קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים שנמצאים כאן, היינו כאן – כל מי שתומך בפצ"רית, החוצה. כל מי שתומך בפצ"רית, החוצה.
ראיתי אותך מציתה צמיגים באיילון. זה שהיועמ"שית מגינה עלייך – – –
טוב, חבריי חברי הכנסת, נאמרו כאן כמה דברים שאני רציתי להגיב עליהם.
צא החוצה. החוצה. היושב-ראש, להוציא אותו החוצה. החוצה. החוצה.
טוב, רבותיי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה להגיד כמה דברים, כי נאמרו כאן – איך אומרים, האופוזיציה לא מסוגלת להבין ולקבל. ובאמת, תוך כדי נאמרו לא מעט הכפשות. אני לא אשב כאן ואענה על כל הכפשה והכפשה, אבל אני חייב להגיד לכם, אנחנו עושים מה ש-30 שנה, 40 שנה לא נעשה, ומה שבוודאי אתם לא עשיתם בשנה וחצי, שנתיים שלכם.
חברת הכנסת יסמין דיברה על הנגב. בואי אני אספר לך מה קורה בנגב. הקמנו מאות כיתות כוננות בנגב, הקמנו משמר לאומי בנגב, ואתה צודק, חבר הכנסת אלהואשלה, אנחנו הורסים מבנים לא חוקיים בנגב כמו שמעולם לא היה. אתה רואה את זה כדבר רע; אני רואה את זה כדבר טוב.
זה התפקיד. חוק זה חוק, ואתם תלמדו לאכוף את החוק, לקיים את החוק. אני הייתי בנבטים, חבר הכנסת אלהואשלה, אני הייתי בנבטים היום, וראיתי מסביב – נכנסנו שם לאיזושהי שכונה שבונים שלא כחוק, בניגוד לחוק. אני כל כך שמח שאחרי כל כך הרבה שנים שאף אחד לא נגע בדבר הזה, באתי לשם, הגיעו לשם פקחים של רמ"י, פקחים של סיירת ירוקה, נתנו צווים והודיעו להם: אנחנו הולכים להרוס את השכונה. נגמר. מה שלא בנו כחוק, לא צריך להישאר. אני אומר לך, חבר הכנסת אלהואשלה: תבנו כחוק. תפעלו כחוק. תהיו אזרחים נורמטיביים.
דיברנו על נורמטיביים, אז הייתה כאן חברת הכנסת נעמה לזימי – עבריינית. עבריינית. כולנו ראינו את הסרטון שהיא באה ושופכת דלק שמה וצמיגים.
תכף אני אדבר עלייך. תכף אני אדבר גם עלייך. נצלנית. ניצלת ילדים. ניצלת ילד. אני לא אוותר לך.
היום אני אספר לכולם, לא יעזור לך. לא יעזור לך היום.
אני אחזור לנעמה לזימי, העבריינית הזאת, שכולנו ראינו את הדלק שהיא שופכת. אדוני היושב-ראש, היית מצפה לחקירה, ליועמ"שית שמטפלת, אבל כנראה שיש כאלה שיש להם חסינות.
היא מפחדת – – – לא יעזור לך, אני אספר – – –
את לחוצה, ובצדק. את בצדק לחוצה, כי אני הולך לספר מה עשית.
את צודקת, את לחוצה. את לחוצה ואת צודקת.
את לחוצה, ובצדק, כי אני הולך לספר לכולם מה עשית. אני הולך לספר איך ניצלת ילד קטן. בושה וחרפה. בושה וחרפה מה שעשית לילד הזה.
אבל לפני זה אני אדבר על נעמה לזימי העבריינית, שיש לה חסינות מהיועצת המשפטית לממשלה.
היה כאן חבר הכנסת סימון דוידסון – כל כך מצחיק. הוא אמר: שלחתי 11 מכתבים. אדוני היושב-ראש, בדקנו. הוא שלח עשרה מכתבים לשר שקוראים לו חיים כץ; הוא שלח מכתב אחד אליי. סימון, השם שלי זה איתמר, והוא חיים. תבין, תלמד, תקלוט. איך אתה לא מתבייש?
היה כאן חבר הכנסת נאור שירי, אומר לי: אני שולח לך שאילתות, אתה לא עונה. בואו תשמעו שאילתה של נאור שירי – פשוט בושה, בושה לאופוזיציה, אתם צריכים להתבייש: "השאילתה מבקשת לדעת מדוע מינית את יעקב קובי פרי לממלא מקום נציב שב"ס". הוא שואל אותי למה מיניתי את יעקב קובי פרי לנציב שב"ס. נו, מה נשאר? לפחות תלמדו לעבוד. אתם אפילו לא יודעים את השם של נציב שב"ס. בושה וחרפה. אז תשננו את השם – אלהואשלה, זה חשוב גם לך: לנציב שב"ס קוראים קובי יעקובי, והוא נציב השב"ס הכי טוב – הינה, העבריינית חזרה. למה העבריינית חזרה? מותר לה לחזור? מותר לעבריינית לחזור?
