קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, 30 שנה עברו מאז רצח ראש ממשלה יצחק רבין, זיכרונו לברכה. כולנו למדנו מהמעשה הקיצוני הזה. אבל כשאני מסתכלת על המצב היום, אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי: באמת למדנו משהו מאז? באותה תקופה אני הייתי סטודנטית באוניברסיטת בר-אילן. אני זוכרת, אחרי רצח רבין, איך הייתה האווירה. הצד הפוליטי, הימין, הואשם ברצח. אבל היום ההסתה לא נפסקה. היום ההאשמות לא נפסקו. אנחנו שומעים כל יום ויום. היום אותם קולות שהאשימו ציבור שלם ברצח ממשיכים להשתמש באותם כלים, הפעם נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא מדובר בביקורת לגיטימית, מדובר ברצח אופי, ברדיפה פוליטית ללא מעצורים, ניסיון מתמשך למחוק אדם, לפגוע במשפחתו, להציגו כאויב. אסור לנו לאפשר מצב שבו כל ויכוח פוליטי הופך לשנאה אישית, כל מנהיג שמוביל קו אחר הופך לאויב העם.
אם באמת רוצים להנציח את מורשת רבין זה לא על ידי האשמות ולא על ידי שנאה, אלא על ידי אחדות. עם ישראל מסתכל עלינו, חבריי חברי הכנסת, וכבר נמאס לו לשמוע את ההסתה, את הפילוג. אני בטוחה שכל אחד פוגש את זה: מה קרה לכם בכנסת? מה קרה לכם? זו שאלה שאני נתקלת בה ואני בטוחה שכל אחד. אבל הכול תלוי בנו – ההתלהמות, ההאשמות ההדדיות. אנחנו, איזו דוגמה באמת לדור הצעיר שמסתכל עלינו? חבריי חברי כנסת, האשמות, גידופים – מי שלא חושב כמוני, השקפת עולמו שונה, זה לא אומר שהוא אויב שלי, אויב של מדינתנו.
225 מילים של צגה מלקו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.