הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים (בריאות הנפש), התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לילה טוב או בוקר טוב – מה שלא אומרים ב-03:00. בדרך לפה ראיתי סרטון של ראש הממשלה.

בוקר טוב, הבנתי. אז בוקר טוב. 02:30 – שעה לגיטימית. סימון, אני לא יודע, ראית אותו? בדרך לפה ראיתי סרטון של ראש הממשלה נתניהו שמדבר על הדיפ-סטייט במדינת ישראל. הוא עשה סרטון מושקע כזה.

לא, דווקא בעברית. כן. הוא עולה במדרגות, יורד במדרגות, מצביע על עציץ – הם רוצים שנהיה עציצים. מה זה בעצם הדיפ-סטייט, הוא אומר? זה בעצם העובדה שהציבור בוחר את נבחרי הציבור שלו, אבל נבחרי הציבור לא יכולים לעשות כלום כי הפקידים שולטים במדינה. בן אדם רואה את זה ואומר: ואללה, אמריקה. אהלן, טראמפ. וצריך רגע שנייה לחשוב מי מינה את כל הפקידים האלה. בן אדם 15 שנה ראש ממשלה, מינה את כולם. בא 15 שנה אחרי ואומר: רגע, רגע, רגע. כל מי שמיניתי הוא לא טוב. כולם. אין לו מילה טובה אחת להגיד על מישהו. ואז הוא הולך לעשות לנו פה סרטונים מושקעים ונאומים מושקעים בשביל להסביר דבר אחד. הם לא מצליחים להזיז כלום. הממשלה הזאת במשך שנתיים וחצי לא הצליחה לעשות שום דבר טוב עבור אזרחי מדינת ישראל.

אז מה עושים במקום לקחת אחריות? כי מדובר בנתניהו. לקיחת אחריות ונתניהו – אין קשר בין הדברים. אז מה עושים? ממציאים. מתחילים לדבר על דיפ-סטייט, מושג שאני לא יודע, אולי נכון לאיזושהי מדינה בעולם, אבל ודאי לא יכול להיות נכון עבור הבן אדם שמינה את כולם. אז במקום לדבר על דיפ-סטייט, צריך לדבר פה על פייק סטייט – על העובדה שראש הממשלה הזה מינה את כל הפקידות הבכירה במדינת ישראל, ועכשיו מנסה להסביר למה הם לא מצליחים לעשות כלום, בכך שהפקידים אשמים.

אולי רגע נעלה קומה ונדבר על מי באמת אשם, מי באמת אשם בזה שכל מינוי שראש הממשלה נתניהו עשה לדורותיו פועל נגדו, איך יכול להיות שכל בן אדם שהוא מינה, בסופו של דבר, אומר נתניהו: לא טוב למדינת ישראל. איך זה יכול להיות? ראש השב"כ שהוא מינה לא טוב למדינת ישראל; היועץ המשפטי הקודם שהוא מינה לא טוב למדינת ישראל; הרמטכ"ל לא טוב למדינת ישראל. מי כן טוב למדינת ישראל? האם יש פקיד אחד שהוא מינה במשך 15 שנה שהוא פה שכן טוב למדינת ישראל? האם מפרגנים למישהו, או שעכשיו הגישה החדשה – כמו תמיד אצל נתניהו, להאשים את כולם חוץ מאת עצמך – זה שהפקידים אשמים? הפקידים אשמים שלא הצליחו לעשות שום דבר בממשלה. תראו מה קורה עם משרד התקשורת, בריב עכשיו בין משרד התקשורת לחבר הכנסת דוד ביטן. בא שר התקשורת, אחרי שנתיים וחצי שהוא שר תקשורת – לא הצליח להזיז כלום במשרד, שום דבר לא השתנה מהיום שהוא נכנס עד היום. מה אומר שר התקשורת? אני לא אשם, דוד ביטן לא מעביר. אני חבר בוועדה – אין לנו מה להעביר, לא הגיע שום דבר לוועדה, אין כלום. מה שניסו לעשות זה לרמוס את התקשורת הישראלית, ואת זה לא נתנו. לא הצליחו לעשות כלום.

