כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, תחילה אני רוצה להבהיר למי שעדיין לא ראה את התמונה והבין מה מתרחש מאחורי כל זה, במיוחד לאזרחים, האזרחים שיושבים בבית ולא מבינים למה האולם ריק ואנחנו מדברים עם עצמנו. זה לא רק לכמה דקות, זה עד לשעות הבוקר. וחבל שהזמן הזה מושקע בדברים שלא רק שאין בהם תועלת, אלא הם גם מזיקים בסיטואציה ובנסיבות הקיימות. בואו נגיד, איך שאומרים בערבית: (אומרת בערבית:), ההצעה הזאת באה ממקום פוליטי, גם לא במובן המכבד והמכובד. לא מכבד לא את ההנהגה ולא את האזרחים. ההצעה הזאת ביסוד שלה באה ממקום וצורך אינטרסנטי, אישי, של הקואליציה והממשלה הנוכחית. וזה בעצם מאבק על כוח ושליטה. ולמה כוח ושליטה? עכשיו הממשלה במרוץ, דוהרת לחוקק כמה חוקים שאפשר ולהעביר אותם, כדי שתצליח להגן על עצמה מכל מה שקורה ומה שקרה בתקופה שלה בשנים האחרונות.
אם נסתכל על המציאות של הממשלה הזאת והקואליציה הזאת, אנחנו נראה שראש הממשלה, השרים, חלק גדול מהח"כים בקואליציה, טובעים בהאשמות, בבתי משפט, מתנהלים נגדם תיקים, חקירות; אז הם רוצים לסדר לעצמם הגנה. פשוט מאוד, זה הסיפור ולא משהו אחר. אם תשאלו אותי באופן אישי, נקודתי, מה יותר טוב, המצב הקיים או זה שהולך להיות, אני אגיד לכם בוודאות, כשליחה של החברה הערבית שמכירה מה קורה בתוך החברה ואיך המעמד ומה ההתנהלות כלפי האזרחים הערבים ואיפה מח"ש היה לאורך כל השנים, במיוחד בשנים האחרונות – בעצם אין לי תשובה. אין לי תשובה, כי אני יודעת שמה שקיים כלפינו הוא גרוע. לאורך כל הדרך מח"ש (אומרת בערבית: לא נהג איתנו בצדק) לא רק שלא היטיב, אלא הזיק.
אנחנו נדבר על פשיעה ואלימות. בשנה הזאת אנחנו מתקרבים עוד מעט – שלא יהיה, אבל כנראה לכל התפילות עדיין אין מענה – לכמעט 130, 127 נרצחים ונרצחות, מתוכם טף ועשר נשים, ומתוכם חמישה גברים, וביניהם צעירים, שנרצחו על ידי המשטרה. כן, נהרגו על ידי המשטרה. אני יכולה להבין, יש מרדפים, מישהו בורח, לא יודעת מה, אבל אפשר לדעת לאן יורים ולאן מכוונים. אם אתם באמת רוצים להגיע לאמת ולצדק, אפשר ברגל – להשאיר אותו בחיים אם הוא מתנגד ובורח ולא יודעת מה. גם זה לא מוצדק, שהמשטרה רוצה להשתלט בדרכים אחרות, וראינו איך היא משתלטת בדרכים אחרות ומנסה הכול. היא עושה את זה.
ואיפה מח"ש בכל הסיפור הזה? תמיד התיקים נסגרים בלי נאשמים, והם יוצאים הכי נקיים. אם נסתכל על אוקטובר 2000, אם נסתכל על (אומרת בערבית:) – אם נסתכל על כל הדברים שהיו בתוך החברה הערבית, התיקים בסוף נסגרים. אז אתם רוצים לשכנע אותי שלפחות פעם אחת הבן אדם נהרג בטעות, או שהבן אדם נהרג ואחר כך התברר שהוא חף מפשע? אי אפשר להאמין לדבר כזה. ומה אתם רוצים? אישית, אין לי אמון במקום השני שרוצים להעביר, ואני משוכנעת מאוד שההעברה הזאת באה לחפות ולהגן על כל הקטסטרופות שהביאה הממשלה הזאת.
החברה הישראלית, ובתוכה החברה הערבית, טובעת בדם. תסתכלו, תסתכלו, כמה אזרחים נהרגו בשנים האחרונות, בשלוש וחצי השנים האחרונות – אם זה בתוך במלחמה או כתוצאה מהמלחמה כאן ושם. ואף אחד לא לוקח אחריות. אף אחד לא מוכן לקחת אחריות. במדינות מתוקנות, אם היה קורה שאזרח נרצח על ידי המשטרה, השר האחראי היה מתפטר במיידי. היה לו כבוד להגיד: נכשלתי, אין לי את היכולת. אבל כאן הוא מקבל גיבוי בתוך הממשלה ומראש הממשלה שאחראי עליו, או אמור להיות אחראי עליו. או שתהיה פנייה ויוזמה אישית שלו. השר הכושל, שאחראי למח"ש, דווקא לא רק נותן גיבוי – מקדם, נותן דרגות לאנשים שאמורים להיכנס לחקירות.
אז באמת (אומרת בערבית: בערבית אומרים, אתה שעוזב, תרבה בעשיית טוב). מה זה אומר? אם אתה כבר בסוף הדרך, תעשה טוב, שיזכרו אותך לפחות במשהו טוב. אבל לא, בממשלה הזאת מתעקשים עד הרגע האחרון להפוך את המציאות למקום שישרת רק את אותם אנשים. וזו באמת בושה וחרפה. הנהגה אמורה לקחת אחריות. הנהגה אמורה לשרת את האזרחים. הנהגה אמורה להיות חכמה. הנהגה אמורה לשמור על החיים, ולא להפקיר את האזרחים ולסיים את החיים של האזרחים.
לא נותר לי אלא לקוות שיבואו על כולנו ימים יותר טובים והנהגה יותר מבינה, משכילה, וחכמה ומחשבת את הצעדים שלה, למען השליחות שלשמה אנחנו נמצאים כאן, שהיא לשרת את האזרחים שלנו. תודה.
647 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.