קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קודם כול רוצה לחזק ולהודות לכוחות הביטחון, לחיילים ולחיילות שנמצאים בחזית הקרב. הם נלחמים עבורנו ועבור הדורות הבאים במדינת ישראל, הם כותבים את ההיסטוריה בימים אלה. ואחרי שהכנסת חזרה לפעילות, אני מקווה שאנחנו לא נפריע להם.
אנחנו ביום העשירי של המלחמה. יש קולות שאומרים שהילדים שלנו התרגלו למצב, לאזעקות, לקולות היירוטים. אני רוצה לומר לאותם אנשים שהילדים שלנו לא התרגלו למצב, ועדיין הם קופצים מכל אזעקה, מכל יירוט, לוקח להם זמן להירדם, אם בכלל. כל התרעה מקפיצה אותם. אבל עדיין, אנחנו רואים שהמשק נפתח. שר האוצר הודיע שהמשק יחזור לפעילות, ואז שר החינוך חושב: רגע, יש ילדים בבית, הורים צריכים לשמור עליהם, אז באיחור של כמה ימים הוא אומר שגם מערכת החינוך תחזור באופן הדרגתי. ואז יש מתווה, וכל זה יוצר בלבול. אם היה שיח בין-משרדי, גורם מתכלל את האירוע, היינו רואים את מערכת החינוך מגיעה לאיזושהי הבנה לפתיחה מדורגת בזמן סביר ומתקדם יותר, ואחרי זה היינו רואים איזשהו מתווה ברור להורים שצריכים לצאת לעבודה, ולא לחכות שהמתווה יתגבש בזמן שההורים צריכים לעבוד ואין להם שום פתרון.
אני רוצה לומר ולהתייחס למה שראיתי, למתווה החינוך של השר קיש. אי-אפשר לחזור ללימודים. אני לא מתכוון להחזיר את הילדים שלי למערכת החינוך עד שאני לא אדע בוודאות שהיכולת של איראן נפגעה, ושל חיזבאללה, ועד שפיקוד העורף ינחה את ראשי הערים, ולא ייתן להם את זכות הבחירה, כי משרד חינוך שבא ואומר שלראש הרשות יש את זכות הבחירה, זה אומר שהוא מסיר אחריות, ואי-אפשר לשים את הילדים במערכת החינוך.
אנחנו ראינו היום את הנפילה בבת ים. מי שלא ראה, ב-11:26 הייתה נפילה של רסיס מאוד גדול בבית הספר של הילדים שלי בבת ים. וזאת השעה שבימי שישי הם משתחררים בזמן הבית ספר. וברוך השם לא קרה לאף אחד כלום, כי הם בבית. אנחנו לא בימים שאנחנו יכולים לקחת סיכון. המלחמה הזו היא לא רק שיקול כלכלי, זה גם שיקול בטחוני, וכרגע אין לנו שום ביטחון להחזיר את הילדים למערכת החינוך.
אני רוצה להקריא משהו לסיום של הבת שלי, של אריאל. היא כתבה לי וביקשה שאני אקריא את זה כאן, אולי השר ישמע או מישהו ישמע: בזמן המלחמה הרבה ילדים לא ישנים בלילות. יש חרדות ומלא אזעקות, ולא תמיד קל לקום בבוקר ולהיכנס לזום. למרות זה ממשיכים לעשות לנו זומים, וילדים שלא מצליחים להיכנס לזום מקבלים חיסורים. אז נכון ששגרה היא חשובה, אבל שגרה שלא מתחשבת במה שהילדים עוברים לא באמת עוזרת להם בתקופה כזאת. צריך להבין, לעכל ולתת לילדים קצת נשימה. שגרה שלא מתגבשת ולא מתחשבת במצב הנפשי של הילדים לא באמת עוזרת. אריאלוש, אבא אוהב אותך. אנחנו נעבור את זה כולם ביחד.
415 מילים של ירון לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.