, מחליפים את כולם. למה? אנחנו במדינת עולם עשירי? במדינת עולם רביעי או שלישי? מה קרה? אחוז פיענוח מקרי הרצח במדינות לידינו, מדינות שאין להן את האמצעים הטכנולוגיים שיש לנו – אחוז פענוח מקרי הרצח הוא כמעט 100%; אצלנו – פחות מ-10%. העניין התחיל להתגלגל לחברה היהודית. בחודש וחצי האחרון קראתי – מעל 18 הרוגים. למה, מה קרה? למה? אם יש אפליות גם במקרי הרציחות, אנחנו נשלם אחר כך מחיר כבד מאוד. אז במח"ש – צריכים לתת להם את החופשיות, לא מייד שאנחנו ניתן להם שיתלוו ויהיו תלויים בפוליטיקאים, לא משנה איזה ממשלה. אז בכדי זה –
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם):
תודה לך. סיימתי.
821 מילים של סמיר בן סעיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.