קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לילה טוב בשעה מאוחרת זו. אתמול הבת הבכורה שלי, לי, עמדה על מגרש המסדרים בצבא. היא התגייסה לפני חודשיים, והיא סיימה קורס הו"ד בחיל החינוך. אני חייבת להגיד שלפעמים אני עדיין בתדהמה שיש לי בת חיילת שהגיעה למעמד המרגש הזה. אני מרגישה כאילו רק אתמול התגייסתי לצבא.
יפה מאוד, סימון, אתה מחונך היטב.
קודם כול, עמדתי בגאווה גדולה – לך יש שלוש בנות, אתה יכול מאוד להבין אותי, ויש לך גם בנות שעשו שירות משמעותי, ובת בחיל האוויר, כמו שאני הייתי, עם שירות משמעותי מאוד שהיא עושה. עמדתי והסתכלתי על מגרש המסדרים. אני חייבת לציין שבקורס הזה, בקורס הו"ד בחיל החינוך, יש הרבה מאוד בנות דתיות, בנות מהציונות הדתית או דתיות. לראות את הגאווה הזאת של הבנות האלה, וכמה חשוב להן השירות הצבאי, בטח בחיל החינוך, כשזה עם הרבה מאוד שליחות וערכים. חשבתי לעצמי איך אנחנו חיים במציאות מדומיינת שבה בעוד שאנחנו במלחמה ויש נערות ונערים צעירים שנלחמים כדי להתגייס לצבא, כדי לתרום למדינה, יש מגזר שלם במדינה שלנו שאנחנו פוטרים אותו משירות צבאי, ויותר גרוע מזה שאנחנו פוטרים אותו – אנחנו מחוקקים לו חוק השתמטות. בזמן שטובי בנינו ובנותינו נופלים במלחמה ויש לנו מעל 10,000 פצועים בצה"ל, יש אנשים שמשתמטים משירות.
באמת התמלאתי גאווה אתמול באירוע הזה. אני חייבת לציין שבאמצע הטקס הייתה אזעקה בשל הטיל ששוגר מתימן, וככה מאות אנשים השתטחו על הרצפה באמצע הטקס. ואז קרה דבר מאוד מאוד יפה ומרגש: חיכינו, כי צריך לחכות עשר דקות, והקהל והחיילים התחילו לשיר באופן טבעי. הם שרו "עם ישראל חי" והם שרו "השם יתברך תמיד אוהב אותי", וככה הייתה שירה מרגשת. ברגע הזה לא הרגשתי שום הבדל, שום הבדל בינינו. לא משנה מה הדעות שלנו – ימין, שמאל, מרכז – כולנו היינו ביחד ברגע הזה, עם ישראל ביחד. גם חשבתי על זה שלא צריך, לא צריך מיליונים על מיליונים על מיליונים לחיזוק הזהות היהודית כדי שנרגיש את הזהות היהודית שלנו וכדי שנהיה מאוחדים כעם ישראל. אף אחד מהאנשים שם בקהל או מהחיילים לא היה צריך שיזרימו לו כסף לחיזוק הזהות היהודית שלו. הזהות היהודית שלהם שם, והיא אמיתית והיא חזקה, ולא צריך בשביל זה כספים קואליציוניים שהם מושחתים.
זו הייתה רק אנקדוטה, על אתמול. אני רוצה לדבר קצת על חוסר האמון שיש לאזרחים בממשלה הזאת ולמה בעצם זה קורה ומה התהליכים שקורים לנו. אני לא יודעת אם ראית, חבר הכנסת דוידסון, הערב, לפני כמה שעות, ראש הממשלה צייץ בחשבון ראש הממשלה – יצא לך לראות את זה? ציוץ באנגלית. תנחש, באנגלית זה תחביב. אני אקריא לך. אני אקריא את זה בעברית.
