הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, איזה גובה. את זה אי-אפשר לקחת לבני, הגובה של הפודיום.

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, תראו, השמאל חי בעולם של פוסט-אמת. יכול לעמוד איש רציני מאוד, רציני, פטריוט, 40 שנות שירות, רמטכ"ל, שר ביטחון, ראש ממשלה חליפי – פשוט לשקר. אגב, אין לו מושג על מה הוא מדבר, מישהו כתב לו את זה. סיסמאות, כספים קואליציוניים. עוד רגע נדבר על המילואימניקים.

אין ערך לאמת. אין אמת בעולם.

אין כסף למילואימניקים, אין כסף לתוכניות לשיקום הצפון והדרום, אין. אז קודם כול, בני, בוא אני אספר לך שאנחנו לא מצביעים עכשיו על התקציב, אנחנו מצביעים על המסגרות.

קודם כול, אני מקווה שתדע על מה אתה מצביע, זה חשוב מאוד. אנחנו מצביעים על חוקי ההסדרים שתומכים את התקציב, ובעיקר עוזרים לנו לעמוד במסגרות הפיסקליות שהאחריות מחייבת אותנו להן. בשבוע הבא, בעזרת השם, נצביע על תקציב מצוין. נצביע על תקציב של 619 מיליארד שקלים שקודם כול נותן את מלוא המענה לצורכי המלחמה בחזית ובעורף עד הניצחון, ובזה נתחיל.

המחנה הלאומי חותר לניצחון, להכריע את האויבים עד הסוף. אחרי 30 שנות אוסלו וקונספציות על צבא קטן וחכם, 30 שנה של כניעה ונסיגות, ומחשבה שאפשר לברוח מטרור ולהתחבא מאחורי קירות וגדרות, 30 שנה שבהן ניסו לשכנע אותנו שאין פתרון צבאי לטרור ואי-אפשר, ושיש איזה מאמץ צבאי ואחריו יש רגל מדינית מסיימת – אנחנו מוכרחים להשמיד את האויבים שלנו, זה הכול, עד הקצה, עד הסוף.

וזה לוקח זמן. אומרים שאבן שטיפש אחד זורק לבאר, גם 20 חכמים מתקשים להוציא.

עשרות שנים הרבה אנשים טיפשים מילאו פה את הבור באבנים, ועכשיו צריך להוציא את זה.

ועזה נבנתה. אני הרי עמדתי – לא עמדתי פה, עמדתי ברחובות, ישבתי במעצר שב"כ שלושה שבועות – –

– – ניסיתי בגרון ניחר להפציר: אל תלכו למהלך הנורא והאיום של הגירוש מגוש קטיף. עזה הפכה לעיר של טרור, עילית ותחתית, ונתנו לדבר הזה להתפתח לממדים מפלצתיים, ולא הייתה תוכנית בצבא לכבוש את זה. וזה לוקח זמן, וזה עולה המון כסף.

אנחנו נותנים מענה לכל הצרכים האלה בחזית ובעורף. אנחנו עוטפים, בני, את המילואימניקים, כמו שמעולם לא עטפו אותם. 9 מיליארד שקלים אני שמתי ב-2024. עכשיו ב-2025 – –

– – אישרנו בוועדת שרים למילואים עוד 3 מיליארד. היקפים חסרי תקדים. אתם יודעים למה? כי מגיע להם. כי מי שמשרת מקבל. הקואליציה שלנו בסדרי עדיפויות עשתה מה שאף אחד לפנינו לא עשה. מאז קום המדינה לא נתנו השתתפות בהוצאות – – –

מה עם עדר הצווחנים האלה? אפשר לדבר פה?

אני מבין את התסכול. אני מבין את התסכול של האופוזיציה, שרואה איך אנחנו מעבירים תקציב חמישי, ונעביר תקציב שישי, בעזרת השם, בעוד כמה חודשים, ל-2026, תקציב טוב; אופוזיציה שלא מפסיקה לצעוק ולקטר ורואה איך הכלכלה צומחת בצורה חסרת תקדים.

אתם יודעים, לפני שבוע וחצי הייתי אצל סקוט בסנט, המקביל שלי – – –

תגיד, אתה יכול להוציא אותם? אי-אפשר כך.

מה, מה 5 מיליארד? מה 5 מיליארד? מה 5 מיליארד? לא שמעתי.

