קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
עזוב, לא צריך מגזרים, צריך לפי אזורים.
כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אתחיל בדברים טובים: הערב התפרסמו תוצאות בחינת הרישוי ברפואה. אני רוצה לברך את כל הרופאים שעברו את הבחינה ולאחל לכל הרופאים שלא עברו, שיעברו בבחינה הבאה. (אומר בערבית: אנו מברכים את כל הרופאים שעברו את בחינת ההסמכה לרפואה, ואנו מאחלים הצלחה לכל מי שלא התמזל מזלו הפעם.)
מכאן, אם אנחנו מדברים על הרופאים, אני רוצה גם להזכיר נקודה שאני מזכיר כל הזמן: יש הרבה רופאים, אולי מאות, מהחברה הערבית שמסיימים את הלימודים שלהם, עוברים את הבחינה, עוברים את הסטאז', מקבלים היתר לעסוק ברפואה, ואחר כך הם לא מוצאים עבודה. פנו אליי לפני אולי שבועיים זוג רופאים שסיימו שניהם את לימודי הרפואה ושניהם מובטלים, לא מוצאים אפילו מקום לעבוד כרופא מחליף. ומה עם התמחויות? זאת סוגיה שאני חושב שהעליתי הרבה פעמים גם כאן במליאה, גם בוועדת הבריאות. זו סוגיה חשובה מאוד שצריך לטפל בה ולתת מענה להרבה רופאים. אני אומר, מאות רופאים לא מצליחים למצוא מקום להתמחות. היה דוח רחב של הג'וינט בכל הסוגיה הזאת, שהראה הבדל בנתונים: לכל בוגרי חו"ל לוקח כחמש שנים עד שהם מתחילים התמחות, בהשוואה לבוגרי הארץ, שבעצם תוך זמן קצר מנהלי המחלקות מעדיפים אותם. לכן זו סוגיה – במיוחד כשאנחנו מדברים על מחסור ברופאים במדינה, זו סוגיה חשובה מאוד, שאני חושב שצריך לטפל בה.
כבוד היושב-ראש, לפני זמן קצר פרסם ראש עיריית רהט לשעבר והראה תמונה של קליע שנכנס לתוך הדירה שלו. קליע. הם ישבו בבית, הוא ישב עם הנכדים. לא היה אסון. זה אומר דורשני. כל הנושא הזה של יריות ביישובים הערביים, ובמיוחד ברהט – יש הרבה תלונות על זה הרבה זמן, אני חושב, ואנחנו לא רואים שיש טיפול רציני בכל התופעה הזאת. לפני שבוע הקראתי פוסט של סטודנטית מהנגב שגם דיברה על הנושא הזה, על היריות במהלך הלילה ביישובים. איפה המשטרה? מתקשרים אפילו למשטרה, והמשטרה לא מגיעה.
היום – לפני שאני אעבור להיום, השבוע ביישוב שלי היה מקרה של רצח מזעזע. אני חושב שזאת פעם ראשונה שנכנסים אפילו לחדר השינה ומחסלים בן אדם. לפי ההיכרות שלי עם אותו אדם, הוא לא אדם מהעולם התחתון, הוא לא מאפיונר. כאילו זה חיסול של איש מאפיה או אפילו של ראש ארגון פשע. הסוגיה הזאת של פשיעה ואלימות – דיברנו על זה הרבה, ונדבר על זה כנראה עוד – אין מענה ואין טיפול. שואלים: פנינו לאן? היום היה שר ששמחנו שהוא התפטר, השר לביטחון לאומי. חשבנו שהמצב ישתפר, אבל היה סיבוב, לקח חופשה של חודש פלוס, והיום בעצם שוב מינוי חוזר לאותו שר, שלא מעניינת אותו החברה הערבית ולא מעניין אותו לטפל בפשיעה בחברה הערבית. זה גם מביא למצב של אי-אמון בין התושב הערבי, האזרח הערבי, החברה הערבית, לבין הממסד, לבין הממשלה. כבר נגמר, אין אמון שבאמת יהיה טיפול לכל הנושא הזה של פשיעה ואלימות. מה יהיה? כנראה אולי הדרך היחידה היא שגם אנשים נורמטיביים יצטרכו להשתמש או לרכוש נשק כדי שהם יגנו על עצמם. כמו שחילקו נשק כמעט לכל אזרח יהודי – אולי זה המצב, אולי בעצם הפתרון הוא לתת ולחלק נשק גם לאנשים נורמטיביים כדי שיוכלו להגן על עצמם, כי המדינה, המשטרה, לא מצליחות להגן על אותם אזרחים נורמטיביים.
