קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אני רק רוצה להזכיר לכולנו מה אנחנו עושים פה ביום שני. יום שבו מדינת ישראל אמורה להביא חקיקה שמיטיבה עם מדינת ישראל, עם עם ישראל, דברים שעושים למען האזרחים, אבל מה אנחנו עושים פה היום? אנחנו עדים לדיל הפוליטי המלוכלך שבו מצד אחד יש לנו את חוק הבוררות ומצד שני יש לנו את חוק השידורים. אני לא יודעת להגיד מה יותר נורא ממה. זה כאילו מן הפח אל הפחת.
וכמובן, כל הדבר הזה לא קורה במקרה. בואו לא נניח שראש הממשלה לא יודע על הדיל הזה ושזה קרה מאחורי הגב שלו באיזו צורה מקרית. לא, הכול פה מהונדס, הכול פה ידוע. הכול פה בידיעת יו"ר הקואליציה וראש הממשלה, שתפרו את הדיל המלוכלך הזה, שפוטר את החרדים מהגיוס ונותן להם הטבות – כן, נותן להם עוד ועוד ועוד שוחד פוליטי – ומנגד, חוק השידורים ההזוי, שבא להשתלט על התקשורת החופשית בישראל ולהצר, כמובן, את יכולתה לדווח מה שהיא צריכה לדווח.
אבל אני רוצה לקרוא מכאן לא רק על הדיל הזה. אני רוצה לפנות דווקא לתקשורת הישראלית: אתם יודעים, אנחנו כהורים הרבה פעמים אומרים לילדים שלנו: I told you so – אמרתי לְךָ, אמרתי לָךְ. מכירים את הביטוי הזה? אני עמדתי כאן לפני שנה, בנובמבר 2024, והתרעתי ואמרתי שאנחנו הולכים לקראת הפיכה תקשורתית שהיא חלק מההפיכה המשטרית והיא כרסום ביסודות הדמוקרטיה. השר קרעי, שכל מה שמעניין אותו זה כמובן הפריימריז ואיך להביא איזה משהו, איזה הישג על שמו, לא הצליח להביא בהתחלה חקיקה ממשלתית. זוכרים מה הוא עשה? הביא לנו חקיקה בשיטת הסלמי, מלא מלא מלא מלא הצעות חוק פרטיות של כל מיני ח"כים בליכוד שהוא השתמש בהם כמו בובות על חוטים, שאפילו לא הגיעו לדיונים על החוקים שלהם בוועדה. אשכרה ישבתי בוועדת הכלכלה שנה, שעות על שעות על שעות, מול השר קרעי, שפינה את הלו"ז שלו והגיע לדון בהצעות חוק פרטיות בוועדה, ואמרתי וחזרתי שלשם אנחנו הולכים, והוא בסוף יביא עלינו את זה, אם לא בחקיקה פרטית – בחקיקה הממשלתית.
והאמת, התקשורת סיקרה את זה פה, סיקרה את זה שם, פה הייתה איזו כתבה, שם היה איזה פוש, פה אמרו איזה משהו, אבל זה לא תפס בשיח הציבורי. התקשורת לא תפסה את זה בשתי ידיים ולא שיקפה לציבור שאנחנו עומדים בפני הפיכה תקשורתית שהמשמעות שלה היא איום על הדמוקרטיה במדינת ישראל ועל הערכים הליברליים שאנחנו אמורים להאמין בהם. הם לא לקחו את זה בשתי ידיים ולא סיקרו את זה.
משפט לסיכום. אומנם אני אמשיך לדבר על זה בחקיקה הבאה, כי זה באותו נושא, אבל אני רוצה להגיד לתקשורת: זה עוד לא מאוחר. נכון, אנחנו לפני הקריאה שתבוא היום להצבעה. זה עוד לא מאוחר. הגיע הזמן שהציבור במדינת ישראל יבין וידע מה לפתחנו, מה זה החקיקה הזאת ואיך היא תשליך על החיים של כל אחד ואחת במדינה הזאת, ומה זה להפוך את התקשורת החופשית לשופר של השלטון – שיגידו לו מה להגיד ואיך להגיד ולא יבקרו את השלטון ולא יסקרו שחיתות שלטונית. תודה רבה.
470 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.