תגיד לי, מה הולך פה עם הצעקות? מה קרה לתרבות הדיון פה?

אני פשוט מרחם עליכם. אני אומר את האמת.

אני פשוט מרחם עליכם.

זו כנראה חלוקת העבודה בינינו. אני הרי הצעתי לכם לשתף פעולה, לעבוד ביחד.

אותי לימדו – – –

אותי לימדו שמי שצועק ומפריע ומשתיק ומנסה למנוע מהצד השני לומר את דבריו, כנראה אין לו תשובות אמיתיות, והטקטיקה היחידה שנשארה לו זה לא לתת למישהו אחר לדבר.

אז אני עומד על הדוכן ומנסה להסביר, ואתם יודעים שאין לכם מה לומר חוץ מלצעוק, לצעוק, לצעוק, לצעוק, לצעוק, לצעוק.

אין לכם מה לומר, מכיוון שאנחנו מובילים את הכלכלה הישראלית בתקופת המלחמה הארוכה והיקרה בתולדותיה, ומנווטים אותה.

ומה לעשות שהתוצאות – – –

בליאק, בוא נדבר. אם תשתוק, אני אדבר על הגירעון.

אם תמשיך לצרוח אני לא אוכל לדבר על הגירעון.

שב ותשתוק. שב ותשתוק, אני אדבר על הגירעון. זה הכול.

חוצפן. למה אתה חושב שמותר לך לעמוד ולהפריע ולא לתת לדבר? מה זה הדבר הזה? מי אתה חושב שאתה?

תפסיקו עם היהירות, תפסיקו עם השחצנות, תפסיקו עם המחשבה שמותר לכם לא לתת לאף אחד לדבר. מספיק עם זה. צא החוצה.

צא החוצה, תמשיך לצעוק ולקטר, אנחנו נמשיך לעשות דברים טובים.

(חבר הכנסת ולדימיר בליאק יוצא מאולם המליאה.)

אנחנו מנווטים את הכלכלה הישראלית בתקופה המלחמה הארוכה והיקרה בתולדותיה. ומה לעשות שבניגוד לקשקשת שלכם, המציאות מדברת.

והשקל יותר חזק ממה שהוא היה לפני המלחמה, והבורסה הישראלית עושה את התשואות כמעט הכי גבוהות בעולם בשנת 2024 בכל המדדים, והאג"ח הישראלי – אנחנו מגייסים היום אג"ח בשוק הישראלי יותר בזול ממה שאמריקה מגייסת בשוק האמריקאי, ושוק התעסוקה שלנו מהודק, וההשקעות הזרות שלנו חוזרות, וההייטק שלנו בפריחה, והגירעון שלנו הרבה יותר נמוך ממה שתכננו והכנסת הזאת אישרה פעם אחר פעם אחר פעם, והכנסות המדינה גדולות יותר, ואנחנו דואגים למילואימניקים ולעסקים בכל רחבי הארץ במתווים ענקיים – –

– – ולמפונים, ולניצולים, והתקציב שהכנסת הזאת תאשר, בעזרת השם, בשבוע הבא, כולל סכומי עתק, עתק, לשיקום הדרום והצפון – –

– – וכן, חבר הכנסת בני גנץ, נגב מערבי, מה שאתה לא עשית כשאתה היית בממשלה לא פעם ולא פעמיים. מיליארדים על מיליארדים על מיליארדים של כספים טובים.

אתם מדברים על קואליציוניים? 53 מיליארד שקל קואליציוני זרקתם לתנועת אחות של חמאס, לתומכי טרור, למי שלא משרתים, למי שתומכים – – –

אתם נתתם מיליארדים על מיליארדים למי שתומכים במי שרוצחים את חיילי צה"ל שמשרתים. אתם לא מתביישים?

אתם לא מתביישים? הרי הבית הזה עוד רגע – אני עוד לא התחלתי.

עוד רגע כולנו נטבע מהצביעות שנוזלת לכם מהאוזניים. מספיק עם זה כבר, אתם לא מתביישים? קואליציוני?

אתם נתתם קואליציוני לחתולי רחוב. איך אתם לא מתביישים? באמת.

אני רק רוצה להגיד תודות לאנשים.

אני אומר רגע לחבריי בקואליציה – אני אומר את זה בכאב, אני באמת אומר בכאב – –

– – אין עם מי לדבר בצד השני, אין טיפת הקשבה, אין יכולת לנהל שיח. וזה כואב, כי אני חושב שצריך לנהל שיח, ודאי אחרי 7 באוקטובר.