בואו נמשיך הלאה. משרד האוצר. יושב-ראש ועדת השרים למאבק ביוקר המחיה הוא שר האוצר. הבן אדם לא כינס את הוועדה אפילו פעם אחת. הוא לא יודע שיש יוקר מחיה במדינת ישראל. זה לא מעניין אותו שזוגות צעירים לא גומרים פה את החודש; לא מעניין אותו ש-100,000 יהודים עזבו את המדינה, היגרו מפה. וכששאלו אותם למה – זה לא בגלל מצב ביטחוני במדינת ישראל, זה לא, חלילה, כי לא אוהבים את המדינה. לא. שאלו אותם: למה אתם עוזבים את המדינה? מה הייתה הסיבה? למה הם עוזבים את המדינה? כי אי-אפשר לגמור פה את החודש. כי כלכלית בלתי אפשרי להסתדר במדינת ישראל. כי כשזוג צעיר מגדל פה את הילדים שלו, הוא אומר לעצמו: איך, למען השם, אני אאפשר להם לקנות דירה במדינה הזאת? איך, איך הם יקנו דירה אם היום אני לא יכול לקנות דירה, וזה עולה בממוצע ב-10% בשנה? איך הם יקנו דירה במדינת ישראל? מה יש להם לעשות פה? איזה אופק כלכלי יש להם במדינת ישראל? והשר שאמון על הנושא הזה, שר האוצר, יושב-ראש הוועדה ליוקר המחיה, לא עושה עם זה כלום. לא רק שהוא לא כינס את הוועדה, גפ הוא בעצמו לא מקיים על זה שום דיון. תראו מה קורה בוועדת הכספים של הכנסת.

ברור שהיא תיפסק. למה לתת דירה לזוגות צעירים שצריכים את הדירה? במקום זה, הסעיף שגדל הכי הרבה בתקציב במדינת ישראל, סימון, אתה יודע מה הסעיף הזה? למי הלך הכי הרבה כסף במדינת ישראל? זרוק ניחוש.

לא, אני מדבר עכשיו, שר האוצר בנה תקציב, סמוטריץ' חילק עוגה. מי קיבל – מי קיבלה הכי הרבה?

ברור. הקופה הקטנה של שר האוצר, המשרד להתיישבות לאומית מקצועית, או איך שלא קוראים למשרד המומצא הזה, התחיל בכמה עשרות מיליונים ונגמר במאות מיליונים של תקציב ציבורי, מהכסף שלנו, שאף אחד לא מבין מה הוא עושה. אף אחד לא מבין מה הוא עושה כי לא היה המשרד הזה לפני הממשלה המנופחת הזו. ממשלה של 38 שרים, 38 שרים, 9 מיליארד שקל בכספים קואליציוניים, והחצופים האלה עוד מעלים לנו מיסים. הם מעלים את המע"מ, הם מעלים את הארנונה, הם מעלים כל תשלום במדינת ישראל. מים, חשמל – הכול עלה. במקום שהם יגידו לעצמם: זה לא ראוי אחרי מלחמה כזאת ארוכה לנפח משרדים, להגדיל תקציבים, לקחת כספים קואליציוניים – לא. הם אומרים לעצמם: מה אכפת לנו? אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים, הציבור ישלם, ואחרי זה נמכור לו סיפורים. אז הגיע הזמן שהציבור לפחות יבין על מה הוא משלם. הוא משלם על 38 שרים.

היום הושבעו שלושה שרים במדינת ישראל, אחד מהם הוא שר המורשת. תשאלו, מה עושה שר המורשת? אף אחד לא יודע. ולא רק שאף אחד לא יודע מה הוא עושה, גם יש מכל דבר שניים. היום הושבע שר הנגב והגליל. אממה? יש לנו את שר המינהלות, שזה בדיוק מה שהוא אמור לעשות. השר אלקין עושה בדיוק את העבודה של שר הנגב והגליל. הם גם לא מתביישים. אחרי ההשבעה אלקין מעלה תמונה: חוזרים לעבוד ביחד. שים כובע, חוזרים לשדוד ביחד. מה אתם עושים שניכם? למה צריך שניים באותו משרד? אתם שניכם אגף אחד שאמור להיות במשרד הפנים. דווקא וסרלאוף הוא שר רציני, שכן עובד. אז תיתנו לשר הרציני, שכן עובד, את המשרד, ותסגרו את כל האחרים.

