טוב, אני אתחיל פה את הנאום דווקא במשהו קצת שונה.
כן? הכנתי לך הפתעה, מישל. אולי זה יזיז משהו מצד הניתוק. יש פה גם את אחד המנותקים כשר תורן, ודירגתי גם מקומות: ראשונה, נגיד את זה ככה – אבל זה לא המקום הראשון, זה מצעד, יש עשרה. הראשונה – גלית דיסטל אטבריאן, כן, כן, כן. "7 באוקטובר היה סיפור טקטי, אחריות הממשלה לא רבה". מנותקת. מס' 2 – פינדרוס: "הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל" – תקשיב – "הכי מסוכן, יותר מדאעש, יותר מחיזבאללה" – נחש – התנועה הלה"טבית.
שלישי, יעלה ויבוא, רוטמן, מהיום – הבן אדם מספק הרי בכמויות, מהיום – נשאל, איך הייתה הקדנציה שלכם? "נפלאה", הוא אמר. סך הכול 2,100 נרצחים והרוגים – נפלאה. אין מה לומר, מצעד הניתוק.
בא אחריו גולדקנופ – אגב, יש לו כמה זה, לא פלא. נשאל בריאיון ואמר: "לא צריך להקדים את הבחירות, למי רע פה? מה הקשר של הממשלה למלחמה?" – מה שנקרא, לא עלינו. ואז המשיך והסביר, ואמר כך: ביום שאחרי המלחמה הממשלה צריכה ליפול? עוד פעם חזר: "מה שייכת הממשלה למלחמה?" הוא מעמיק את הניתוק. יש עוד דברים עליו, אני אדלג.
מס' 5, תן ניחוש – מירי רגב. בריאיון היא אמרה ככה, בזמן שהצפון מופגז ויש מלחמה: "הממשלה הזו עשתה בשנה הזאת" – שנת 2024, כן? "דברים מדהימים, דברים מדהימים. כל כך הרבה אנשים" – תשמע את זה – "נמצאים במלונות". וואו, אין מה לומר. פינו חבל ארץ שלם למלונות – דברים מדהימים. כן, מירי רגב. "הכול ממומן על ידי הממשלה" – גם הטבח מומן על ידי הממשלה, מירי רגב, להזכיר לך גם את זה. ועוד היא אומרת: "צריך להגיד תודה לאל". לא, תשמע, אנשים שאומרים תודה לאל אבל אין להם אלוהים בלב.
והינה, השר התורן, הגענו אליך. קיבלת שניים. השישי – סמוטריץ': "הרשות הפלסטינית היא נטל וחמאס הוא נכס". אכן, ממשלת חמאס היא נכס על מלא, סמוטריץ'. על מלא. דבר נוסף – מה הוא אמר על החזרת החטופים, אתה יודע? "זה לא הדבר הכי חשוב". ערכים שונים.
מס' 7 – שרת השוחד הפוליטי סילמן. היא אמרה – כשהיא נשאלה מי היה ראש הממשלה בזמן שחמאס התחמש, מה היא ענתה? "מה זה משנה". ואלכ, לא משנה, אין לא אחריות על כלום, לא משנה. אין מה לומר. נדלג על שאר הדברים. אה, על ועדת החקירה הממלכתית היא אמרה: "מה זה 'ממלכתית'? מה זה 'בחוק'? מי קבע מה החוק?" – הכנסת. "מי קבע איזו ועדת חקירה" צריכה לקום?
נמשיך הלאה. ממשיכה באורית סטרוק. יום הטבח, יום הטבח, בעוד נוח'בות טובחים באזרחי מדינה, היא מגיעה ואומרת: "קודם כול, חג שמח". תשמע, זה כבר באמת לא משלנו, זה – אין לי מילים. היא המשיכה במהלך המלחמה ואמרה: "אצלי זה כמו תקופה של נס, אנחנו כמו באיזשהו נס כזה". שתבין, יום אסוננו זה יום חגה, יום חגם, זה הטירוף.