נראה לי שכולם יודעים שאני יודעת לעשות את זה באנגלית. אבל מה שבעצם הוא אמר זה: כמו באמריקה, הדיפ-סטייט השמאלני מנצל את מערכת המשפט לסכל את רצון העם. ראיתי גם שכבוד נשיא המדינה הגיב שמערכת המשפט החזקה והעצמאית של ישראל היא נכס לדמוקרטיה שלנו ונשיא ישראל גאה בה מאוד.
קודם כול, אני מניחה שזו הייתה טעות שזה פורסם מחשבון ראש הממשלה ולא מהחשבון הפרטי שלו, אבל באמת אני שואלת את עצמי: אתמול? לפני יומיים זה היה כשראש הממשלה יצא בהצהרה לתקשורת, שהייתה כמובן מוקלטת ומבוימת וערוכה ועם איפור ושיער יותר מוקפדים משלי – כנראה, ככה זה נראה לפחות – כשהוא מדבר על זה שצריך בזמן מלחמה שיהיה אמון מלא בין הדרג המדיני לדרג הביטחוני. אבל בדרך הוא שכח את הציבור, כי אמון ציבורי בהנהגה מדינית וביטחונית הוא קריטי מאוד, אבל בטח ובטח בזמן מלחמה. אני באמת מנסה להבין, איזה אמון אתם חושבים שנותר לציבור בכם בסיטואציה הנוכחית? אפילו בסקרים של ערוץ 14 אי-אפשר לזייף את הנתונים מספיק בשביל לא לראות שהאמון הוא בשפל של כל הזמנים ואנשים פשוט רוצים להחליף את הממשלה הזאת. הם מתנגדים לכל המהלכים שהממשלה הזאת מובילה.
יש לציבור הרבה מאוד סיבות למה הם לא מאמינים בכם. ציינתי לעצמי חלק מהן: בראש ובראשונה, אנחנו עומדים כרגע בפני פרשת קטרגייט. הערב, להבנתי, יש שני עצורים בפרשה. לא להאמין, לא להאמין שבמקום הקדוש ביותר בממשלה לביטחון ישראל, לשכת ראש הממשלה, עובדים יועצים שמקבלים כסף מקטר. אני לא יודעת אם יש הגדרה ברורה יותר לבגידה במדינה מהדבר הזה. יותר מזה, חבר הכנסת דוידסון, לא רק שהם קיבלו כסף מקטר ועבדו עבורם, הם גם רצו להעלים מס – שזה הרצחת וגם ירשת, זאת אומרת גם וגם וגם. פשוט מדהים.
אני שואלת את עצמי – וראיתי הרבה מאוד פוסטים וציוצים ועוד בנושא – מה היה קורה אם זה היה קורה כשראש הממשלה היה בנט או לפיד. אם היו מוצאים שיועצים שלהם בלשכה עבדו עבור מדינה שהיא מדינת אויב למדינת ישראל, מה היה קורה?
לא. אני קראתי לזה בגידה, לא אמרתי שהם נחקרו על בגידה.
אבל אני רק רוצה להגיד, אפילו שאתה מדייק אותי, ואין לי בעיה עם זה שאתה מדייק אותי, כשאתה שומע את עצמך מדבר על זה שבכלל יש נחשדים בלשכת ראש הממשלה בקשרים כאלה עם קטר, זה לא מטריד אותך? זה לא מטריד אותך?
כמובן שלא. אבל אני מוטרדת מאוד מתהליכים שקורים לנו, אני מוטרדת מאוד. זה שבלשכת ראש ממשלה יש נחקרים בנושא כזה זה רעידת אדמה מטורפת לחלוטין, ואסור לנו לנרמל את הדבר הזה. אני בטוחה שאם זה היה קורה בממשלה אחרת, הייתם משתוללים. סיבה ראשונה לחוסר אמון ציבורי.