לא יכול להיות שכל דבר במדינת הם יעשו פעמיים. למה יש כל כך הרבה שרים? כי נתניהו לא יכול להתמודד איתם. הוא לא יכול לנהל את האירוע הזה. כל מי שמאיים עליו מקבל מה שהוא רוצה. איים עליו בן גביר – קיבל תקציבים, קיבל זה, קיבל הכול; יותר מזה, קיבל חזרה ללחימה. מה הוא אמר לו בעצם? עד שלא תחזור ללחימה אני לא חוזר. ניסו להסביר לו: חזרה ללחימה משמעותה ויתור על החטופים. אי-אפשר לעשות את זה, זה לא מוסרי, זה לא יהודי. הוא אמר: זה לא מעניין אותי. אני בלייקים ובטיקטוק. בלייקים ובטיקטוק המשחק הזה עובד. מה עשה נתניהו אחרי חודש, חודשיים של כיפופי ידיים? נכנע, כמו שהוא נכנע לכולם. היום עמד פה אבי מעוז, אמר: אני אצביע נגד התקציב ביום שני אם לא תעבירו לי עוד תקציבים לזהות היהודית שלי. מה זה הזהות היהודית שלו? נחשף, נחשף ששישה, שבעה משרדים מעבירים תקציב לאבי מעוז. מה הוא עושה בחיים שלו? מה העבודה שלו? העבודה שלו היא בעצם לנסות להכניס תכנים לתוך מערכת החינוך שלנו. הוא לא מתעסק עם מערכת החינוך של הציבור הדתי, כי שם אומרים לו: מי אתה בכלל? מה אתה מתערב לנו? הוא בציבור שלנו, הציבור הממלכתי, הכללי – שם הוא רוצה להתערב.

אי-אפשר להמציא את הסרט הרע שהממשלה הזו חיה בו. יש לנו שר לעניינים אסטרטגיים שהוא שר החוץ, יש לנו את שר החוץ, יש לנו את שר ההסברה – כולם עושים אותו הדבר, אבל הם עולים לנו מיליארדים. בסוף, במדינת ישראל אי-אפשר לגמור את החודש. אי-אפשר לגמור את החודש פה, ואי-אפשר כבר לשרוד את החודש פה, במדינה הזו, כי פשוט לאף אחד לא אכפת, כי במשך חודשים הבית הזה לא מקיים דיונים על יוקר המחיה. לא אכפת לו. אף אחד בבית הזה לא מקיים דיונים על יוקר המחיה. קחו סדר-יום, אפילו של היום, תראו על מה הם דיברו. תראו איזה חוקים פופוליסטיים הם מעבירים – וסתם. כל הזמן מתעסקים פה בממלכתי, מלחמתי, לאומי – דברים שלא נוגעים לאף אחד.

אף אחד מחוץ לבית הזה לא מרגיש את הכנסת. אתה יודע, אני מדבר עם חברים שלי והם אומרים לי: מה אתם עושים שם כל היום? מה אתם עושים שם? ואני מבין למה הם אומרים את זה, כי זה לא נוגע אליהם. זה לא מעניין אותם. בסופו של דבר הם מתמודדים עם גל עליית מחירים מטורף בכל פרמטר – בסופר, במעונות לגיל הרך, בשכירויות, בארנונה, בחשמל, במים. כל תחום שאני אגיד פה זה תחום שמתמודדים בו עם יוקר מחיה מטורף במדינת ישראל.

