קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, גם אני רוצה לשאול אם שמעתם והבנתם את ההצעה האחרונה של שר האוצר. השר סמוטריץ' מציע לאחד ההורים לצאת לחל"ת עד לחזרת המסגרות החינוכיות, שזה ממש לא ברור. אני באמת תמהה: זאת מלחמה ראשונה? אין כבר ניסיון שנצבר? אין עקומת למידה? ואיך ייתכן שעשרה ימים לקח לו, בתוך המלחמה, להגיד שיש מתווה, ואז עוד לומר במסיבת העיתונאים: תנו לנו יום-יומיים לדייק. זה באמת מתווה שהוא משפיל. אז יש לנו שר האוצר מנותק. במקום שהמדינה תגן על ההורים העובדים, היא שוב מפקירה אותם. תישארו בבית, עם משכורת ממש חלקית. עלק פיצוי. כנראה קל להציע כאלה מתווים כשיש שכר של שר.
לצערי, זו עוד דוגמה של ממשלה שאיבדה קשר עם הציבור. דורשים מאיתנו, האזרחים, חוסן, אבל לא עושים כלום. מחזירים את המשק ללא מערכת חינוך. דורשים מאנשים לנוע שעות בכבישים תחת איום טילים. אתמול על כביש 1 אני נשכבת בצידי דרכים, מתרחקת מהאוטו, מפחדת שמישהו ידרוס אותי, בחושך. זה מסוכן במרכז, ובהיעדר התרעות זה עוד יותר מסוכן בצפון. אז הממשלה באמת רוויית הבטחות, אבל לצערי פחות מעשים. לא באמת קשובים לציבור, למצוקה של ילדים שחיים כבר שלוש שנים בחרדה מתמדת, יוצאים מאיזון, מרטיבים בלילה; אנשים עם צרכים מיוחדים שמתקשים לתפקד; קשיים נפשיים של ציבור גדול מאוד; בעלי עסקים קטנים ששוב פעם מרגישים שחרב עליהם עולמם, שלא בטוחים שיהיה להם שכר בסוף החודש; המילואימניקים והמילואימניקיות המדהימים ובני המשפחות שכורעים שוב תחת הנטל, והממשלה הזאת ממשיכה בחוק השתמטות.
מדינת ישראל השכילה לייצר כיפת ברזל ביטחונית מעולה, אבל חסרה לנו כיפת ברזל חברתית. נכון, שוב, יש אנשים וארגונים שמתנדבים לסייע. אבל המדינה פעם אחר פעם נפקדת. יש ערבות הדדית בין האזרחים, אבל אין ערבות בין המדינה לאזרחים.
אז לשר האוצר – קודם כול, אני מאחלת מכל הלב לבן שלך, ולכל הפצועים, איחולי החלמה. לצד הביקורת, כנראה כהורים גידלתם לוחם אמיץ. אבל אתה שר האוצר של ישראל, אל תדרוש מהורים לבחור בין שכר לבין הילדים שלהם. כולנו רוצים בהצלחת המלחמה הצודקת הזו והבסת משטר הטרור האיראני, אבל כדי שזה יצליח הממשלה צריכה להוכיח גם עוצמה כאן, בבית; לתמוך באזרחים, ולא להפקיר אותם.
אני רוצה מילה על נשוא הדיון היום. כתוב כאן: העברת סמכויות משר הפנים לראש הממשלה. לא סמכויות שר הפנים – משר הפנים. אבל אין באמת שר פנים, ואם ראש הממשלה שומע, אז בבקשה תתחיל להתנהג כמו ראש ממשלה. תגלה אחריות. כולנו רואים לך. שבעה חודשים, 232 ימים, שאין במדינת ישראל שר פנים. ואתה, אדוני ראש הממשלה, בשיטת סלמי, מנכס לאט-לאט סמכויות של שר פנים. למה אתה כל כך חושש ממה שיגיד חבר הכנסת דרעי? עד כדי כך אתה מתבזה מול השותפים הקואליציוניים שלך?
האמת היא שאני מתביישת. אני מתביישת במה שהממשלה הזאת עוללה לכנסת ישראל. מתביישת שראש הממשלה פשוט איבד שליטה. מצד אחד, הוא לא טורח לסגור משרדים מיותרים. ומנגד, שומר על hold את המשרדים הכי חברתיים ולא ממנה להם שרים במשרה מלאה, ערב תקציב, ערב תוכניות עבודה; העיקר לשמור את המקומות, לאפשר את ביזת הקופה הציבורית בדמות כספים קואליציוניים.
488 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.