דודי אמסלם – היום, טרי טרי טרי: "מי שפועל נגד לומדי התורה הוא אנטישמי". זהו, מצאו פתרון קל להשתמטות. כל מי שמדבר נגד השתמטות – אנטישמי. אני רוצה להגיד שמי שמחריב את מדינת ישראל כאן הוא אנטישמי, מי שגומר את המדינה הוא אנטישמי. המשיך ואמר: "ההתנהלות של ישראל מול חמאס" – זה דודי אמסלם, כן? – "לא הביאה ל-7 באוקטובר". לא, מה פתאום, מימון ארגון טרור במזוודות של דולרים במזומן לא הביא ל-7 באוקטובר. זה קרה, יד נעלמה. כסף לבנות מנהרות – לא קשור, נכון? אין, לא קשור שהביאו להם כסף, זה לא.
אני אמשיך עם מיקי זוהר, ככה, אחד לפני אחרון – אחד לפני אחרון פה, מיקי זוהר. הוא גם כוכב, אין מה לומר. הוא תמך בלהסיר את המילה "טבח" מכותרת הצעת החוק להנצחת טבח 7 באוקטובר, והוא נימק את זה ככה, תשמע: "אפשר להרוג במדינת ישראל, לצערי" – טוב שלצערו – "אפשר לפגוע באזרחי ישראל, אפשר לרצוח אזרחי ישראל, לצערנו הרב" – אכן, לצערנו – "אבל לטבוח בעם ישראל כבר אי-אפשר". הכחשת טבח. איך נהנדס את המציאות ונכחיש את הטבח. מיקי זוהר מכחיש טבח: אי-אפשר לטבוח במדינה – משהו חדש. אחרי שהיה 7 באוקטובר, טבח, הוא אומר שלא היה טבח. זה מדהים.
ואז הוא הגדיל ואמר על השימוש במילה "טבח" על 7 באוקטובר, "זו התקרבנות" – כן, התקרבנות, לא פחות. אמר בנוסף לזה: זה קרה במשמרת שלנו, אבל נרקם בממשלה של בנט ולפיד וכל החברים שלהם. איזו הסרת אחריות. אבל אז זה לא הספיק לו להסיר אחריות, אז הוא הגדיל – תשמע את זה, מישל – הגדיל ואמר, כשאמרו לו כשראש הממשלה הוא האשם, הוא אמר: "חיים בסרט. בסוף כל אזרחי ישראל היו פה בשאננות". תקשיבו, כל המדינה אשמה בטבח, רק נתניהו לא אשם, רק המממן של החמאס הוא לא אשם. כולם אשמים.
אבל אני אתן לך לפחות ניחוש אחד, מי מקום ראשון במצעד? מי? אני אגיד לך מי: האשם, מממן החמאס, שכל היועצים שלו עבדו עם קטר בזמן מלחמה, בנימין נתניהו, שאמר את המשפט האלמותי והחולני הזה: "אני ישן עם מצפון נקי", אחרי הטבח. אתם הולכים עם פסיכופת, שאומר שהוא ישן עם מצפון נקי אחרי שמימון הטרור שהוא ראה כדוקטרינה הביא לאסון הכי גדול מאז קום המדינה. עם מצפון נקי הוא ישן. ואלכ, איך אפשר לישון עם מצפון נקי אחרי כל כך הרבה נרצחים והרוגים? אתה יודע, מאיר, אולי כשלא הולכים להלוויות ולא הולכים לשבעות ומתעלמים מחטופים ומהורים של חטופים וממשפחות שכולות, אולי אז זה לא נוגע במצפון. אבל בעיניי, גם אז אמור להיות מצפון. משהו רקוב באישיות שלו, משהו גמור באישיות שלו. אין שם חמלה ולב. זה המקום הראשון של הניתוק. מר נתניהו ישן עם מצפון נקי, וכולכם, כולכם על החליל שלו, בלי, מה שנקרא – איך אומרים אצלנו? בלי חשומה. בלי כלום.
אני תמיד רוצה להיות מרוקאית, כי אני מרוקאית תמיד. אני נולדתי מרוקאית, מה? תמיד מרוקאית.
אני תמיד מרוקאית. תמיד רוצה, וגם תמיד מרוקאית. אבל זה – אין לו חשומה, אין לו. אין לו כלום.
אני חולמת רק בעברית, רק בעברית. זאת השפה שלי, זאת המדינה שלי, ואותה נשקם ונבנה מחדש. ואת המטורללים האלה, באמת, את המנותקים האלה, אנחנו נעיף. כי אי-אפשר להסביר את זה, אי-אפשר לתת לגיטימציה לטירוף הזה. אחד אחרי השני, מצעד הניתוק. מקום ראשון – האשם.
959 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.