ואם זה לא מספיק, גם מתמודדים עם צו מילואים חמישי שהרגע הכניסו. היום אנשים עושים את סבב המילואים החמישי שלהם. חמישי. הוציאו 400,000 צווים חדשים, תבינו את ההיקפים. מה זה אומר על הציבור במדינת ישראל? זה אומר שחבר'ה צעירים, גברים ונשים, עושים כבר מעל 150–200 ימי מילואים. מה זה אומר על המשפחות שלהם? מה זה אומר על הילדים שלהם? מה זה אומר על מקומות העבודה שלהם? מה זה אומר על העסקים שלהם? אני אגיד לכם מה זה אומר: זה אומר שאם יש לך עסק ואתה מילואימניק, ככל הנראה לא שרדת, העסק הזה ייסגר. זה אומר שמילואימניק נשוי, יהיה לו מאוד קשה לשמור על הנישואים שלו. אבות מילואימניקים – זה באמת כבר שובר לב. אני רוצה לספר לכם על חבר טוב שלי, ליאב – עורך דין מצליח במשרד טוב, בחור טוב, משלם מיסים, אזרח שכל אחד בבית הזה רוצה שכאלה יהיו האזרחים במדינת ישראל. השנה הילד שלו התחפש בפעם הראשונה. הוא ראה את התחפושת שלו דרך הווידיאו. דרך הווידיאו. בזמן שציבור שלם יושב בבית, חוגג פורים ועד לא ידע, הוא קיבל תמונה של הבן שלו מתחפש בפעם הראשונה.

וזה גם לא מעניין פה אף אחד. לא מעניין אף אחד שאני אספר את הסיפור זה. זה לא מזיז לכם בכלל. אנחנו עדיין נראה את הקיצוניים שצועקים: בלשכות שלכם לא נתגייס, ובממשלה שלכם אנחנו לא מאמינים. והיום תוקפים את ראש עיריית בית שמש, ועולם כמנהגו נוהג, ואף נציג של הציבור החרדי בבית הזה לא עומד על הדוכן הזה ואומר: עד כאן. עד כאן. לא נסבול את זה יותר. לא יכול להיות שבזמן מלחמת מצווה אנחנו עדיין נתנהג כאילו לא קרה כלום. ואתה מדבר איתם בוועדות, והם אומרים לך: מה, הסתדרנו עד עכשיו. ברור, הסתדרנו עד עכשיו. לא היה 7 באוקטובר עד עכשיו. לא קרה הדבר הזה.

עכשיו, איך, איך יכול להיות שהם פשוט עוברים על זה הלאה? עוברים על זה הלאה כאילו לא קרה כלום, בזמן שהאחים שלהם והאחיות שלהם משרתים ומשרתות בפעם החמישית את הציבור במדינת ישראל. ואני שואל באמת, זה לא מעניין אותם? לא אכפת לכם? מה צריך לעשות בשביל שזה ייגע בכם? אתם רוצים ללכת לעשות איתי סיבוב לדבר עם נשות המילואימניקים? לעשות סיבוב בעסקים של המילואימניקים? מה צריך לעשות בשביל שמישהו בבית הזה יבוא ויגיד: עד כאן? עד כאן. צריך לעשות לזה סוף. צריך להגיד שמי שלא לומד, לפחות מי שלא לומד – בוא, שילך לעשות צבא. מי שתורתו אומנותו, שיהיה כמו שחקנים מצטיינים, אין בעיה. נעשה פטור, מכסה לשחקנים מצטיינים, אין בעיה, אבל מי שלא לומד – לכו תתגייסו.

אתמול שר הפנים ביקר בבסיס של החשמונאים. למה הוא יכול להגיע לבסיס של החשמונאים ולהגיד: חשוב, חשוב לעשות את זה, וכל השאר שותקים? למה? איך? יש פה שרים וחברי כנסת שלא רק שירתו בצבא, גם היו לוחמים בצבא – כמו השר בן צור, כמו יוסי טייב, כמו רבים אחרים. למה אתם לא יכולים לעמוד פה, להישיר מבט לציבור ולהגיד: אנחנו במלחמת מצווה, אין ברירה אחרת?

