קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - -
אני לא יכולה. תאפס לי את הזמן.
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להביע השתתפות בצער המשפחות של הנופלים – סמ"ר אור דמרי ורס"ר מאהר ח'טאר, ומאחלת החלמה מהירה ורפואה שלמה לכל הפצועים, גם לחיילים, גם לאזרחים שעכשיו נפצעו ונפגעו מירי טילים. האמת, זה נורא. אני באה מהצפון, והצפון עכשיו סופג מתקפה מאוד מאוד קשה. כל פעם שאני רואה התרעות של פיקוד העורף אני חושבת מה עובר על התושבים בשלומי, בקריית שמונה, בגבול לבנון, בלימן, ראש הנקרה. מה הובטח להם? תחזרו הביתה בבקשה לחיים בטוחים. איפה חיים בטוחים? איפה?
טוב, אני אעזוב את זה. יש עוד הרבה עיוותים במדינה, שבחלק גם חברת הכנסת מירב כהן נגעה, גם גלעד קריב. אני אספר לכם על החוויה שלי במלחמה הזאת. מיום שבת, כשהתחלנו מערכה מול איראן, קיבלתי עשרות הודעות, ואחר כך מאות הודעות, מישראלים שנתקעו בחו"ל. תגידו לי, לא אנחנו יזמנו את המערכה? לא ידענו שניכנס למצב הזה? לא היינו כבר במצב כזה לפני חצי שנה? אנחנו לא יודעים שיש ישראלים שנתקעו בחו"ל, שנמצאים בחו"ל, ורוצים לחזור הביתה?
מעל 170,000 ישראלים תכננו לחזור לישראל בשבוע שעבר ונמנע מהם הדבר הזה. מה, לא ידענו? ידענו. ומה עשתה הממשלה? כלום. בכלל התעלמה. חמישה ימים מתחילת המערכה לא הייתה שום הודעה, שום התייחסות, שום פנייה לאזרחים ישראלים שהיו בחו"ל, שנתקעו שם ורצו לחזור הביתה. בין האנשים האלה שנתקעו שם יש נכים, קשישים, ואפילו ניצולי שואה, יש ילדים, יש אנשים עם מקרים הומניטריים קשים. רק ביום החמישי בערב, אחרי תחילת המלחמה, פתחו מוקד פניות למקרים הומניטריים. ומה היה בחמישה-שישה ימים הראשונים? מה אנשים חשבו? שפשוט המדינה, הממשלה, מתעלמת ומפקירה אותם שוב ושוב גם במצב הזה.
אני לא חיכיתי לממשלה. גם לפני חצי שנה, גם עכשיו, ביום הראשון של המבצע אני הקמתי חמ"ל. הקמתי קבוצות חברתיות ברשתות החברתיות – בטלגרם, בווטסאפ, בפייסבוק. בטלגרם. בכלל, בניתי קבוצה וצ'אטים לפני המקום שנמצאים בו ישראלים, לפי העיר והמדינה; שישראלים יוכלו להתאחד, להתחבר. החיבורים האלה עזרו להם למזער הוצאות. אתם יודעים שטיסות החילוץ הראשונות יצאו בלי בגאז'? שאנשים יכלו לעלות על המטוס, אבל בלי baggage? אפילו בכסף הם לא יכלו לקחת את הדברים שלהם. אז מה עושים? צריך למצוא מקום, לשמור על הדברים שלהם, להשאיר אותם בחו"ל. אז החיבורים שיצרנו עזרו להם להתאחד ולמצוא פתרונות משותפים.
למה המדינה לא חשבה על זה? אף אחד. בוועדה ההומניטרית שהוקמה התחילו לקבל פניות מהיום השישי לתחילת המלחמה - -
- - וקבעו קריטריונים. נכון, מציינים קריטריונים של 188% נכות, אבל אף אחד לא חשב, למשל, שלאזרחים ותיקים אין אחוזי נכות.
קובעים להם – רגע, זה מאוד חשוב – קובעים להם רמת סיעוד, אבל אין נכות.
- - שהם מוגבלים בניידות. השאירו אותם ללא מענה בכלל - - -
457 מילים של טטיאנה מזרסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.