קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כן. תודה. כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, לפני שאני אדבר על התקציב ועל חוק ההסדרים ועל יתר הדברים, אני אקריא נאום שקיבלתי משורדת השבי ליאת אצילי – אני רק רוצה לפני זה לראות. זה הנאום שהיא כתבה עבורי להקריא בשמה בכנסת ישראל: אני ליאת אצילי, בת זוג של אביב, אימא של עפרי, נטע ואיה. גרה בניר עוז, מורה ומחנכת בנופי הבשור. כמה הייתי רוצה להציג את עצמי ככה, פשוט, אבל ב-7 באוקטובר חרב עליי עולמי. העוגנים של חיי נעקרו בזה אחר זה מאדמת הנגב, שאותה אני אוהבת כל כך. ביתי, קיבוץ ניר עוז, נכבש ונחרב. 76 אנשים נחטפו מהקיבוץ. נכון להיום 64 מחברי הקהילה שלי נרצחו בבתיהם, נפלו בקרב הירואי ונואש של מתי מעט מול מאות מחבלים או נרצחו במנהרות החמאס לאחר חטיפתם; 14 מחברי הקהילה עדיין מוחזקים כבני ערובה, ביניהם אביב, בן זוגי, שלחם בכיתת הכוננות, נהרג וגופתו נלקחה לרצועה.
אביב היה האדם הטוב ביותר שניתן להעלות על הדעת, איש ברוך כישרונות, אוהב ספר ואדמה, מעמודי התווך של ניר עוז, מלח הארץ. על מותו של אביב נודע לי פחות מ-24 שעות לאחר שחרורי משבי החמאס אחרי 54 ימים.
אין לי שמץ של רצון או צורך להודות לכם על שחרורי. זו הייתה אחריותכם וחובתכם המוסרית הבסיסית ביותר להגן עלינו. כשלתם במשימה זו, משימה שאתם ממשיכים להיכשל בה בכל יום שבו ברצועת עזה עדיין מוחזקים 59 בני ערובה, 24 מהם לפחות עדיין בחיים. כולנו שמענו את עדויות השבים, כולנו יודעים מה מצבם. העוול שבהשארתם שם דוקר את העין ומקומם את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת. אך כישלון זה הוא הקטן שבכישלונותיכם. הכישלון הגדול והנורא יותר הוא שבכל שנותיכם בשלטון לא עשיתם שום מהלך משמעותי כדי שהחיים בארץ הזאת יהיו טובים יותר. אין לכם שום חזון או תוכנית פעולה מעבר לעוד ועוד מלחמה, עוד ועוד שחיתות. הרב קוק בספרו "אורות המלחמה" כותב שממלכה יש לנהל על יסודות הטוב, החוכמה, היושר וההארה האלוהית הברורה. אם אינכם מסוגלים לעמוד בכך, אם אינכם יודעים איך לעשות זאת, לכו הביתה, ויפה שעה אחת קודם.
אני רוצה להודות לליאת אצילי על שזיכתה אותי בזכות להקריא את מילותיה כאן במליאת הכנסת. מילים מפי העם. ליאת, אני מאחלת שהמדינה תהיה בדמות מילותייך ושאיפותייך ועינייך הטובות.
כל מעבר מהנאום הזה יהיה מעבר חד, אבל אי-אפשר שלא לדבר על הטרלול המופרע שנקרא חשבון הטוויטר באנגלית של ראש הממשלה, הטוויטר של ראש הממשלה בשירות הדיקטטורה. נמצא פה שר החוץ. מעניין מה זה עושה ליחסי החוץ שלנו כשראש הממשלה מצייץ באנגלית: הדיפ-סטייט השמאלני משתמש במערכת המשפט כנשק. באמת, כבר אין מילים. שום הסברה לא תתקן את הטרלול הזה. שום הסברה לא תוכל למחוק את זה שראש הממשלה שלנו איבד את זה לחלוטין, ובעוד ישראל במלחמה, כל העולם צופה ורואה את הטרלול.
זה לא נתפס שהציוץ הזה צויץ ביום שבו הוא החזיר עבריין סדרתי למשרד לביטחון לאומי, נתן בפעם השנייה לבן גביר את המפתחות לביטחון האישי שלנו. מה, הביטחון האישי שלנו ככה השתפר בכהונתו? מצב הטרור ברחובות, הפשיעה, רצח הנשים – המצב הזה השתפר בכהונתו? על מה הוא קיבל את הפרס הזה, להמשיך לפגוע בנו? חזרנו היום מהפגנה כשהכו שוב חבר כנסת – את חברי גלעד קריב. הוא רק מונה שוב, והכול השתחרר – אלימות ברוטלית קשה, פצועים – אבל היה חשוב לו להחזיר את בן גביר לממשלה.
