קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בשבת השתתפתי בהפגנה שאורגנה על ידי ועדת המעקב העליונה בעיר עראבה נגד הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. בעיר עראבה, שמסומנת כעיר שיש בה את אחוז הרופאים הכי גדול בעולם יחסית לתושבים, כבר נרצחו תשעה אנשים מתחילת השנה. האם זה מזיז לכוחות המשטרה? האם זה עושה איזשהו שינוי במדיניות אצל השר, שכל מטרתו כנראה זה לראות את הפשיעה משתוללת עוד יותר ויותר? יצאו להפגין ילדים ונשים; יצאו להפגין אימהות שאיבדו את הילדים שלהם. את רמת הכעס והפחד שהייתה בתוך ההפגנה הענקית היה אפשר להרגיש רק מלהסתכל על הפנים של האימהות ששכלו את הילדים שלהם.
במקביל, אתמול בית המשפט הכריע אחרי שבע שנים במשפטו של השוטר שהיכה בתוך תא המעצר שמונה עצורים מהפגנה, כולל מנהל ארגון מוסאוא, כאשר הוא שובר לו את הברך ומשאיר אותו עם נכות לצמיתות, בגלל האלימות הנפשעת של אותו שוטר. מה אתם חושבים שבית המשפט הכריע בתיק הזה? חמישה חודשים של עבודות שירות. זה מה שהחליט בית המשפט על שוטר שביצע אלימות בתוך תא מעצר נגד שמונה עצורים, אזרחים טובים שהפגינו כמו שחשבו, בגלל שחשבו שיש להם זכות להביע דעה וכן להפגין. חמישה חודשים על שבירת ברך ועל הכאה של שמונה מפגינים. זה בדיוק המסר שגם המשטרה ומי שעומד בראשה וגם המערכת המשפטית שולחת לציבור הערבי. לא הברך ולא הגוף ולא הנשמה של ערבי חשובים כנראה לממשלה הזו. אפשר להשתולל, לבצע אלימות, להכות בעצירים – –
– – ועדיין לקבל חמישה חודשי עבודות שירות, כאילו לטובת הציבור.
לצערנו הרב, אפשר לדבר שעות על מה שהמשטרה עושה, והגיע הזמן כן לדבר על כל המערכות בהתייחסן לאוכלוסייה הערבית. על השר אי-אפשר להגיד כלום.
270 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.