קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה. תשמעו, אתמול לעיני כול, מתועד, ניסו להתנקש בראש עיר בישראל. ראש העיר עראבה אחמד נסאר, פסיכולוג חינוכי בהכשרתו, עבר ניסיון התנקשות אתמול לעיני כול. אני שואלת באמת: זה נשמע למישהו הגיוני שזו המציאות הריבונית בישראל? לא רק אזרחים נרצחים כאילו כלום כל יום, סמלי שלטון מאוימים. אני זוכרת שסיפר לי טלאל אל-קרינאווי, ראש עיריית רהט, שבמקרה עובד שלו מצא – תקשיב לזה, מיקי – מטען חבלה בעירייה, שהיה אמור להרים את כל העירייה על העובדים, ניסיון התנקשות. במקרה נמצא. אף אחד לא טרח לבקר, לשאול מה קורה, לנסות להבין.
אז אני רוצה לומר משהו: זו לא טעות, זו מדיניות ברורה של השר לביטחון לאומי, שרוצה ברצח אזרחים ערבים בישראל, שרוצה בהפרת הביטחון הלאומי. זאת המציאות של עבריין סדרתי וכהניסט, זאת המדיניות שלו. זה לא רק כי הוא כושל, לא רק כי הוא לא מוכשר; זאת המדיניות הברורה של האיש הזה – הפקרת חייהם של אזרחים, הפקרת אזרחים ערבים למותם על ידי ארגוני פשיעה, לא למגר ארגוני פשיעה. מדיניות סדורה עבורו. אנחנו נאמר זאת גם בעת מלחמה.
עכשיו אני רוצה לומר משהו על צמד השרים המהוללים שלנו. אין מה לומר, אחד-אחד, אבל צמד במיוחד, שר החינוך ושר האוצר. תשמעו, זה לא רק שהם כושלים, זה לא רק שהם מנותקים, זה לא רק שהם חסרי כישורים; לא אכפת להם. זאת האמת, לא אכפת להם. וכשלא אכפת, דברים נראים כמו שהם נראים. כשלא אכפת, מוציאים הוראות סותרות על הורים עובדים עם מערכות חינוך סגורות, על רצון לפתוח את מערכות החינוך בזמן טילים, על היעדר פיצויים. ואתם יודעים, על הכול חולש אחד: נתניהו. נתניהו החליט בכוונה שזה יהיה מבצע ולא מלחמה. למרות שברור לנו שזאת מלחמת שאגת הארי ולא מבצע שאגת הארי. אבל למה מבצע ולא מלחמה? כי מתקמצנים על הציבור, כי חוסכים עלינו, אומרים לנו: חוסן, חוסן, תהיו בשקט, אל תבקרו, אבל בעצם מתקמצנים עלינו, כי אם היו מגדירים את זה כמלחמה, היה מתווה פיצויים. אתה יודע, זה מחייב. ההבדל בין מבצע למלחמה בהקשר הזה הוא הקמצנות.
אבל מנגד, 5 מיליארד שקלים קואליציוניים לחברים שלכם – במקום לפצות, ומשרדים מיותרים, ורזרבות מטורפות. יש לנתניהו במשרד ראש הממשלה רזרבה של 2.1 מיליארד שקלים, שלא ברור לאן הם הולכים. יש במשרד החינוך רזרבה של 1.4 מיליארד שקלים, ששומרים לתוספות למפלגות החרדיות. תקשיבו, בוזזים אותנו, ועל מי אתם עושים את זה? על ציבור מבוהל, שלא ישן בלילות, שרוצה ביטחון בסיסי - -
- - שרוצה לדעת שיש מדינה שעומדת מאחוריו ודואגת לו, ולציבור מגיעה המדינה הזאת.
מגיע לציבור שיהיה חוסן אמיתי – משפט אחרון.
חוסן לאומי הוא חוסן חברתי. מי שרוצה באחדות דואג לסולידריות ודואג לערבות הדדית.
416 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.