יש הרבה סיפורים על אנשים נורמטיביים שמאוימים ומתבקשים לשלם דמי חסות. אפילו אנשים שכירים שעובדים, אפילו רופאים, מאוימים, מגיעים אליהם שישלמו דמי חסות. יש הרבה אנשים ביישובים הערביים שעוזבים את היישובים. זה קורה בצפון, זה קורה כמעט בכל יישוב ויישוב ערבי, אבל אפילו בתדירות גבוהה יותר באזור הצפון.
הסוגיה הזאת היא סוגיה מאוד כואבת לכל אזרח ערבי במדינה. האזרחים מתוסכלים. הם גם מתוסכלים ופונים למנהיגות שלהם לעשות דבר-מה. אבל אנחנו אומרים: אנחנו כמנהיגים, אנחנו לא המשטרה, אנחנו לא המדינה, אין לנו הכוח לטפל בזה. מי שאחראי לטפל בכל הסוגיה והלחימה בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית זה רק הממשלה. ואני מטיל את האחריות על ראש הממשלה, כי ראש הממשלה הוא האחראי; הוא זה שממנה בפעם השנייה שר שכשל בתפקידו, הוא מחזיר אותו עוד פעם לאותו תפקיד.
אז אני מקווה, אני לא יודע אם לקוות או לא לקוות, אבל אני לא מאמין שיקרה דבר. אני חושב שזה תפקידה של המדינה, תפקידה של הממשלה, לטפל בסוגיה הבוערת הזאת, סוגיה שבעצם מדירה שינה מעיניו של כל אזרח ערבי במדינה. ונאמר גם כאן שזה בטוח מתישהו יתחיל לזלוג גם ליישובים היהודיים. אני בטוח שברגע שזה יתחיל לזלוג ליישובים היהודיים יהיה טיפול והמשטרה תדע איך לטפל בזה, איך לפענח ואיך לגדוע את כל הנושא הזה של ארגוני הפשיעה והאלימות בחברה.
כבוד היושב-ראש, נוסף על אתגר בנושא הלחימה בפשיעה ובאלימות, יש עוד הרבה אתגרים בחברה הערבית. כל הנושא של דיור גם הוא נושא בוער בחברה הערבית. לפי דוח מבקר המדינה שפורסם בנובמבר 2024, רק רבע מיחידות הדיור שאושרו בעשור האחרון בצפון יועדו למגזר הלא-יהודי, כולל היישובים הבדואיים בצפון. מחצית מתקציב התכנון לא נוצל, מה שהוביל לעיכוב בפיתוח תשתיות ובבנייה ולהיעדר תכנון מתאים. כמובן שכשאין תכנון, האנשים נאלצים לפעמים לבנות ללא היתרים.
לדוגמה, באום אל-פחם, מ-2016 עד 2022 נבנו כ-3,000 בתים ומבנים ללא היתרים. הסוגיה הזאת בוערת. אתן דוגמה ליישובים הבדואיים בצפון. לדוגמה, בזרזיר שווקו בשלוש השנים האחרונות כ-20 מגרשים; בבסמת טבעון – כשישה מגרשים, לשנה, אני מדבר; בבועיינה, כעביה-טבאש-חג'אג'רה – 20 מגרשים בשנה; רומת הייב – כשלושה מגרשים לשנה; שיבלי – כעשרה מגרשים בשנה; בועניינה-נוג'ידאת – שבעה מגרשים; טובא – 20 מגרשים; ביר אל-מכסור – כ-25 מגרשים. כמובן, היום מנסים לתת בנייה על אדמה רוויה. המגרשים והמכרזים שיוצאים לא נותנים מענה לצעירים שרוצים לבנות ולהקים את המשפחה שלהם. זו סוגיה שבוערת מאוד בחברה הערבית, ביישובים הערביים בכלל וביישובים הבדואיים בצפון בפרט. סיימתי? טוב, אני אסיים. תודה.
880 מילים של יאסר חוג'יראת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.