עכשיו, זה גם הולך לשם. באמת אין ברירה אחרת. אני רוצה לספר לכם סוד, למי ששומע אותנו: לא יהיה חוק גיוס שיפלה בין ציבור לציבור. הצווים שכבר יוציאו, אי-אפשר לבטל אותם. כל מי שיוציאו לו צו, בסופו של דבר הוא יהיה עריק או משתמט. סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי קובע דבר אחד: ברגע שנפתחה עבירה, היא לא נסגרת עד שאתה לא מסגיר את עצמך ומתגייס. זה אומר שאי-אפשר לצאת לחו"ל; זה אומר שאם עברת באדום ושוטר תופס אותך, הוא חייב לעצור אותך באותו רגע. זה אומר ששעון החול יתהפך. זה רק עניין של זמן.

בסוף אתם כן תגיעו לבקו"ם, אז אתם לא מעדיפים שהנציגים שלכם לפחות יעמדו פה, יסדירו את מעמדכם – נראה מה עושים, איך קולטים? לא. במקום זה אתם אומרים: נמות ולא נתגייס, בלשכות שלכם אנחנו לא מאמינים, בממשלה – עכשיו, באיזו ממשלה אתם לא מאמינים? הנציגים שלכם מנהלים את הממשלה. במי אתם לא מאמינים? זה שלכם, זו הממשלה שלכם. למי אתם באים בטענות? אתם באים בטענות אלינו באופוזיציה? זאת הממשלה שלכם. הם מנהלים ביד רמה – החליטה שכולם שווים. ברוך השם, הגיע הזמן. לא היא החליטה, החוק החליט, אבל ברוך השם, הגיע הזמן.

במקום זה בבית הזה מתעסקים כל היום באיך אפשר לחוקק את חוק ההשתמטות. אז אי-אפשר. לא סתם לא מצליחים לחוקק את חוק ההשתמטות במשך שנה – כי אי-אפשר לעשות את זה. אי-אפשר להפלות בין ציבור לציבור, הכי פשוט שיש. לפעמים ההיגיון גובר על כל דבר אחר. כשאומרים לכם: אנחנו רוצים לחוקק חוק שרק הציבור שלנו לא יעשה צבא, אז שואלים אתכם: למה רק הציבור שלכם לא יעשה צבא? מה מיוחד בכם? יש לכם משהו שלי אין? יש לכם איזה מונופול על היהדות? במה אתם יותר טובים ממני? למה אני הייתי צריך לעשות צבא ואתם לא צריכים לעשות צבא? יש לכם הסבר הגיוני לזה? ואז מתחילים להתפלפל ולדבר על כל מיני דברים של מסורת ישראל ודת ישראל – שאני מאוד מאמין בה, מאוד מאוד מאמין בה, חושב שצריך לשמור אותה ולשמר אותה – ואז אומרים: התאמנו לכם את הבסיסים. יש היום בסיס שמותאם בדיוק לכל הצרכים של הציבור החרדי. הוא נראה כמו ישיבה יותר מאשר בסיס צבאי.

ואז אומרים לכם: אוקיי, עכשיו מה הבעיה? קשה לענות תשובה על זה, כי לא אמורה להיות בעיה. לא אמורה להיות בעיה כשמתאימים את הצבא לאורח החיים החרדי. לא אמורה להיות בעיה. להפך, אתם צריכים להגיד שהחיינו שהגענו לזמן הזה, שהצבא מתאים את עצמו לציבור החרדי מאה אחוז – בכשרויות, בלימוד, בכול, מאה ממאה – ועדיין אתם תשבו פה ותנסו למצוא את הדרך להשתמט מצה"ל, ועוד בזמן מלחמה. איך יכול להיות שעושים דבר כזה? איך יכול להיות שבישראל 2025 יעמדו נציגי ציבור וינסו להפלות בין דם לדם? אי-אפשר לעשות דבר כזה בשום מדינה מתוקנת. הדבר הזה לא יכול לעבור, וגם במדינה הזאת זה לא יוכל לעבור. בסופו של דבר חוק ההשתמטות הזה, לא יהיה אפשר לחוקק אותו לעולם. הציבור החילוני והציבור המסורתי והציבור החרדי צריכים להיות שווים בזכויות שלהם וצריכים להיות שווים בחובות שלהם. אין דרך אחרת. אין דרך אחרת לחיות במדינת ישראל, אחרת לא נוכל לחיות פה.