ראש הממשלה ביקש לבטל דיון במשפט שלו בטענה שהוא רצה להיות נוכח בהצבעת אי-אמון במליאה, למרות שבקדנציה הנוכחית, שקיימת מזה שנתיים, הוא מעולם לא השתתף בהצבעת אי-אמון. לפתע פתאום חשוב לו מאוד להשתתף בהצבעת אי-אמון. תראו, בסוף, די, הציבור לא מטומטם. הציבור מבין מה קורה.
דירוג פוליטי ביישובים – אתם יודעים, לפי שרת התחבורה, השרה מירי רגב, יש הרי דירוג של יישובים לפי היכולת שלהם לסייע בפריימריז. אולי גם בלשכת ראש הממשלה זה עכשיו ככה? אני לא יודעת. בניר עוז למשל הוא עוד לא ביקר. מצביעים לו, לא מצביעים לו – האמת, זה לא כזה משנה. אפילו ירדן ביבס הזמין אותו באופן אישי: בוא, תלך איתי יד ביד, אני רוצה להראות לך.
אני ביקרתי בניר עוז הרבה מאוד פעמים, ואי-אפשר, אי-אפשר, עד שאתה לא דורך שם ונעמד בחצר של משפחת ביבס ורואה את הצעצועים של הילדים בחוץ, להבין את עומק הדבר. ועד שאתה לא צועד בשבילים שם ורואה בעיניים את מה שקרה שם, אתה לא יכול להבין את זה. אני נוהגת להגיד את זה לכל מאות חברי הפרלמנט שבאים לפה במשלחות שאני פוגשת, כמה חשוב שהם ילכו לשם ויראו בעיניים את מה שקרה בקיבוצים. אז אם אני צריכה להסביר את זה לחברי פרלמנט בעולם, אני צריכה להסביר לראש הממשלה שלנו שהוא צריך לבקר בניר עוז ולראות בעיניים שלו את מה שקרה? זה הזוי.
עוד סיבה לחוסר האמון זה הניפוח של הממשלה הזאת. בסוף זאת הממשלה המנופחת ביותר בהיסטוריה שלנו. כמות השרים וסגני השרים באמת שלא מביישת מדינות פי כמה וכמה גדולות מאיתנו – 33 שרים ועוד חמישה סגני שרים. כמה זה עולה לציבור בישראל? נעזוב רגע את הכספים הקואליציוניים והתקציבים של המשרדים, אני מדברת רק על עלות הלשכה, על היועצים ועל הרכבים. רק זה – מדובר בסכומי עתק בשנה שמעלים מיסים ושיש גזרות כלכליות קשות מאוד על האזרחים שלנו.
עוד סיבה לחוסר אמון – פיטורים. כל בן אדם שמביע ביקורת, שהוא חלק מהסיסטם ושיש לו דין ודברים על הממשלה הזאת, מעיפים אותו או מאיימים להעיף אותו. היה לנו את זה עם השר גלנט, כמובן; יש לנו את זה כעת עם ראש השב"כ רונן בר – הבנתי שמחר נקבעה ישיבת ההדחה; יש לנו את היועמ"שית, שנמצאת תחת מתקפה חסרת תקדים. אפילו הצורה שבה מדברים עליה – עמד פה השר קרעי ודיבר עליה בצורה, באמת, אני נגעלת מזה, זה מבחיל אותי, הגידופים והצורה הנלוזה הזאת שבה הוא מדבר עליה, וגם כשהוא דיבר על ראש האופוזיציה ועוד. באמת, אני מתביישת בכנסת כשאני רואה אותו מדבר. זה מה שמייצג את ישראל? באמת גועל נפש.
