קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לפני הכנסת את הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו–2025. הצעת החוק הזאת היא הצעת חוק שמאפשרת לשני בעלי דין שיש ויכוח ממוני ביניהם ושניהם מבקשים לדון על פי דין תורה – ושניהם חותמים, כותבים וחותמים, על כך שזה מה שהם מבקשים. הם מבקשים לדון בהסכמה בדין תורה. אני הייתי בדיונים בוועדת החוקה ולא כל כך הבנתי את ההתנגדות של האופוזיציה.
כשבאתי לכנסת לפני הרבה שנים, אני באתי מהכולל, והסבירו לי מה זה דמוקרטיה. הסבירו לי מה זה שמדינה מאפשרת למי שרוצה לחיות את חייו בצורה שבה הוא רוצה לחיות על פי אורח החיים – אז זה מה שצריך לאפשר לו. באים שני אנשים, ושניהם מבקשים לדון בוויכוח הממוני שיש ביניהם על פי דין תורה.
אין בעיה. אה, לימדו אותי עוד דבר: כל דבר צריך להשתלב, שהכול יהיה במערכת חקיקה מסודרת.
אז עשיתי חוק מסודר, עם כל הביקורות שיש על העניין הזה.
בין היתר אמרתי שלא יעשו בוררות כמובן בעניין פלילי, ושהחוק הזה לא יחול על עניין מינהלי. הליך שעניינו ביקורת שיפוטית על החלטה של רשות – החוק הזה לא יחול עליו. העניין לא נוגע להליך שמתנהל בין שני בני זוג או שני בני זוג לשעבר, גם לא נוגע. החוק לא חל על המקרה הזה, וזה לא יחול על עניין שהמדינה או רשות מקומית היא צד לו, זה לא יחול גם על זה. אם מישהו חשב שאני הולך לעשות פה איזה משהו – את כל הדברים האלה אין בחוק. חל על החוק הזה חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א–1951.
הבנתי. הוא הסביר לי בוועדה, אז הבנתי. אני רק לא מבין למה אני לא משכנע אותו.
חבר הכנסת אלעזר שטרן, אני מנסה להסביר לך.
חוק שיווי זכויות האישה, התשי"א–1951 – – – סגור, שזה נושא שעלול לפגוע בזכויות הנשים. אני כותב במפורש בחוק שחוק שיווי זכויות של נשים חל במקרה הזה, ואי-אפשר לעקוף אותו. אותו דבר משפט העבודה, וצריך להקנות עליו – – –
חוק המגן על זכויות אדם עם מוגבלות – גם זה חל בחוק.
אתה יודע שהכול בסדר. עשיתי בחוק הזה את כל מה שצריך מבחינת העניין. עם כל הכבוד, אפשר תמיד להגיע למרחקים גדולים, ולדבר על האישה בבני ברק שחייבת לשמוע בקול גדולי התורה. אין דבר כזה. אין דבר כזה. אישה רשאית לעמוד על הזכויות שלה לא פחות אלא יותר מגבר, ואתה יודע את זה, אתה מכיר את זה. אבל מה? אמרתי, אני מבין.
החוק הזה אומר דבר אחד פשוט: תאפשר לי, ואני לא רוצה לעשות את זה בבית דין פרטי ואני לא רוצה לעשות – – –
לא רוצה. ככה, לא רוצה. אתה אמרת לי שהכול צריך להיות ממלכתי, נכון?
אל תגיד לי עד הסוף. בסדר. אני מבקש – אבל אתם אנשים הגיוניים – – –
אני מבקש – יש לי דין ודברים עם החבר שלי, אני לא רוצה ללכת לבית דין פרטי, אני רוצה שהמדינה תעמיד לרשותי. אגב, זה היה תמיד אפשרי. בג"ץ פסק שאם רוצים להמשיך את זה צריך להעביר – – –
אתה יודע מה, אני לא מקשיב לך, אתה סתם מפריע. ואז אני בא ואומר: אני והחבר שלי, אנחנו מעוניינים לדון על פי דין תורה. הרי ברור לגמרי שזה הדבר הכי דמוקרטי שיכול להיות, הדבר הכי יהודי שיכול להיות. אבל לא הסתפקתי ביהודי.
החוק חל גם על בית הדין השרעי, אם שני אנשים רוצים את הדיון.
רגע, שנייה, שנייה. אני אשמע אותך.
אבל תני לי רק להשלים את המשפט.
אבל אחרי זה לא ידעו את מה שאני הולך להגיד. אני הולך להגיד שאם שני אזרחים ערבים מבקשים לדון בדין ממוני בבית הדין השרעי, החוק חל גם במקרה הזה.
אני והחבר שלי, אנחנו רוצים לדון, יש ויכוח ממוני בינינו, ויש על פי דין תורה, יש על פי דין תורה. יכול להיות – – –
כן. יכול להיות שאני אבקש את הדיון הזה. למה לא לתת לי? מה רע בזה? מה לא דמוקרטי בזה, שאתם באים כל הזמן ואומרים לא לאפשר לי את זה? אני רוצה. אני אזרח ערבי, אני רוצה לדון בבית הדין השרעי עם החבר שלי. למה אתם לא מאפשרים את זה? למה?
היא לא צריכה לממן. הוא ילך לבית המשפט – –
אם שני האנשים האלה הולכים לבית משפט, יש עלות? אני שואל אותך, יש עלות? יש עלות.
מה יש עוד? יש אגרה. גם פה – אותו דבר, אולי אפילו יותר נמוך.
אם במדינה יהודית לדון על פי דין תורה בדין ממוני זה לדון במשהו, אז אני חולק עליך, ואני חושב שזה לא לדון במשהו.
אני רוצה לדון על פי דין תורה. אנחנו נמצאים במדינה יהודית.
אני לא מקים חדש. אני לא מביא עכשיו דיינים מסקנדינביה.
אני לוקח את המערכת הקיימת. אני אומר רק שאם אנחנו מסכימים וחותמים על זה שאנחנו רוצים שהדיון יהיה על פי דין תורה, אז יש אפשרות לעשות את זה. למה לא? איפה בדיוק הבעיה? לא יודע, האמת היא שאני קצת במבוכה, בגלל שכשהגעתי מהכולל לפה, אז הסבירו לי מה זה דמוקרטיה, ואני, בין יתר הדברים שעשיתי הרבה שנים שאני פה, עשיתי גם את הדבר הזה. מה זה? מה לא דמוקרטי בזה? זה לא יותר כסף.
אני צריך לסיים. אני מבקש – – –
יש לי תשובה. אני לא רוצה להגיד אותה. אני, כשאני אכתוב ספר, אני אכתוב למה התנגדו לחוק הזה. הרי באמת, מדברים פה כל הזמן על – – –
מדברים כל הזמן על זה שצריך לאפשר לאנשים לחיות על פי אורח החיים שלהם – – –
אני מודה לך על הסבלנות, אדוני היושב-ראש. אני מבקש את התמיכה שלכם בחוק – –
– – רק כדי שאני אוכל לבוא ולהגיד ולכתוב בסוף בספר שאפילו אלעזר שטרן תמך בזה. תודה רבה.
943 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.