תודה רבה, אדוני.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלת 7 באוקטובר בשלהי ימיה, ואנחנו עדים לממשלה שזקנתה פשוט מביישת את בחרותה. אי אפשר לחשוב על ממשלה כזאת שבעצם אמונה בדין על טבח 7 באוקטובר, שתגיע לשלהי ימיה ותסכם קדנציה. אבל כשמסתכלים באמת על אורך הקדנציה ועל 7 באוקטובר ועל מה שמתרחש פה בשבועיים האחרונים, אפשר פשוט להגיד שיש פה ממשלה שהביאה אותנו להשמדת ערך בכל מרכיבי הביטחון הלאומי. אם זה מבחינה ביטחונית, קודם כול - - סליחה, אתם מפריעים לי שם. תודה.
- - קודם כול מבחינה ביטחונית, שלוש שנים מאז 7 באוקטובר עדיין כמעט כל הזירות פתוחות. ממשלה שפשוט לא יודעת להכריע בשום זירה. על אף ולמרות ההקרבה היוצאת דופן והניצחונות הטקטיים של מפקדי צה"ל ושל חיילי צה"ל, הממשלה הזאת פשוט גוררת אותנו לעוד ועוד סבבים של התשה. מבחינה כלכלית, ברור שהגירעון רק עולה, הצרכים הביטחוניים גדלים, וגם מבחינה כלכלית אנחנו רואים השמדת ערך.
אבל אני חושבת שהדבר הנורא מכול הוא באמת השסע החברתי הגדול שהגענו אליו. ממשלה שפשוט מובילה אותנו לקרע כל כך עמוק, מקדמת רק דברים שנויים במחלוקת. גם בהיבטי החינוך, צריך רק להתבונן על ציוני המיצ"ב של תלמידי ישראל ועל זה ששש שנים הם כבר לא לומדים ולהבין לאן הגענו גם מבחינה חינוכית, אז אנה פנינו?
היום הדברים שלי מופנים לאנשי המצפן והמצפון, ליולי אדלשטיין, לשרן השכל, לדן אילוז ולסגן אלוף חבר הכנסת משה סולומון. לאלה שהיום, בתוך כל ההחלטות המופרעות של הממשלה הזאת, בחרו להצביע לפי צו מצפונם. לאלה שלא הצביעו כמו דגים מתים ששוחים בזרם על חוק-יסוד: השתמטות. באמת, צריך להגיד לחבר הכנסת משה סולומון שהוא פטריוט ישראלי. היום הוא בוכה אולי, אבל הזורעים בדמעה ברינה יקצורו בעתיד. כי באמת, עוד יבואו ימים טובים יותר, שבהם הברור מאליו, וזה שחיילי צה"ל צריכים להיות בראש סדר העדיפות הלאומי, לא יוצב בסימן שאלה אלא בסימן קריאה. ועוד יבואו ימים כאלה, ואנחנו נתעדף את חיילי צה"ל על פני כולם.
אבל צר לי שנמצא פה שר האוצר, שהוא ראש המפלגה של משה סולומון, והוא החליט להדיח את חבר הכנסת משה סולומון מכל תפקידיו הפרלמנטריים. כן, זה לא נעים להיות במצב של בלבול ערכי, שר האוצר סמוטריץ', ולכן לא פלא שאתה מפנה לי גב. אבל אתה לקית בבלבול ערכי חמור: במקום להסתייג מהתנהגות של חבר הכנסת שמחה רוטמן, שזרק היום מהדיון בראשותו את מרב סבירסקי, בת שכולה, אחות שכולה, שאיבדה את כל משפחתה ב-7 באוקטובר, אז הדחת את משה סולומון, שלא יכול היה להתכחש לצו מצפונו. כן כן, חבר הכנסת שמחה רוטמן היום עוד התהדר בקדנציה מופלאה של הממשלה הזאת.
אז כמו שאמר היום חבר הכנסת משה סעדה, אנחנו לא ביום היסטורי, אנחנו בתקופה היסטורית. ובבואנו לבחון את כל שלוש השנים האחרונות, כל אחד ישאל את עצמו באיזה צד של ההיסטוריה הוא היה בימים גורליים למדינת ישראל. מה שבטוח, שממשלת 7 באוקטובר לא נמצאת בצד הנכון של ההיסטוריה. ממשלה שעסוקה בהשתמטות ולא בביטחון כשמדינת ישראל ניצבת מול אתגרים ביטחוניים קיומיים זו פשיטת רגל. אין גבול לעזות המצח של ממשלת ההשתמטות – העברת חוק-יסוד שנותן מעמד-על ללומדי תורה במקום לתת מעמד על ללוחמים, למשרתי הסדיר, למשרתי הקבע, למשרתי המילואים. אז הם נותנים מעמד-על למשתמטים, לאלה שבבוקר נתנו להם מעמד-על ובערב רצו לצעוק בכל הצמתים: נמות ולא נתגייס. שלא הספיקו להם האנרכיה והפוגרום לפני שבוע אז הם סותמים את כל הצמתים גם היום.