אני עוקב בדאגה אחרי מה שקורה בציבור החרדי, כי פעם זה היה המיעוט הקיצוני שצועק "נמות ולא נתגייס"; זה עובר ונהיה המיינסטרים החרדי שאומר "נמות ולא נתגייס". כן, אדוני היו"ר, אני יודע שהסתכלת עליי עכשיו. באירוע האחרון שצעקו את זה בחתונה זה כבר המיינסטרים של הציבור החרדי, זה לא – תתקן אותי אם אני טועה. אני טועה?

תסביר לי למה.

לא, תן לי ב-30 שניות. אתה יכול?

גם אני רוצה פתרון, אבל בסופו של דבר – ואתה באמת לא חייב לענות לי – – –

אבל אין פתרון. אנחנו פה חודשים – – –

עזוב, זה צריך להיסגר פה, זה לא – – –

לא, אבל השאלה – – –

לא, אבל אני בתור – לא, אבל אני – אז קודם כול זה חשוב – – –

אני רק רוצה לומר לך, קודם כול, אני משבח אותך, כי זו פעם ראשונה שאני שומע נציג של הסיעות החרדיות אומר – – –

אוקיי. פעם ראשונה שאני שומע מישהו אומר את זה.

אני מסכים איתך לחלוטין. אני חושב שצריכה להיות גישה שאומרת שצריך להתגייס, וזו פעם ראשונה שאני שומע מישהו אומר את זה בציבור החרדי, ואני מברך אותך על זה.

כמו שאמרתי קודם, בסופו של דבר – ואני שמח שאתה מסכים איתי, אבל בסופו של דבר אין דרך אחרת. בסוף אנחנו חיים פה ביחד, וצריך למצוא פתרון.

אתה יודע, אדוני, יש לי חבר שעוקב באדיקות אחרי המליאה. קוראים לו אייל. כל פעם הוא אומר לי: תקשיב, בסוף מה שאני רואה פה זה שאתם רק רבים אחד עם השני. קשה להסביר למישהו שנמצא בחוץ שהריבים פה הם לא ריב לצורך ריב, הם ריב לצורך השגת מטרה מסוימת, והינה, עכשיו זו בדיוק הנקודה. כנראה שזה קורה רק בשעות הקטנות של הלילה, אבל זאת בדיוק הנקודה. הנקודה היא שהריבים פה הם עקרוניים, בדיוק על הדברים האלה, בדיוק על החיים שלנו, כי לצערי, הממשלה הזאת שכחה את התפקיד האמיתי שלה. התפקיד האמיתי שלה הוא לנהל את מדינת ישראל, לדאוג שלתושבים של מדינת ישראל יהיה פה טוב יותר.

כשיוצאים החוצה ושואלים את אזרחי מדינת ישראל: האם טוב לכם פה? האם אתם מרגישים שטוב לכם יותר במדינת ישראל מאז שהממשלה הזאת מונתה לתפקיד שלה? הם יגידו לך: לא. הם יגידו לא כי הם לא מרגישים שיש מישהו שדואג להם, וזה בכל הפרמטרים. לא דואגים להם בחינוך, שהוא מתחת לכל ביקורת במדינת ישראל. ואני לא מאשים את הצוותים החינוכיים, שמנסים לעשות את הכי טוב שלהם. בסופו של דבר מערכת החינוך צריכה הנהגה. לא יכול להיות שכל שני וחמישי ייסגרו גנים במדינת ישראל, ואף אחד לא יחשוב לעשות ישיבה מיוחדת. תסגרו את הדלת, אל תצאו משם עד שלא תמצאו פתרון לצוותים החינוכיים. תעלו משכורות, תביאו הכשרות טובות יותר, תעשו כל מה שצריך לעשות בשביל שגנים במדינת ישראל יפסיקו להיסגר.

