תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גבירתי השרה, אדוני היושב-ראש, אני לא מתאושש מהנאום שנשא פה משה גפני בנוגע לחוק-יסוד: לימוד התורה. זה הרי חוק שנועד להשוות את התנאים, ההכרה והזכויות של לומדי התורה עם אלו של לוחמי צה"ל, אלו שעושים שירות משמעותי. חוק שמכוחו ניתן יהיה לתת פטור גורף לעשרות אלפי – ואולי בשלב הבא מאות אלפי – צעירים בריאים וכשירים מלקחת חלק פעיל בשירות הצבא העברי. ומשה גפני, כדי להצדיק את הפטור משירות בצבא העברי, הלך לגטאות, שם למדו – הוא דיבר על תלמידי חכמים, שגם בתנאים הקשים ישבו שם ולמדו תורה. אבל אותם תלמידים חכמים נלקחו בקרונות בקר לטרבלינקה, לאושוויץ, לחלמנו, ונרצחו בתי הגזים כי לא היה צבא עברי שיגן עליהם. הנאצים טבחו, רצחו בנו, הרסו קהילות שלמות של יהודים, של לומדי תורה. החריבו עולם תורה כמעט לחלוטין, כי לא היה צבא עברי. אז לעמוד כאן, מעל הדוכן הזה, ולחזור לימי השואה, שבהם לא היה לנו צבא עברי שיגן עלינו, כדי לתרץ פטור משירות בצבא העברי? מה זאת החרפה הזאת? מה זאת החרפה הזאת?
הסיבה היחידה שאנחנו יכולים בארץ ישראל ללמוד תורה, ליצור, לעבוד, לחגוג, היא בזכות הצבא העברי. מה לא יהודי, אדוני היושב-ראש, בלשרת בצבא העברי? האם אין זכות קדושה יותר מלשרת בצבא העברי? אני בן של עולה מבלגיה, שהגיעה לכאן בגיל 17 כדי להתגייס לצה"ל; בן של לוחם צה"ל, טייס קרב. התנדבתי לצה"ל, כי כשצה"ל הודיע לי שאני לא אהיה לא קרבי ולא חייל בכלל, לא עברה בראשי המחשבה להשתמט מצה"ל, כי הבנתי שעכשיו זה התור שלי בשרשרת הדורות לקחת את הזכות הקדושה להגן על המדינה היחידה שיש ליהודים ברחבי העולם הזה, ושאין אחרים שיעשו את העבודה הזאת בשבילי. אין סינים שיגיעו לשרת ולהגן עליי ועל אחיותיי ועל הוריי ועל סביי, אלא אני. עכשיו תורי לקחת אחריות.
כשהרמטכ"ל אומר שהוא זקוק ל-15,000 לוחמים כדי להגן על גבולות ישראל, לא צועקים "נמות ולא נתגייס" – צועקים: היישר. כי אין לנו מדינה אחרת ואין לנו צבא אחר. ואדוני היושב-ראש, אחרי 7 באוקטובר, הציפייה של כולנו כאן, של הדור שלי, מאחינו ואחיותינו החרדים, הייתה להבין את גודל השעה. להבין שזאת המדינה של כולנו, ושכולנו צריכים לתת כתף כדי להגן עליה מכל משמר כדי שנוכל להמשיך ולגדל כאן דורות של יהודים במדינה יהודית ודמוקרטית משגשגת ובטוחה. אבל אתם הפניתם עורף ואמרתם: אנחנו לא קשורים לאירוע הזה. אנחנו בשלנו.
חוקי ההשתמטות במופעיהם השונים – חוק-יסוד: לימוד תורה, חוק המעונות – לא יעברו. הם לא יעברו. אבל החרפה של לעמוד כאן ולגייס את אלו שנרצחו כי לא היה צבא עברי שיגן עליהם כדי להצדיק פטור גורף מהצבא העברי, זאת חרפה שלא תימחה.
ואני רואה פה את השרה סטרוק מסיעת הציונות הדתית, שהצביעה בעד חוק ההשתמטות הזה. איזו חרפה. ואת חבר הכנסת היחיד שגילה אומץ ודבקות בערכים שלו והצביע נגד התועבה הזאת הדחתם מכל הוועדות שלו בכנסת. חטא על פשע. פשוט בלתי נתפס.
452 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.