היום זה גם, היום הזה, היום שבו בוטלה ישיבת הממשלה על מצב החטופים. את זה הסרתם מסדר-היום של ישיבת הממשלה, אבל מה שמתם? ישיבת ממשלה על הדחת ראש השב"כ. חטופים – out, דיקטטורה – in. זאת המציאות. החזרתם את בן גביר, שר ההקרבה, ואתם עומדים במלאכה, מה שנקרא.
זה גם היום שבו נמסר לכולנו בתקשורת שנתניהו ידע מהכול על פרשת הקשר עם מדינה עוינת בזמן מלחמה, קטר. אני תוהה מה אתה, גדעון סער, היית אומר פה על פרשה כזאת אם לא היית נכנס לממשלה. מה אתה היית אומר, כאדם שמגדיר את עצמו לאומי, ציוני, אני מניחה שאתה חושב שאוהב את ישראל? מה היית אומר אם היית פה כאופוזיציה על פרשת קטר וראש הממשלה? הרי ברחת ממנו ונלחמת נגדו על הרבה פחות. על הרבה פחות נאבקת בנתניהו. עכשיו, מול חשד בבגידה, אתה שותק, ועוד נכנס שוב למפלגה הרקובה שלו? תסתובב לך בין חברי מרכז, בריתות, בר-מצוות, ותסביר שהוא מלך?
אתה חימקת את עצמך. אתה אמרת בקול ברור מה קורה במפלגה הזאת על הרבה פחות – חמור בהחלט אבל הרבה פחות, ואתה החלטת לחזור לחיק הביביזם תחת חשש כבד לבגידה, כשכל לשכתו מעורבת, כשהיא בזמן מלחמה לקחה מאות אלפי דולרים ממדינה עוינת, המדינה שדרך נתניהו מימנה את חמאס. איזה לאומיים אתם? איזה ציונים אתם? אתם גם לא בני אדם.
בוועדת הכספים ביומיים האחרונים, אנחנו, חברי האופוזיציה, עושים עבודה – עבודת בירור על השוד, השוד לאור יום, תקציב ההשתמטות והביזה הגדול ביותר שהיה אי פעם. אבל יש לי שאלה ככה: תשעה גופים שעוסקים בזהות ותרבות יהודית, תשעה גופים שונים, בזמן שמקצצים ברווחה, בבריאות, בחינוך – אז מה עם לא תגנוב? את זה מלמדים בכל הגופים הללוף את הציווי הפשוט הזה, לא תגנוב? זה יהודי לשדוד אותנו ככה? זה מחזק את הזהות היהודית, השוד הזה?
אני רוצה להגיד שאתם יכולים להתהדר בערכים ובלאומיות וביהדות ובציונות ובישראליות, אבל לא נותר בכם דבר מלבד כוח, כסף, כבוד. את המוסר היהודי איבדתם סופית כבר כשהפקרתם חטופים להירצח כדי להישאר בכיסא. תקימו עוד 20 גופים לזהות ותרבות יהודית, וזה לא ישנה את האמת הברורה הזאת.
עכשיו בוא נדבר רגע על מה שלוקחים לנו. מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה תחווה קיצוץ של 288 מיליון שקלים, כן? התוספות במשרד הן לא למערכת החינוך וההשכלה הגבוהה, הן למגזרים סקטוריאליים ולמקורבים. הקיצוץ הזה צפוי לפגוע באופן מיידי בתוכניות של סיוע לסטודנטים במילואים, מלגות לסטודנטים ומענקי מחקר. משרד הרווחה יחווה קיצוץ נוסף, כן? כאילו לא הספיק לו קיצוץ של 116 מיליון שקלים. ככה, מקצצים לעניים, למוחלשים, לאנשים שהכי זקוקים. המשרד מצידו דווקא ביקש תוספת של 0.5 מיליארד שקלים כדי להרחיב את המענה לנפגעי המלחמה. במקום זה הוא קיבל קיצוץ.
משרד הבריאות – איך, למען השם, תחילו קיצוץ של 80 מיליון שקלים ממשרד הבריאות? איך? באיזו תעוזה? באיזו תעוזה החלטתם דבר כזה? מנכ"ל משרד הבריאות בעצמו הגיע לוועדת הכספים ואמר שאין לו שקל לקצץ. הוא אמר גם שזה עלול להוביל לקיצוץ במרכזי החוסן. משם תיקחו – מנפגעי הטראומה, מנפגעי הנפש? מאלה שצריכים את המדינה? לא שזה מזיז לכם.