תעלו הלאה, קומה למעלה, לבתי הספר. תייעלו את המערכת. לא יכול להיות שאם תיקח בן אדם מלפני 100 שנה ותביא אותו למדינת ישראל, הוא לא יזהה כלום – הוא לא יזהה את הכבישים, הוא לא יזהה את המטוסים, הוא לא יזהה את הבניינים – הוא לא יזהה כלום. אם תרצו להרגיע אותו ולהסדיר את נשימתו, תכניסו אותו למערכת החינוך, ושם הוא יכיר הכול – אותה כיתה, אותו לוח, אותו מורה. לא יכול להיות. העולם התקדם – מערכת החינוך נשארה מאחור, וזה בכל פרמטר בממשלה הזאת. לא יכול להיות שלא ינהלו אותה. לא צריך ממשלה כזאת גדולה ומנופחת, לא צריכים 38 שרים. לא צריכים. לא צריכים 9 מיליארד שקל בכספים קואליציוניים. לא צריכים.

תאמינו לי שהממשלה הזאת, אם הייתה מבטלת 50% מהמשרדים, לא הייתם מרגישים. ואיך אני יודע שלא הייתם מרגישים את זה? אף אזרח במדינת ישראל לא הרגיש שבן גביר ומפלגתו לא היו בממשלה הזאת בשלושת החודשים האחרונים. מישהו הרגיש את זה? למישהו היה חסר שר המורשת? למישהו היה חסר השר לביטחון לאומי? למישהו היה חסר שר הנגב והגליל? הרגשתם שהם לא בממשלה, אזרחי מדינת ישראל? ודאי שלא. ודאי שלא.

ומי החליף אותם? השר חיים כץ, שהחזיק ארבעה משרדים – ארבעה משרדים – ועשה את זה יותר טוב מבן גביר. הוא סגר את הסכם השכר, הוא דאג לתנאים של השוטרים והכבאים. הוא עשה בחודשיים מה שבן גביר לא עשה בשנתיים, ואף אחד במדינת ישראל לא הרגיש את זה. אבל תחשבו שאם היו עושים את זה כמדיניות – סוגרים משרדים, מצמצמים את השרים, לוקחים את הכספים שהם גזלו מאיתנו ונותנים לכם בחזרה – איזו מדינה טובה הייתה יכולה להיות פה. איזו מדינה מרשימה הייתה יכולה להיות פה.

אני אנצל את הדקה וחצי האחרונות שנותרו לי בשביל לדבר על החטופים. אני לא יודע כמה מכם עוקבים אחרי מה שקורה במשפחות החטופים ומה שקורה לחטופים שחזרו בעצמם. הם לא נושמים, הם לא נושמים ממה שקורה פה. מאז שחזרו ללחימה הם לא נושמים, כי הם יודעים מה קורה שם, כי הם יודעים מה הם עברו. תשמעו את עומר, שמספר מה קרה בפעם הקודמת שהסכם הפסקת האש קרס – איך התעללו בהם, איך הרעיבו אותם, מה עשו להם שם ברגע שצה"ל החל לירות.

אני מאלה שאומרים: צריך לחסל את כולם, את החמאס, עד האחרון שבהם, אבל קודם, קודם תחזירו את החטופים. לפני הכול תחזירו את האחים שלנו למדינת ישראל. עכשיו, בזמן שאני עומד ומדבר פה, הם נמצאים במנהרה מתחת לאדמה בשרשראות, בלי אוכל, לא ראו אור יום כבר שנה וחצי. אותם צריך להחזיר לפני הכול. אחרי זה – ותאמינו לי שיהיה אחרי זה, כי החמאס יפר כל הסכם שנעשה איתו אחרי זה – אל תפסיקו את הלחימה עד שלא יישאר מחבל אחד בעזה. אבל סדרי עדיפויות – קודם תחזירו את האחים שלנו החטופים, ואחרי זה תחסלו את החמאס. תודה רבה, אדוני.