תשמע, זה רגע מרגש.
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת המעטים שנמצאים איתנו, אבל בעיקר אני מדבר אל עם ישראל. היום אנחנו עושים רפורמה. אני חוזר, היום אנחנו עושים רפורמה. היום אנחנו מתקנים את מערכת אכיפת החוק. בנאום הראשון שלי פה – מישל, אדוני היושב-ראש, עמדתי פה בנאום הפתיחה שלי כולי נרגש, והבטחתי שאת המערכת הזאת של אכיפת החוק אני אתקן. והיום, בשלהי הכנסת הזאת, אני יכול להגיד לציבור: הבטחתי וקיימתי. לא יהיו עוד עבריינים בשירות החוק; לא יהיו עוד אנשים מעל החוק. במדינת ישראל כולם יהיו שווים בפני החוק.
אין מחלוקת בחברה הישראלית, בכל חלקי הבית, מימין, משמאל, שמח"ש לא מתפקדת, ושמח"ש חייבת לעבור שינוי. אני הייתי שם, עד לפני ארבע שנים אני הייתי שם במערכת. ואני ראיתי איך המערכת הזאת סוטה מהמסלול הערכי שלה.
מערכת שבמקום לרדוף צדק נתנה חסינות לבכירים במשטרה; מערכת שבקום ועשה, מערכת מח"ש ופרקליטות שיבשה חקירות; מערכת שפגעה בנפגעות תקיפה מינית, והכול במטרה אחת בלבד – ליירט ראש ממשלה מכהן, ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אני ביקשתי לחקור, כמח"ש – הגיעו אליי מידעים על עבירות פליליות שמבצעים המשטרה והפרקליטות – אני מבקש לחקור, ואומרים לי ראשי המערכת: מה אתה לא מבין? נתניהו – לא חוקרים. אתם מבינים שאם הייתי מקיים חקירה אז, ועם אותו מקור שבא אליי מתוך הפרקליטות ורצה למסור את המידעים, הייתי מקבל את הגרסה, לא היה תיק ראש הממשלה? הפארסה הזאת, התיק הזה, שקורס היום בפני כולנו, לא היה מתקיים. אבל עוד יותר חשוב: הפילוג לא היה קיים, השנאה שלא לצורך שיצרה הפרקליטות, כאשר היא יודעת שהיא משבשת חקירות. היא יודעת שהיא מונעת ממני לחקור עבירות פליליות של הפרקליטות ושל המשטרה. התרעתי בפניהם, אמרתי להם: אתם עבריינים ברשות החוק, אבל הם עשו הכול כדי להשתיק את הקול שלי ולדרוס אותי.
בשבוע שעבר, מישל, זכיתי להוציא ספר שהכותרת שלו: עבריינים בשירות החוק, על אותה תקופה, על אותה מערכת. ואני מספר שם בספר שלי שהייתי שם. כששמעו שאני זועק את הזעקה, ואומר להם: אתם עבריינים בשירות החוק, אמרו לי: משה, מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? הייתי בן 47 – אתה רוצה שנסדר לך פנסיה תקציבית? קיבלת; אתה רוצה לעבור לשב"כ? קיבלת. אבל תשתוק. זאת דילמה לא פשוטה. אני בפנסיה – כל מה שצברתי ב-24 שנים יכול להיעלם לי. וזאת דילמה. חזרתי הביתה, אמרתי: נעמי, מה אני עושה? יש את האמת, יש את הערך והדרך. מצד שני, אני אזרח. לא פשוט. ואני מחליט ואומר להם – אני חושב, אני שוקל. אני אומר למנכ"לית המשרד, שניסתה לעזור לי: אני מבקש דבר אחד – נמות ונכבוש את ההר. היא מחייכת ואומרת: משה, אתה בסוף תמות, זאת מערכת גדולה, אתה לא יכול על שי ניצן, מנדלבליט ואלשיך. אבל אני אומר לה: אני חייב לציבור את האמת שלי.
ובאמת, היא צדקה. לא מתי, אבל הם פיטרו אותי. ככה, ביום בהיר, מודיעים לי: משה, לך תחתים כרטיס – ביום חמישי ב-19:30 – אתה יותר לא בעבודה. אני אומר להם: מה עם להגיד שלום לעובדים שלי, להיפרד? רק 24 שנים, לאסוף ציוד. זה לא מעניין אותם – עכשיו אתה קם והולך. איך אני אספר את זה למשפחה שלי, לילדים שלי? אל תדאגו – הם דאגו לי, הם הוציאו הכול לתקשורת.
פיטרו אותי אחרי מספר חודשים. התקשרתי לעמית סגל, ואמרתי לו: אני רוצה להתראיין ולהגיד את האמת, שהציבור ידע את האמת שלי. ובריאיון אצלו אני אומר: יש שם שלושה אנשים שהם עבריינים בשירות החוק. הוא שואל אותי מי. אני אומר לו: אלשיך, שי ניצן, מנדלבליט. הוא אומר לי: אמור שנית. אני אומר לו מי העבריינים. אתם חושבים שמישהו מהם הגיש נגדי תביעת לשון הרע? אתה יודע, יש בפרקליטות 1,300 פרקליטים, אני לבד. אף אחד מהם לא הגיש נגדי תביעת לשון הרע. אני הגשתי נגדם תביעה בבית הדין לעבודה, וזכיתי ב-110,000 שקל. לא בשביל הכסף, בשביל הערך והדרך.