כספים קואליציוניים למקורבים. בחוות דעת משפטית על כספים קואליציוניים ללימודי תעודה בסמינרים לנשים חרדיות נכתב כי אחד מהסמינרים, שמתוקצב ומקבל תוספת קואליציונית, נמצא למשל בהנהלתה של הבת של יושב-ראש ש"ס. אתה שואל את עצמך כל מיני שאלות. אתה אומר: איך הגענו למצב הזה? באמת, הכול כבר מהמקפצה, לא מתביישים בכלום. בזבוז של כספי ציבור בתקופה של מלחמה, עם יוקר מחיה מטורף לחלוטין, עם העלאת מיסים. לפי סקר שפורסם בהסתדרות לצרכנות, נחשף ש-62% מהישראלים אמרו: מצבנו הכלכלי הורע מתחילת השנה. הרי זה משפיע על כל משק בית. לפי החישובים הכי שמרניים, 10,000 שקלים בשנה יותר יוצאים מהכיס שלנו, שלא לדבר על הקפאת השכר ושלקחו לנו יום הבראה וכו'.
יש לנו משרד אחד, משרד ייחודי מאוד, שבמקרה, במקרה, השרה בו, השרה סטרוק – משרד ההתיישבות – היא חלק ממפלגתו של שר האוצר. באורח פלא, כן? 485 מיליון שקלים לתקציב משרד ההתיישבות, מתוכם 75% כספים קואליציוניים. באמת ממש מהמקפצה. המשרד הזה זה ברז שלא נסגר, אי-אפשר לסגור את הברז שם – בכל שבוע עוד תוספת, עוד תוספת, עוד מיליונים, עוד עשרות מיליונים. זה מביך כבר, לפחות תפזרו את זה למשרדים אחרים, שזה ייראה פחות בפרצוף שלנו. באמת ברז שאי-אפשר לסגור אותו.
אפילו האבטחה של בנו הגולה של ראש הממשלה היא בעלות של 3.84 מיליון שקלים בשנה, באמת. עם ישראל צריך לשלם את זה. למה? למה? למה עם ישראל צריך לשלם את זה? תיקון החלון בבית ראש הממשלה, שכמובן היה צריך לתקן אותו, אבל 1.8 מיליון. בסוף, עם כל הכבוד, עם ישראל הוא נפגע עבירה, לא רק הזוג נתניהו ומה שקרה להם. עם ישראל הוא נפגע העבירה המרכזי.
בדקתי וראיתי שהתקציב של הילולת מירון הוא 130 מיליון שקלים. אני לא אומרת, זה בסדר גמור, זה טוב שיש הילולת מירון, חשוב שיחגגו את הדבר, אבל 130 מיליון שקלים? באיזה עולם? באיזה עולם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לשים 130 מיליון שקלים על הילולת מירון בזמן שחטופים ששבו מהשבי עושים קמפיין גיוס המונים? מה זה הבושה הזאת? מה זה הבושה הזאת? למה כל כך הרבה חוזרים מהשבי – לא נעים לי להגיד את השמות שלהם – צריכים לעשות קמפיין גיוס המונים כדי שהם יוכלו לחזור באיזשהו אופן לחיים, כי המענקים שמציעים להם לא מספיקים? איפה המעגלים האחרים של משפחות החטופים, שאנחנו נלחמים בדם שהם יקבלו יותר תקציבים? אחים, הורים, סבים וסבתות – הרי החיים של כולם נעצרו טוטלית וכל מה שהם עושים זה את המאבק להשבת חטופים, ובאותה העת, 130 מיליון להילולת מירון. באמת.
תקציב שמקדם השתמטות מצה"ל, כפי שציינתי קודם, שזה באמת אחד הדברים שהכי קשה לי איתם בתוך מה שקורה לנו כרגע בחברה הישראלית. כמובן, מינויי מקורבים לא ראויים ובלתי כשירים לתפקידים הכי חשובים ואי-מינוי של אלה שכן צריכים להיות בתפקידים החשובים. אני כמובן מתייחסת לכך שאין לנו כמעט שרות בממשלה, ואין לנו מנכ"ליות במשרדים הממשלתיים, וזה מאוד מאוד עצוב וקשה ורע. תודה רבה.
1,676 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.