קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אז מה אומר החוק הזה, שאנחנו דנים בו כבר שעות? שלבתי הדין הדתיים תהיה סמכות בוררות בעניין אזרחי בהסכמת הצדדים, והפסיקה תתקיים על פי דין תורה. על פניו, כיוון שלשני הצדדים יש יכולת בחירה שווה, אפשר לטעות שמדובר בחוק תמים. אבל תגידו, כמה פעמים לצד החלש יותר, זה שמתחיל לעבוד במקום עבודה חדש וצריך לחתום על הסכם העסקה או העומד לפני השכרה של דירה, יש אפשרות להתמקח על סעיף תמים כזה בדבר שהוא באמת צריך? עד כמה ברורה לו המשמעות של הסעיף הזה, שלפיו אם תתעורר מחלוקת, הנושא יידון בבית דין דתי על פי דין תורה?
ואם החלש יותר במקרה הוא אישה? כמה ישמרו על זכויותיהן בבתי הדין הדתיים השונים כשברור לנו שבשום ערכאה לא תשב דיינת אישה, ולא במקרה? מדובר במערכות שחושבות שלנשים יש פחות זכויות, שנשים הן נחותות, במערכות שמפלות נשים מלכתחילה. תחשבו על אישה ששירתה בצבא, אישה צעירה, אולי סיכנה את חייה בשנתיים האחרונות, אולי איבדה חברים במהלך השירות. היא השתחררה ועכשיו היא רוצה להתחיל את שנת הלימודים האקדמית באוניברסיטת בר-אילן או באוניברסיטת חיפה. כחלק מזה היא הולכת לשכור דירה, ובעל הדירה מחתים אותה על חוזה עם סעיף שנראה תמים: אם תהיה מחלוקת בינינו, נברר אותה בבית דין דתי. היא צריכה דירה, הלימודים שלה מתחילים, אין לה אפשרות אחרת, אז היא חותמת, כנראה בלי שבכלל הבינה את עומק המשמעות. אם תהיה מחלוקת בהמשך, הצדדים אכן ילכו בהסכמה לבית דין דתי, ושם היא תפגוש דיינים או קאדים שמראש חושבים שהיא וזכויותיה פחותים, וגם דין התורה שלפיו תתברר המחלוקת לא יהיה ברור לה. איזו דרך יש לאותה אישה, לקרוביה, לנו פה בכנסת, לבקר את החוקים, אם לא בעזרת החוקים שנוסחו ותוקנו ומבוקרים ושום מנוסחים ושוב מתוקנים כאן על ידינו כל הזמן כחלק מהדמוקרטיה הישראלית?
ולמה בכלל צריך עוד מערכת חוק ושפיטה? יש פה עוד לבנה שיוצאת מחומת ההגנה של הדמוקרטיה הישראלית, שתגרום לאנרכיה משפטית, שתגרום לפסיקות סותרות בין בתי הדין השונים ותחליש עוד את אמון הציבור במערכת – הפוך מכל ההצהרות של יריב לוין וחבריו. אבל האמת היא שכל מה שיש כאן זה פוליטיקה צרה עם צורך בשרידות פוליטית. קואליציית הימין מלא מלא הזאת, שלא הצליחה להעביר את החוק הרע הזה במשך שנים, זקוקה עכשיו לאצבעות החרדים ומתפשרת על הדמוקרטיה של כולנו בצורת חוקים שהם יודעים שאסור לנו להעביר במדינה מתוקנת.
חברי הכנסת של הליכוד, רואים לכם. הרי למה אתם נרתמים להצעת החוק הבזויה הזו? למה שניר ברקת או יואב קיש הליברלים יעלו על דעתם שזו החלטה נכונה כלפי הציבור שאותו הם כביכול משרתים?
שאחד מהם יעלה עכשיו ויגיד שזה חוק טוב לציבור המשרת הליברלי. הסיבה היחידה היא שהם צריכים את האצבעות של החרדים לחוק התקשורת, הגרוע גם הוא, ושוב הציבור המשרת הליברלי מפסיד.
429 מילים של יעל רון בן משה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.