הפחתת יום הבראה מהמשכורת של העובדים, כ-450 שקלים מהכיס של כולנו – 1.3 מיליארד שקלים; הפחתת 2.4% מהשכר של כלל העובדים במגזר הציבורי למעט – במחטף – מורים במוסדות הפטור. זה לא ייאמן. פסיכולוגיות בשירות הציבורי, עו"סיות, נהגי תחבורה ציבורית, שוטרים, מורות, מטפלות, יקצצו להם כשיש מחסור אדיר, אדיר, בעובדים, אבל שרידות פוליטית, נכון? ממשיכים את הקומבינות. המשמעות היא קיצוץ של 300 שקלים בחודש עד כ-900 שקלים בחודש, ביחס לגובה השכר. ככה, בלי בושה.
עליית על דמי ביטוח לאומי – בוודאי. אם אפשר לקחת מהעובדים עוד, אתם לוקחים. עובדים ישלמו בין כ-700 ל-1,000 שקלים וחלקם אפילו יותר, כי אתם רוצים לממן את הקומבינות שלכם במקום לסייע לציבור העובד והמשרת. גמרתם אותו בתקציב הזה. אחר כך תביאו לפה כל מיני חוקים למילואימניקים עלק, אחרי שקיצצתם להם בלי סוף בחיים עצמם. תיתנו להם הטבות של גרושים בדלת מסתובבת, וגמרתם אותם עם לשלם כ-10,000 ש"ח יותר בשנה כדי לממן את החברים שלכם.
עוד גזרה: שינוי מנגנון ההצמדה בביטוח לאומי – לפי מדד המחירים לצרכן במקום השכר הממוצע. שחיקה של 1.5% מדי שנה. אבל לא הכול כל כך שלילי – יש גם מי שמקבלים. משרד ההתיישבות של אורית סטרוק, כן? קודם כול חג שמח ב-7 באוקטובר, זאת האישה – המשרד שלה גדל ב-320%. 268 מיליון שקלים. תגידו לי, תגידו לי, מי שכאן, 80 מיליון שקלים לוקחים לבריאות, אבל אורית סטרוק מקבלת פי כמה יותר? זה נשמע למישהו הגיוני שאלה סדרי העדיפויות בזמן מלחמה?
המשרד לענייני מורשת יגדיל את תקציבו ב-420% – עלייה של 90 מיליון שקלים במזומן ו-40 מיליון שקלים בהרשאה להתחייב. אבל זה יעניין אותך, משה: גידול של 1,167% בתקציב הזהות היהודית. כבר אמרתי לפני כן: הדבר הכי בסיסי, לא תגנוב, הא? מישהו מרגיש שזה משפר את הזהות היהודית שלו, השוד הזה? הייתה שמחה שיהיו קודם כול ערכים ומוסר.
זוכרים את דמי ההבראה ב-1.3 מיליארד שקלים? תמיכה במוסדות תורניים, משך הסבסוד של ההשתמטות מצה"ל – 1.3 מיליארד שקלים. כשאתם מחרטטים בתקשורת שלא תצביעו על השתמטות או חוק גיוס לא טוב, לפחות תהיו כנים. התקציב הזה הוא תקציב השתמטות על מלא, בזמן שחיילים נופלים בקרב. כן, תוכניות למניעת נשירה בקרב תלמידי ישיבות, כי במקום שתלמידים בני 18, ילדים בני 18 יתגייסו לצבא, נותנים תקציבים עקיפים לישיבות לאלה שנשרו ואמורים להתגייס.
ואני רוצה להגיד לכם, זה לא רק תקציב השתמטות ולא רק שוד. זה תקציב הפיכה על מלא, תקציב שאומר שמקורבים ייהנו והציבור ישלם; מקורבים ירופדו עד בלי די, והאדם העובד והמשרת ייאנק תחת יוקר המחיה. תקציב שבעיקר אומר: לאנשים האלה פה אין חמלה, אין מוסר, אין כבוד. אבל כל זה מתגמד, כל זה מתגמד, וחשוב לי תקציב, וחשובים לי שירותי רווחה, וחשובים לי שירותים חברתיים וחיוניים, אבל כל אבל זה מתגמד לצד הפקרת החיים – לצד הפקרת החטופים ולצד הסכנה הביטחונית שבכהונתכם והשתיקה שלכם על הפרשות החמורות עם קטר, על השתיקה שלכם מול הידיעה הברורה שנתניהו אינו כשיר לתפקידו. האיש הזה איבד את זה מזמן, אבל עכשיו יותר מתמיד, והאיש הזה חייב ללכת הביתה.
אני אסיים בזה שאני אומרת: קום תקום ועדת חקירה ממלכתית, וכולי תקווה שהיא לא רק תחקור את המחדל הגדול אלא את המחדל שאחריו ואת כל מי שידו בדבר. תודה.
1,491 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.