קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
גברתי היושבת בראש, חברי הכנסת, חברות הכנסת, אז בימים אלה, כשאנחנו מחליטים להתכנס כפרלמנט, ככנסת ישראל – אם כי אני מחזיקה באמת בעמדה שגם בזמן מלחמה הכנסת צריכה להיות פתוחה ולא לתת שום פרס לאויבינו – עדיין, בתוך המגבלות הביטחוניות ברור שההסכמה לפתוח את הכנסת היא הסכמה שנובעת מתוך הבנה הבסיסית, גם מתוך השכל הישר, שמה שצריך לעלות כאן בבית הזה, בימים אלה, כשעם ישראל כולו מתמודד עם מטח טילים לעבר כל הארץ - - -
שקט, בבקשה. גם הנכנסים, בבקשה להיכנס בשקט. תודה.
תודה. אז בוודאי כשכל אזרחי מדינת ישראל ועם ישראל מתמודדים עם מטחי טילים, עדיין כבדים, יש לומר – בסוף אנשים מתמודדים, מספיק שהם מתמודדים עם שתיים-שלוש פעמים של אזעקות – צריך להבין שאנחנו לא יכולים להיות מנותקים מהם. צריכים לדון בנושאים שעוזרים להם, מסייעים לאזרחים.
היום בבוקר התכנסה ועדה, ועדה משמעותית על הנגשת המיגון, מרחבים ממוגנים לאזרחים ותיקים, לקשישי הארץ, לזקני הארץ הזו ולאנשים עם מוגבלויות, כאשר אנחנו מדברים על - - -
צריך להגיד לסדרנים, הם גם מדברים איתם.
אז הבוקר התכנסה ועדת העבודה והרווחה ודנה על מרחבים ממוגנים לזקני הארץ הזו, לאנשים עם מוגבלויות, כאשר אנחנו מדברים על למעלה מ-700,000 איש, וכל אחד מאיתנו יכול לדמיין לו את האישה המבוגרת או האיש המבוגר שלא מצליחים לרדת שלוש קומות או ארבע קומות למקלט של הבניין, ולעיתים אין בכלל מקלט משותף; הורים שנשארים עם הילדים שלהם עם מוגבלות; אימא שמתראיינת ומספרת שהיא עצמה עם ניוון שרירים ולכן היא שולחת את הילדים למקלט ומתפללת שהיא לא תחטוף ולא תיפגע. את האנשים האלה אנחנו לא יכולים להזניח, לזנוח ולתת להם להיפגע.
אנחנו לא מדינה שהתעוררה רק לפני שבוע - - -
בגלל שאני דוברת אחרונה הם מרשים לעצמם. אז אני אומר עוד פעם: אני, העמדה שלי, אדוני השר, היא שגם בזמן מלחמה אסור לתת לאויבים שלנו את התענוג שכנסת ישראל סגורה, אבל אם לפתוח אותה, בוודאי רק לנושאים ולענייניים שיש בהם כדי לתרום לאזרחי מדינת ישראל ולמאמץ המלחמתי בעת הזאת, עניינים שיש בהם גם ברמת השכל הישר – לא צריך פה הסכמות רק, שברמת השכל הישר הם הולמים ותואמים את הימים שאנחנו נמצאים בהם.
היום בבוקר אני סיפרתי שהשתתפתי בוועדת העבודה והרווחה, ובדיון הזה עלה נושא מאוד מאוד חשוב: מרחבים ממוגנים לזקנים, לאנשים עם מוגבלויות.
עדיין, אי-אפשר. אפשר שקט? אחרת הנאום הזה לעולם לא ייגמר. אני מתעקשת לומר את דבריי. תודה.
אז אני אומרת, בסוף יש אנשים זקנים, יש זקנים גם עריריים, בודדים, יש הרבה מאוד ילדים ומבוגרים עם מוגבלויות. אנחנו מדברים על למעלה מ-700,000 אנשים שכרגע זו גזרת גורל בעבורם, הם לא יכולים להגיע לא למרחב משותף ולא למרחב מוגן. זה מצב שאנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו. במיוחד שלא התעוררנו לפני שבוע למצב שאנחנו מבינים שמדינת ישראל מתמודדת עם טילים בכל רחבי הארץ; למעלה מעשור – לפחות אפשר לומר עשור – שזה לא רק הטפטופים שהכרנו בשדרות ולא הקטיושות בזמנו של קריית שמונה. אין שום סיבה שאנחנו לא נהיה עם תוכנית לאומית שהיא קונקרטית, שנותנת מענה רחב לקשישים ולאנשים עם מוגבלויות.
בוודאי שהייתי רוצה שבעולם מתוקן מי שיתכלל את הדבר הזה יהיה רח"ל – הרשות הלאומית לחירום. אני אומרת לכם, לצערי, היום במדינת ישראל באים למשרדי ממשלה, זה לא שיש במגירה תוכנית הפעלה לחירום. זה דבר שהוא בלתי אפשרי, רח"ל לא מתכללים את האירוע. גם החלטת ממשלה של פיזור מיגוניות, חלקן מונגשות – גם זה אינו מספק.
אני אומרת שיש לזה קשר ישיר, גברתי היושבת בראש – מירב, זה מפריע. חברים, זה מפריע, אי-אפשר, הנאום הזה לא נגמר.
אם כבר התכנסנו, אז תקשיבו. יש לזה קשר ישיר לעובדה ששרים קונקרטיים אינם נמצאים ואינם מאוישים. אין לנו שר רווחה במשרה מלאה, אין לנו שר בריאות במשרה מלאה, אין לנו שר פנים במשרה מלאה. המצב הזה ששרים שאמורים לטפל בעורף בצורה אינטנסיבית, לילות כימים, אינם מאיישים את התפקיד הזה הוא מחדל.
אני חושבת שלא מאוחר. לא מאוחר לקרוא לראש הממשלה, למשל, להחזיר את השר מרגי, להיות – לתקופת המלחמה תהיה שר הרווחה. לא חסרים פה אנשים ונשים שיכולים למלא, שימלאו תפקידים של שרים. שרת רווחה, שרת פנים וגם שרת בריאות. אני אומרת לכם, בסוף כשיש הרבה מאוד גורמים אבל אין גורם מתכלל, אז איך אותם קשישים לא יהיו בבתים שלהם כשיש אזעקה, כשאין מי שמצליח בכלל לסייע להם?
יושב פה השר לשעבר ארבל. אני אומרת לך, היום הרשויות זה המלצה.
אני מסיימת. הרשויות – זה הפך להיות המלצה. הן רוצות, אבל אין סטנדרט אחיד, אין מי שמפקח, מי שבאמת עושה רישומים של אותם קשישים, של אנשים עם מוגבלויות. הדבר הזה הוא בלתי אפשרי. אני קוראת מכאן לראש הממשלה: יש לך אנשים. אם אתה סומך על האנשים שלך בקואליציה, תמנה כבר עכשיו, גם אם זה לתקופה מוגבלת בשביל המלחמה, כדי שיסייעו לאזרחי מדינת ישראל.
לסיום אומר: אני רוצה לחבק מכאן ולחזק את כל חיילי צבא הגנה לישראל, ובטח את הטייסים והטייסות והנווטות שלנו; לשלוח את התנחומים שלי למשפחות שאיבדו את היקרים להן מכול, וכמובן החלמה מלאה לפצועים. תודה רבה.
793 מילים של פנינה תמנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.