בנימין גנץ: הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב, חברים.

במהלך הערב תתכנס הממשלה. היא לא תדון בצמצום משרדי הממשלה, לא בתיקונים בתקציב, לא בכסף למשפחות החטופים, לא בהקמת ועדת חקירה ממלכתית ולא בקטסטרופה שקורית בשיקום הצפון. ראו גם את גודל הפרדוקס המצער שבזמן שבשב"כ מכינים מתקפה על החמאס, נתניהו מבשל מתקפה על ראש השב"כ. זה בלתי נתפס. שנה וחצי, מאז 7 באוקטובר, ראש הממשלה שולח את ראש השב"כ כנציגו לשיחות המשא ומתן להשבת החטופים, הוא מקיים איתו התייעצויות ביטחוניות, ואפילו נותן בו אמון שיהיה אחראי למאבטחים שלו ושל משפחתו, ופתאום צצה לה פרשת פלדשטיין-קטר, ונתניהו רץ להדיח את ראש השב"כ.

חברות וחברי הממשלה, לא מדובר במשבר אמון עם ראש השב"כ אלא במשבר פוליטי של ראש הממשלה, שיועץ שלו הועסק ללא סיווג וקיבל כספים, במקרה הטוב מאיש עסקים זר ובמקרה הרע מקטר, כל זה בזמן המלחמה הקשה ביותר שלנו. רונן בר הוא איש אמיץ, עתיר זכויות, ואני יודע שהוא יעשה אך ורק מה שהוא רואה כטובת המדינה. הדחתו בעת שיח רגיש על המתווה להשבת חטופינו ועל סף חזרה ללחימה עצימה בעזה, היא הצבת הפוליטיקה לפני הביטחון. אות הקלון יהיה לא רק על ראש הממשלה, הוא יהיה על כל אחת ואחד מהשרים שיצביעו בעד.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התבלבלתם. אנחנו מצביעים על תקציב המדינה ולא על תעודת ביטוח לממשלה. איך אתם מרשים לעצמכם לשבת במגדל השן, מנותקים מהעם, להמשיך לקרוא למילואימניקים שוב ושוב ולהביא תקציב כזה? באיזו זכות אתם מביאים את התקציב הכי מנותק בשנה שאנחנו צריכים להיות הכי מחוברים?

לפני כמה שבועות שוחחתי עם בת של חטוף שחזר מהשבי, והיא שאלה אותי: בני, האם יש לך איך לעזור לנו למצוא דירה שנוכל לגור בה עם אבא? התביישתי. הגעתי לחניתה, וראיתי בתים הרוסים ומפורקים שדורשים מתושבים לחזור אליהם. אני מוכן להראות לכם תמונות.

לאחר שירות מילואים ארוך במהלך המלחמה הבן שלי פתח עסק, והוא אמור לצאת למילואים בעוד זמן קצר לסבב השלישי. אתם יודעים מה הוא אמר לי? אבא, השותפה שלי מחזיקה לבד את העסק, ואם לא יהיו לי עובדים, אני לא יודע מה אני אעשה. ברוך השם, לבן שלי יש עורף כלכלי בבית, אבל מה יעשו בעלי עסקים מילואימניקים רבים כל כך שרואים שהמדינה מכניסה את היד לכיס שלהם ובמקום להחזיר להם כסף, לוקחת מהם עוד מע"מ? גם כאן רק האזרחים נמצאים בשטח. חנוך דאום צריך להזרים מיזם למילואימניקים שמחליף את המדינה. תגידו, אנחנו השתגענו? זה סדר העדיפויות שלנו – קודם כול הקואליציה, ורק אחר כך המילואימניקים, החטופים, תושבי הדרום, תושבי הצפון? איך אתם מסתכלים על עצמכם במראה?

חבריי חברי הכנסת החרדים, מהציונות הדתית וכל חברי הבית, אני מציע לכם להקשיב לטקסט הבא, שלא אני המצאתי אותו. בספר דברי הימים מסופר על המלך עוזיהו, שביקש למנות את עצמו לעבודת הכוהנים, וכך כתוב שם: "וכחזקתו גבה לִבו עד להשחית וימעל בה' אלֹקיו ויבֹא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטֹרת". וכשהכוהנים אומרים לו שזו לא עבודה בשבילו, נכתב: "ויזעף עוזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכֹהנים בבית ה' מעל למזבח הקטֹרת". אני רואה את התקציב שאנחנו מדברים עליו היום ואני שואל אתכם, חבריי בקואליציה: מדוע גבה ליבכם? איך יש מיליארדים לכספים קואליציוניים, אבל אחרי אסון גדול כל כך אין תוכנית שתהפוך את הנגב המערבי והצפון לתמונת הניצחון שלנו? איך אפשר להעלות מיסים, לקצץ בחינוך, ולא לתת אפילו קצת דוגמה אישית ולסגור ארבעה, חמישה משרדי ממשלה מיותרים?

בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): בני, בני, אבל – – – למה אתה אומר שאין תוכנית – – –

קריאה: – – –

בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): אני שואל – – – סיסמאות.

עוזיהו נענש על כך שגבה ליבו במחלת הצרעת, שהורידה אותו מכס המלכות לבית המצורעים. אני מאחל לכל מי שיצביע בעד התקציב הזה בריאות איתנה, אבל לעד תסתובבו בינינו כמצורעים, שבשנים הקשות ביותר, בתקציב המאתגר ביותר, לא הצלחתם להתעלות לגודל השעה; שגבה לבבכם מול העם, שצריך כל שקל; שבעת שהעם נאבק על חייו, בחרתם להתמקד ולהיאבק על שימור הקואליציה.

בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): – – – על הדוכן. הוא לא יודע מה הוא מדבר בכלל. מישהו כתב לו את הנאום.

השעה מאוחרת – –

בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): אין לו מושג על מה הוא מדבר.

– – אבל גם בשעה הזאת עוד לא מאוחר לעצור ולתקן.

בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית): – – – בני – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): – – –

למען הכלכלה, למען אחדות העם, למען ביטחוננו, תסתכלו על העם הזה – – –

קריאות: – – –

היו"ר משה רוט: חברי הכנסת, אתם רק עושים את זה יותר גרוע. מיקרופון אחד, עכשיו יש לי בליל של קולות. זה לא עוזר.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי): – – – קואליציוניים, אבל מה השארת למי שבאמת זקוק?

למען הכלכלה, למען אחדות העם, למען ביטחוננו, תסתכלו על העם הזה, ואל יגבה לבבכם. תודה.

629 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.