כן, כן, צריך להגיד לאזרחי ישראל שחוק ההשתמטות – כל חוקי ההשתמטות נועדו לעשות אך ורק דבר אחד: לתת הטבות ומימון למשתמטים. סדר-היום של הכנסת הזאת זה חרפה – רק חוקים שנויים במחלוקת. ואחרי שהתישו את ועדת החוץ והביטחון בלמעלה מ-80 דיונים במאות ואלפי שעות אדם שעסקו בחוק פטור מגיוס לצעירים בריאים שיכלו להתגייס מאז 7 באוקטובר ולא עשו זאת בשעה שחסרים לצה"ל 17,000 חיילים, בשעה שאנשי המילואים חוזרים לעוד סבב ועוד סבב, רק הבוקר בוועדת חוץ וביטחון הארכנו שוב את צווי ה-8 של אותם אלה שעושים כבר 600 ו-700 ימים.
אז כן, הממשלה הזאת מנציחה אי-גיוס חרדים, וזו פגיעה במשרתים, פגיעה במשפחות המשרתים, פגיעה במילואימניקים. כן, כל חוקי ההשתמטות זה חילול השם, זה לא דרך ארץ. שיא האבסורד זה שגפני עוד עושה חוקי השתמטות עוקפי בג"ץ. חוק המעונות, שזוקפים הטבות לאלו שמשתמטים – אני בעד הטבות, אבל הטבות לאלה שמשרתים, ואני אשמח מאוד שהחרדים יחליטו להתגייס לצה"ל ולשרת.
אבל הממשלה הזאת מביאה אותנו גם למצב ביטחוני בלתי נסבל. אחרי כמעט שלוש שנים עקובות מדם, כשכל הזירות פתוחות, הממשלה מחזירה אותנו לשיח בלתי מתקבל על הדעת של משוואות. מאז תחילת מלחמת הפסקת האש בצפון, האיום מחיזבאללה רק מרים את הראש. למה? כי הם יודעים שבמשמרת של הממשלה הזאת לא יורידו להם את הראש, לא בדאחייה, לא בבעלבכ, לא בשום מקום שיש בו מרכזי כובד של חיזבאללה. אז מה הפלא שעזות המצח של חיזבאללה גוברת? מה הפלא שמחבלים מעיזים להתקרב לקו הגבול ולזנב בגיבורינו? הממשלה הזאת מייצרת כאן רק מלחמת התשה שמתישה גם את החברה הישראלית וגם את הצבא. במקום להורות להכות באויב בכל הכלים שעומדים לרשותנו ולהגדיר: אנחנו מדינה ריבונית, אנחנו לא רפובליקת בננות, אז הממשלה הזאת מביאה אותנו למצב שאנחנו הופכים להיות ילד הכאפות של המזרח התיכון. אז אכן, לבנון היא זירה תובענית וקשה, וזה באמת איום קשה מאוד, אבל לא יכולים להחזיר אותנו לשיטת הסבבים בלבנון. למעשה, המצב הנתון היום בלבנון זה כאילו חזרנו ל-6 באוקטובר.
גם בהתבוננות על הגרעין האיראני, צריך להגיד בצורה ברורה שכל הסכם עם איראן זה קטסטרופה, והגרעין הוא פשוט פוליסת הביטוח של המשטר האיראני הקיצוני. והאיראנים, מה הם עושים? זה דבר ברור: הם פשוט קונים זמן – יש להם הרבה סבלנות – כדי לחזור להתעצם ובסוף להגשים את רעיון השמדת מדינת ישראל. אז אני אומרת כאן: כל הסכם עם איראן הוא קטסטרופה ויחזיר אותנו לעוד סבב ועוד סבב. ושוב, גם בזירה האיראנית נכנסנו למעגל של סבבים בלתי נסבל, ולא ייתכן שהממשלה הזאת לא עומדת על האינטרסים הביטחוניים הכי בסיסיים שלנו.
משפט אחרון. אסור להישאר במצב של מלחמת התשה. הגיע הזמן להכריע. להכריע בזירה הלבנונית זה דבר שהוא קיומי עבור מדינת ישראל, והוא קיומי עבור חבל ארץ שלם בצפון. תודה רבה, אדוני.
950 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.