הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 45), התשפ"ו–2026

אדוני היושב-ראש - - -

כן, כן. אתה שואל אותי?

אדוני היושב-ראש - - -

לא, בסדר.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק הזה שעכשיו אנחנו - - -

יש יושב-ראש, הוא זה שמחליט. החוק הזה לתיקון פקודת המשטרה הוא חוק נורא. וחבל שהוא חלק מהטירוף – מר מרגי, אדוני היושב-ראש.

חבל שהוא חלק מהטירוף שאוחז בנו. אבל אני דווקא רוצה לדבר, היות שזה עבר בקריאה טרומית ולא יכולנו לדבר, אני רוצה לדבר על חוק-היסוד ללימודי תורה. הלב שלי נשבר, אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הלב נשבר כשאתה רואה את החוק הזה. נשבר בשביל מדינת ישראל, בשביל הבנים והבנות שלנו שעומדים עכשיו, ברגעים האלה, בגבול הצפון, בגבול המזרחי, בעזה, מסכנים את חייהם בכדי להגן על הבית של כולם.

מה שנעשה היום במליאה, בהעברת חוק-היסוד המביש - - -

מה שנעשה היום במליאה, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברות הכנסת, הוא באמת חרפתי. הוא לא פחות מיריקה בפרצופם של הלוחמים שלנו והלוחמות שלנו. כתם שחור בהיסטוריה של הפרלמנט הישראלי, יום שבו הממשלה הרופסת הזאת מכרה את הערכים המקודשים של הציונות בשביל עוד כמה חודשים של הישרדות פוליטית. חוק-יסוד: לימוד התורה, ככה קראו לזה. שטרן, בטח יש לך מה להגיד על זה, ועוד נשמע. חוק-יסוד: לימוד התורה. בואו נקרא לילד בשמו: חוק-יסוד: ההשתמטות, חוק-יסוד: הסחטנות, חוק שהופך את השוויון בפני החוק לבדיחה עצובה, ומחלק את אזרחי מדינת ישראל לשני סוגים: אלה שמשרתים, נפצעים, נהרגים ומשלמי מיסים, ואלה שהממשלה פוטרת אותם מכל חובה חברתית ומוסרית, ועוד מעיזה להשוות אותם למי שנותן את נשמתו למען המולדת.

זאת המצאה מעוותת. מי שאומר ששירות משמעותי שווה לערך חייל לוחם – זו עזות מצח, וזאת חוצפה. האם תלמיד ישיבה – עם כל הכבוד שיש לי ללימודי התורה, ויש לי באמת כבוד רב, גדלתי בבית כזה, אלה היו השורשים שלנו – מי שלומד תורה, האם הוא ישן בתוך נגמ"ש בבוץ? האם הוא נפרד מאשתו ומהילדים לשלושה, ארבעה, חמישה חודשים? האם הוא מסכן את חייו? האם הוריו יושבים בבית, כוססים ציפורניים? זו לא הכרה בערך התורה, זה ביזוי. זה ביזוי של הלוחמים. ספר החוקים של מדינת ישראל הוא כלי שרת של קומבינות פוליטיות.

במשך דורות – אלעזר, אתה הרבצת תורה לפקודים שלך, ובטח אמרת להם – עם ישראל שמר על התורה, והתורה שמרה על עם ישראל. אבל מעולם לימוד תורה לא היה תירוץ פוליטי להפקרת חיים של אחרים. "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם" – אתה רוצה להשלים, מרגי? אתה שירת בצבא – "האחיכם יבֹאו למלחמה ואתם תשבו פה", זו השאלה שהדהדה במדבר, זאת השאלה שנשאלת עד היום, מאז יציאת מצרים ועד היום. והתשובה שאנחנו מקבלים כאן זה חוק-יסוד שמפלה, חוק שממסד את הפיצול הלאומי, חוק שאומר למילואימניקים שקורסים תחת הנטל: אתם פראיירים, ואנחנו נמשיך לקחת מכם את הכול ולא לתת לכם כלום.

מה נגיד מחר לצעיר חילוני – איפה שר האוצר – או דתי-לאומי שעומד בבקו"ם? אלה שמתגייסים לסיירות, אלה שמתגייסים לצבא, מה נגיד להם? שהוא יסכן את חייו כשהוא יודע שהמדינה קובעת בחוק-יסוד שמי שנשאר בבית הוא שווה ערך אליו? זה לרסק את המוטיבציה של השירות בצה"ל. זה לסכן באופן ישיר את הביטחון של המדינה הזאת.

אנחנו נמצאים במלחמה קיומית, אני מקווה שכולם מבינים את זה, גם חבריי בליכוד, שגם הילדים שלהם, הבנים והבנות, נלחמים כתף לכתף. אני מקווה ויודע שרובכם מבינים שזאת מלחמה קיומית. שלא נסוג בשושנים ונחשוב שהאויבים שלנו ייעלמו, זאת מלחמה על הקיום של המדינה הזאת. והתגובה של הממשלה המנותקת היא לחוקק שמבטיח שאלפי צעירים בריאים וכשירים לא יתגייסו לעולם. הפקרות ביטחונית – כבר אמרתי. ועכשיו אני אומר לכולם, הציבור הישראלי – אני בסדר בזמן, לא?

אדוני היושב-ראש, באמת, אתה יודע, אני אומר את הדברים האלה כשאתה יושב-ראש.

ואתה שומע אותם. ואני מכיר אותך שנים אחורה – השירות שלך בצבא, ההטפה שלך לביטחונה של מדינת ישראל – ואתה יודע, זה דיסוננס כזה, שאני כאילו מוריד עליך את כל כעסיי - - -

לא, זה לא תפקידו של שליח ציבור. תפקידו של שליח ציבור זה גם לדפוק על השולחן ולהגיד לחלק מהמפלגה שלך: אתם פועלים לא נכון.

הציבור הישראלי המשרת והעובד לא ישתוק על החרפה הזאת. הזעם הציבורי שיתפרץ כאן – והוא מתחיל – יטאטא את הממשלה הרופסת הזאת. החוק הזה לא יעבור במבחן הציבור, והוא לא יעבור במבחן המוסר היהודי והציוני. אנחנו, באופוזיציה, נילחם בחוק המושחת הנורא הזה. לא נשקוט ולא ננוח, ולא ניתן להפוך את המדינה הזאת למדינה של שתי קאסטות, הקאסטה של הפראיירים המשרתים, של הנושאים בעול, והקאסטה של המקורבים, שמקבלים פטור כי הם החליטו ללמוד תורה. הציבור הישראלי המשרת והעובד יגיד את דברו. תזכרו. נילחם עד הסוף, כי הזעם הוא באמת זעם – כשאני מסתכל על הילדים שלי, על הילדים שלכם, על הבנות שלכם, כשאנחנו רואים אותם. אתמול פגשתי שני אנשים שאנחנו מכירים, והם סיפרו לי שהילדים שלהם נמצאים בחטיבות צנחנים במילואים וכבר ועושים את הסבב החמישי והשישי. ואתה יושב כאן היום בצוהריים ואתה רואה שעולים לכאן ומעבירים את החוק הזה ואתה לא מאמין שזאת מדינת ישראל. אתה לא מאמין. החוזה הזה שנחתם בתחילת שנות החמישים עם דוד בן-גוריון, שדיבר על עילוי תורה, נמחק בהינף יד. תודה רבה לך, אדוני.