קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, עשרה ימים אנחנו כבר בסיוט המחודש הזה. עשרה ימים אנחנו כבר מתרוצצים בין אזעקה להתרעה, אולי מספיקים להגיע למקלט או לממ"ד. אבל בסופו של דבר, עם כל הקושי – אני חיה בצפון, ואני יודעת מה זה להתרוצץ בין אזעקות ולהיות בסכנה מתמדת ולדאוג למשפחות שלנו – בסופו של דבר, יש אנשים כמוני שיש להם ממ"ד בבית, ויש אנשים שיש להם מקלט ציבורי מתחת לבית. זאת כבר פריבילגיה. הממשלה רוצה לשכנע אותנו שאנחנו חיים בפריבילגיה. יש לנו ממ"ד, יש לנו מקלט.
יש אנשים שאין להם איפה להתחבא בזמן מלחמה, ואנחנו עומדים פה ומדברים. חשוב לדבר; לדבר על זכותם של אנשים לחיות בלי פחד. מי שחושב שאנחנו נמציא דרך שבה אפשר להיות במלחמה ולהיות רגועים, תשכחו מזה. מי שמכניס אותנו למלחמות יודע שהוא זורע פחד גם בתוך המדינה. גם בתוך המדינה, האזרחים של המדינה יהיו בסכנה גבוהה.
החלטת הממשלה לצאת למלחמה הזאת היא החלטה שהיו צריכים לעמוד פה ולתשאל את הממשלה עליה – לא להגיד: תכינו את הציבור למצב מלחמה. מצב מלחמה הוא לא ה-default; המצב הנורמלי הוא בלי מלחמה. לפני כמה חודשים אמר ראש הממשלה: חיסלנו את היכולות של איראן וחסכנו מעצמנו דאגה לדורות. ככה הוא שיקר, במצח נחושה, והבטיח לאזרחי המדינה ביטחון אחרי המבצע של 12 הימים, ובעצם הוא לא חיסל כלום.
אנחנו לא לומדים. אתם לא לומדים לקח, כולל האופוזיציה. מלחמות לא מביאות ביטחון. אי-אפשר להביא ביטחון דרך מלחמה. ביטחון אי-אפשר להביא מתוך מלחמות והרג ודם. חבל על כל אדם, על כל אזרח ישראלי שנהרג או נפצע במלחמות. אי-אפשר לא להגיד את המשפט הזה: אין שלום שמגיע ממלחמה. אין שלום כזה ואין ביטחון כזה.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולאחל החלמה מהירה לד"ר אחמד נסאר וד"ר אנואר יאסין, ששניהם היו מטרה לניסיון חיסול אתמול בלילה. את הביטחון המינימלי הזה לאזרחים מפשיעה הממשלה הזאת לא רוצה לספק. את הביטחון האישי, המינימלי הזה. הם ידעו שהוא מאוים, ראש העיר עראבה. היה להם חשוב לחקור אותו על תלונה שהוגשה נגדו כאילו על הסתה, אבל לא להגן עליו. זאת הממשלה, ממשלת הדמים הזאת.
328 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.