אחרי הריאיון, אחרי כמה ימים, אני מקבל טלפון ב-22:30 מווטסאפ. מישהו אומר לי: הבוס רוצה לפגוש אותך. אין לי בוס, אשתי הבוס היחידה שלי בשלב הזה. הבוס שלי שי ניצן, ואני כרגע לא עובד אצלו. אני שואל: מי הבוס? אומר לי: בנימין נתניהו, ראש הממשלה – והוא לא היה אז ראש ממשלה. הוא קבע לי פגישה למוחרת בנס ציונה, בבית של צחי ברוורמן. לא ידעתי שזה הבית שלו באותה תקופה. אני נפגש עם ראש הממשלה – שיחה מרתקת על מערכת המשפט, איש מבריק. פעם ראשונה אני פוגש אותו עין בעין, שעתיים. הוא אומר לי: משה, מה אתה רוצה? אמרת את האמת שלך, לאן אתה מכוון? אמרתי לו: מר בנימין נתניהו, אני רוצה להגיע לכנסת. אני רוצה לתקן את המערכת הזאת, ואני לא אוותר ולא אשקוט עד שאני אתקן.
הגעתי לכנסת. הגשתי את הצעת החוק שלי. הם עשו הכול כדי למנוע ממני לחוקק אותה. דבר ראשון, הפרקליטות שבתה. כל הפרקליטות, מהכסף שלכם, שבתה מקצה לקצה, לא נתנה סעד לאזרחים, כדי למנוע את החוק שלי, כדי שלא יחקרו את אותם עבריינים בשירות החוק. אחרי שביתת הפרקליטים הגישו עליי תלונה ללשכת האתיקה. אמרו: משה, אתה הגשת תביעה נגד הפרקליטות לבית הדין לעבודה; זה לא אתי. אמרתי: אין לי בעיה. תגידו: לא אתי, תגישו נגדי תלונה במשטרה. אני חושב שזה אתי. פנו לראשי הוועדות, אמרו להם: אל תקשיבו למשה סעדה, אל תקיימו דיונים. חוקקנו על הראש שלהם, יחד עם שמחה, יחד עם שר המשפטים יריב לוין. הם הגישו 2,344 הסתייגויות, וזה לא עזר להם. אנחנו פה, ואנחנו נחוקק.
מח"ש של היום היא מיליציה של גלי. היא לא רודפת צדק, היא רודפת אנשים – היא רודפת את כוח 100, היא רודפת את קובי יעקבי, ניצב שב"ס, את אבישי מועלם, את רואי כחלון, את זיני, את גופמן, את טלי גוטליב. את כל מה שמזכיר ימין, מריח ימין, המערכת הזאת רודפת, רומסת, משבשת, והכול כשר.
החוק הזה יעשה את השינוי. לא עוד, לא עוד עבריינים בשירות החוק. כל אותם עבריינים, ובראשם גלי, עמית איסמן, אלטמן, המשנה שלה, גיל לימון, כל אותם עבריינים ייחקרו תחת מח"ש החדשה. לא עוד חקירת סרק של אנשי ימין. החוק הזה ימנע עבירות של המשטרה והפרקליטות. אתם מבינים שאם היה החוק הזה בעבר, לא היו תיקי רוגלות. הרי תיקי רוגלות, מי האזין שלא כדין למעלה מ-1,200 האזנות? המשטרה והפרקליטות. אם היה לנו חוק מח"ש, התיקים האלה לא היו מתקיימים. בעיניי, זה הכי חשוב בחוק הזה - - -
מה? גם שם. למה? כי לא היה גורם חוקר. אין גורם חוקר, ולכן גם שם הכול טויח.
אבל ברגע שאתה גוף חוקר, עם האזנות סתר, עם סוכנים, עם אנשי מודיעין, עם גורמי חקירות, אף אחד לא יכול לעצור אותך. אבל בעיניי, מה שהכי חשוב בחוק הזה – חוק מח"ש יעשה את הדבר הבסיסי והחשוב ביותר: הוא יחזיר את אמון הציבור במערכת המשפט.
לא הקשבת. באת, לא הקשבת.
היום הזה הוא יום בשורה לעם ישראל כולו. לא לחלקים שפועלים מפוזיציה, אלא לעם ישראל שיודע, ימין, שמאל, שיודע שמח"ש לא מתפקדת; שיודע שמח"ש מטייחת תיקים, שמח"ש רודפת אנשי שימין. אז היום הזה הוא בשורה לעם ישראל, בשורה לשוטרי משטרת ישראל, שאני גאה בהם, מעריך אותם ומעריץ אותם על העבודה שלהם. הוא בשורה לאנשי ימין במדינת ישראל - -
- - שאנשי ימין ידעו שגם להם מגיע צדק, וגם להם נעשה צדק.
החוק הזה יביא שלא יהיו עוד עבריינים בשירות החוק, אין עוד אנשים מעל החוק. כן, כולם שווים בפני החוק. אני פונה לחבריי באופוזיציה, אולי פעם אחת בשביל עם ישראל, אל תהיו בפוזיציה ותצביעו בעד. תודה רבה לכם.
1,157 מילים של משה סעדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.