קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להשתתף בצערן של משפחות ההרוגים ולאחל החלמה מהירה לפצועים. אנחנו עם אחד, ואנחנו נעבור את זה ביחד.
אבל בזמן שהטייסים שלנו תוקפים בטהראן והחיילים שלנו נלחמים בחזית הצפונית, ומיליוני ישראלים נמצאים במקלטים ובעלי עסקים ושכירים נמצאים בערפל מוחלט לגבי הפיצויים שיקבלו, הממשלה ממשיכה להתנהג כאילו אין מלחמה, כאילו הכסף הציבורי הוא קופה קטנה לפוליטיקה קטנה. לפחות 5 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים בהצעת התקציב 2026, וכרגע אין בכלל פירוט לכסף הזה. לא לבריאות, לא לשיקום, לא לפיצויים לעסקים שקורסים, לא לחל"ת לשכירים – להסכמים פוליטיים תוך כדי ירי של טילים. זה לא ניתוק, זאת הפקרה. כשעצמאים סוגרים עסקים ושכירים מפחדים מתלוש השכר הבא, כשמשפחות לא יודעות איך יסגרו את החודש הקרוב, הממשלה מעבירה גם היום מיליארדים, מיליארדים, למטרות סקטוריאליות. סדר עדיפויות מעוות, שמספר לאזרחים: אתם האחרונים בתור.
בדיוני התקציב בוועדת הכספים בימים האחרונים אנו מגלים עוד ועוד בזבוזים פוליטיים בהיקף של מיליארדים. מישהו בקואליציה שואל את עצמו מה יותר דחוף, לשקם עסקים או עוד תקציב פוליטי למשתמטים; משרדים מיותרים ממשיכים לפעול כאילו אנחנו בשגרה – תקנים, לשכות, רכבים, יועצים, ביורוקרטיה מנופחת שעולה מיליארדים בלי שום ערך אמיתי לאזרח.
בזמן שהם דורשים מהציבור לא להתלונן ולהתאזר בסבלנות, הממשלה ממשיכה לחגוג. ובינתיים מוצג לנו מתווה כללי, כללי מאוד, של שר האוצר לחל"ת לשכירים. בעיקר מילים ריקות. תגידו, יש הבוקר שכיר אחד במדינת ישראל שיודע אם לצאת לעבודה או לא? וכמה הוא יקבל? וכמה ימים יידרש להיעדר כדי לא לפגוע ברצף? האם מישהו מסביר לו שהוא יאבד חלק משמעותי מהשכר שלו בחל"ת? כך נראית אחיזת עיניים ובריחה מאחריות.
תכף הם יסבירו לנו, ממש כנראה בשבוע הבא: כי אין כסף, וכל אחד צריך לשלם את מחיר המלחמה. כל אחד, למעט הממשלה עצמה, העסקנים שלה והמגזרים המקורבים אליה. אתם שכחתם, או לא מצליחים להפנים – בזמן מלחמה יש רק עם אחד, וכל שקל חייב לשרת אותו, חייב לשרת את הצרכים של החזית והעורף.
הכנסת היא לא מועדון סגור לפוליטיקאים, היא בית של הציבור. הגיע הזמן להפסיק לבזבז, הגיע הזמן להפסיק לתרץ ולמרוח. כל אזרח ישראלי בעת הזאת צריך לדעת שיש ממשלה. ואין ממשלה, יש רק סיסמאות. אנחנו צריכים הנהגה, לא סיסמאות. תודה.
346 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.