זאת, מירב, נתקע לה השעון ב-6 באוקטובר, היא עוד לא התקדמה ל-7. אמרתי לה את זה עשר פעמים.

אין אפשרות לדבר, תשימו לב. רק צועקים, לא מקשיבים. אני רוצה להגיד לכם כמה משפטים ואני מסיים. ממילא השר מסכם אחר כך.

אני אגיד כמה משפטים לחבריי בקואליציה. קודם כול, תודה רבה לכם על אחריות לאומית. אחריות לאומית. התקציב הזה, אמרתי קודם – – –

אולי תוציא אותם קצת? אי-אפשר ככה. תן לי שתי דקות בשקט.

אני חושב שצריך להוציא. תן לי שתי דקות לדבר ושיחזרו.

אני רוצה לומר בראש ובראשונה תודה לכל חבריי לממשלה ולקואליציה על גילוי אחריות לאומית בזמן מלחמה, מלחמת תקומה, שבעזרת השם תביא לניצחון גדול. היכולת לפעול באחריות, לאשר תקציב שהוא לא פשוט – אמרתי, הוא נפלא בהרכב ההוצאה הציבורית שלו; תקציב מוטה צמיחה ותשתיות, תקציב שנותן מענה למלחמה, עוטף את המילואימניקים, את המפונים, נותן מיליארדים לשיקום הדרום והצפון. תקציב טוב, וכן, הוא לפי סדרי העדיפויות של המחנה הלאומי.

יש בו גם השקעה בחינוך ובתורה ובחברה, יש בו השקעה גדולה מאוד בזהות יהודית, יש בו השקעה גדולה בהתיישבות ביהודה ושומרון, שמעבר לזה שהיא ארץ ישראל, היא כמובן רצועת הביטחון של ישראל. כולם מבינים את זה חוץ מהם, אחרי 7 באוקטובר.

אבל עכשיו אני רוצה להגיד תודה לרב גפני, יושב-ראש ועדת כספים, לכל צוות הוועדה, לשלומית,היועצת המשפטית – באמת, בעומסים אדירים, חבר הכנסת גפני, חודשים על גבי חודשים, אני מזכיר, מתקציבים קודמים וקופסאות.

איך יכול להיות שלא שומעים? אני רוצה לומר תודה גדולה – – –

היושב-ראש, אי-אפשר לנהל דיון ככה.

אני מבקש לומר תודה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה הרב ישראל אייכלר, שעשה כאן עבודה גדולה; ליושב-ראש הוועדה למיזמים לאומיים חבר הכנסת אוהד טל; ליושב-ראש הוועדה לקרן לאזרחי ישראל חבר הכנסת ניסים ואטורי. אני רוצה לומר תודה רבה ליושב-ראש הכנסת, ליועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק. אמרתי תודה לראש הממשלה, לחברי לממשלה ולקואליציה, על אחריות לאומית; לאנשי משרד האוצר על אגפיו השונים – הזדמנות נוספת להודות – –

לא נתתם לי לדבר. צווחתם פה כמו כרוכיות, לא נתתם לדבר. – – לאנשי משרד האוצר באגפים השונים, שעובדים קשה על ניווט הכלכלה ועל – – –

לא, אני לא מנהל פה. יש פה יושב-ראש.

והזדמנות נוספת להודות למנכ"ל משרד האוצר הקודם, עו"ד שלומי הייזלר, שעשה עבודה יוצאת מן הכלל, וכמובן, לאחל הצלחה לאילן רום, המנכ"ל הנוכחי. ואחרונים חביבים – לצוות התותח שלי, לשריה, לאיתן ולברק.

תשמע רגע, שר אוצר מסכם דיון תקציבי, לא נותנים לו להוציא מילה. זה לא עובד ככה. היית צריך להוציא אותם החוצה. אל תטיף לי, סליחה, עם כל הכבוד.

שריה, איתן, ברק, בוכריס, אפרים, יוני, יפעת וכל צוות הלשכה שלי, תודה לכולכם.

נעביר עכשיו את המסגרות וההסדרים, נעביר בשבוע הבא את התקציב, ונעביר בהמשך השנה את תקציב 2026, בעזרת השם. תודה רבה לכולם.