רק שלא תציתי כאן צמיגים, רק שלא תציתי כאן צמיגים, זה לא קפלן. שנייה, אני חייב לספר. סימון דוידסון מדבר על אלימות בספורט – – –
סימון דוידסון, עלק חשוב לו הספורט. אם היה חשוב לו הספורט, היה צריך להודות שסוף-סוף יש שר שהכפיל את היחידה למניעת אלימות בספורט – –
– – שסוף-סוף יש מדיניות שלא להתפרע במגרשי ספורט. וכן, אני גיביתי את מפכ"ל המשטרה בהחלטה הנכונה שלהם לעצור את המשחק. אמרתי ואני אומר עוד פעם: יש הרבה אוהדי הפועל תל אביב נורמטיביים, טובים. נדמה לי ששר המשפטים שלנו אוהד הפועל תל אביב. אני מוכן לשבת איתו ביציע ולראות איתו כדורגל. אבל מי שזורק רימוני עשן על שוטרים, בכינון ישיר, ועל ילדה – יכלו לעוור אותה – זה קו גבול.
עכשיו אני רוצה לדבר על חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. היא לא סתם נלחצה, היא הייתה מאוד לחוצה. היא לא סתם נלחצה, אני מבין למה היא נלחצה.
זה לא יעזור, אני אספר את זה, כל הקהילה תדע את זה. כל הקהילה תדע מה שאת עשית.
ילד מתוק, נער אתיופי מתוק הגיע, היא הביאה אותו לוועדה, וליד כל המצלמות, בניגוד לחוק, אדוני היושב-ראש – אם היא לא מתפרעת, שתשב.
לא, אני חייב להגיד את זה. נער אתיופי מתוק, בניגוד לחוק היא מצביעה עליו – –
– – היא מצביעה על הנער, מצביעה על הילד הזה. אסור היה לך לעשות את זה.
בשביל עשרה לייקים בטיקטוק, סימנת אותו ואמרת: הינה, הוא נעצר. את לא מתביישת?
את לא מתביישת להרוס את החיים לילד? בושה וחרפה. בושה וחרפה. ואני רוצה להגיד עוד דבר. לקחתי את הילד הזה ללשכה שלי. מה מסתבר, אדוני היושב-ראש? הילד היה רעב. רעב. נתתי לו פירות, נתתי לו פיצוחים, נתתי לו סנדוויצ'ים. היא הסתובבה איתו ארבע שעות, ארבע שעות ניצלה אותו, ואפילו פת לחם לא נתנה לו. ואחרי כל אלה אני דווקא עזרתי לו, כמו שעזרתי וכמו שבמשרה שלי קידמתי קצינים אתיופים, חוקרים אתיופים, מיהדות אתיופיה, ואתם מנצלים אותם.
אני אגיד עוד שני משפטים, ובזה נסיים ונעבור להצבעה. אנחנו ביום שאני הייתי בטוח שאתם תבואו ותנסו לדבר על אחדות. הרי תבינו משהו אחד. אני הייתי – אדוני היושב-ראש, הבן שלי לפני שבוע אמר לי: אבא, בוא, אני שלושה שבועות בסיירת, המפקד הרשה לי לחגוג יום הולדת. באתי עם שווארמות, עם עוגות. היה שם איזה קיבוצניק מתוק, אומר לי: זה חלבי? אמרתי לו: לא, אל תדאג, מתוק, זה לא חלבי. אתה יכול לאכול את השווארמה ואז את העוגות. ואיזה יופי, ואיזה יופי בסיירת הזאת, ימנים ושמאלנים – טוב, האמת היא שאין הרבה שמאלנים בצבא, אבל לא נורא – חילונים ודתיים, אנשי קיבוץ ואנשי כפר.
תפסיקו את השסע, תפסיקו את הקיטוב, תגלו אחריות. די עם הדבר הזה. עם אחד אנחנו. עם אחד אנחנו, ואתם פעם אחר פעם מגלים חוסר אחריות.
די עם הפילוג, די עם הקיטוב. ואני אגיד עוד דבר אחד לגבי החטופים. כן, כן, הן קיבלו פדיקור ומניקור, הבנות, לפני שדיברתי על בתי הכלא, והבנים קיבלו ספא. תתביישו לכם. אתם מאמצים את הנרטיב של חמאס. חמאס גאה בכם. אני גאה שהובלתי את השינויים בבתי הכלא. אני גאה שעשיתי מה שלא נעשה כאן שנים רבות – –
– – ואני אומר לכם שהיום, היום לדעת כולם הפיגועים פוחתים בין היתר כי הם מפחדים להיכנס לבתי הכלא. אלהואשלה, תספר את זה. ואני אומר דבר נוסף – אתם צריכים להתבייש. לאמץ נרטיב של חמאס ולתמוך בהם – הם מוחאים לכם כפיים. בושה וחרפה.
לסיום אני אגיד רק על הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים. הרב גפני, ההצעה הזאת נכונה, חשובה, מתקנת עוול גדול. אני באמת לא מבין, אנשים שרוצים בהסכמה לבוא ולהתדיין, אין שום סיבה בעולם שאנחנו לא נאפשר את זה. די. אתם רודפים כל מי שאפשר. אתם רודפים מתיישבים, אתם רודפים דתיים, אתם רודפים חרדים, אתם רודפים כל מי שאפשר. אני קורא לכולם להצביע בעד ההצעה הזאת ובעד אחדות עם ישראל.
1,212 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.