קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כן. אדוני היושב-ראש, חברותיי, חבריי חברי הכנסת, היום פורסמה מודעה שמתריעה שבתנאים מסוימים עלולים ליפול מקרב מחננו חללים רבים. וזה אכן דבר שמרעיד את הלב: עלולים ליפול בקרב מחננו חללים רבים. והתנאים האלה הם במקרה שכל חוק הכולל יעדים או פיתויים לשילוב במסלולי תעסוקה צבאיים וכל כיוצא באלה – עלול להפיל מקרב מחננו חללים רבים. חללים רבים. לא יודעת איך לספר לרבנים המכובדים שחתומים על גילוי הדעת הזה – הם הרבה, אגב – שיש למעלה מ-800 חללים שנפלו, נפלו ומתו, קבורים. המשפחות שלהם שכולות. חללים. גילוי הדעת הזה של רבנים המזוהים עם ש"ס, שהתפרסם היום, מצטרף לאמירה של מנהיג הציבור הליטאי, שאמר: אנחנו מכריזים קבל עם ועולם: שום בחור ושום אברך לא ילכו לצבא בשום פנים ואופן ובשום צורה שהיא. מי שעוסק בתורה כל השנה מכיר את גדולתה והשפעתה, שהיא ורק היא מגינה ומצילה. כלומר, ה-800 ומשהו האלה נפלו לשווא, שכן אך ורק התורה מגינה ומצילה.
הרב הראשי לשעבר יצחק יוסף – זה היה לפני כמה ימים – אומר: גם מי שבטלן ולא לומד תורה, אסור לו שיתגייס. זה הרב הראשי לשעבר – ממש לשעבר, עד לפני רגע, כן – שאומר לקרוע את צווי הגיוס ולזרוק אותם לאסלה. ואלה אנשים שכביכול מתנגדים לפלג הירושלמי, שאומרים "נמות ולא נתגייס", משום שבפיקוח נפש עסקינן – פיקוח נפש, שכן זה חללים – ושרק התורה מגינה ומצילה, אז הם אומרים להתנגד לגיוס. מותר לחלל לשבת בשביל להתנגד לגיוס, וכל זה בגלל שאנחנו נשמור מכל משמר על הגדר שלנו, על אורח החיים שלנו.
כשהם תובעים ודורשים כל הזמן שלא לגייס את הגברים החרדים, הם מדברים על אורח החיים. ואני אומרת: זה באמת יפגע לי מאוד באורח החיים אם לא יהיו לי חיים. אם הבן שלי ימות בצבא, זה מאוד מאוד יפגע לי באורח החיים.
אדוני היושב-ראש, אני באמת ובתמים אומרת לך, לא בהתרסה ולא בהתלהמות, אני שואלת: האם באמת יכולה להתקיים חברה משותפת ומדינה משותפת כשחלק מהחברה חושב שזה ממש הגיוני שחלק אחר יקריב את חייו או יקריב את בניו ובנותיו בשביל שהם יוכלו לשמור על אורח החיים שלהם? האם זה בר-קיימא? האם אפשר להחזיק באמת חברה משותפת כזאת? כי אני לא בטוחה. מילא האי-שוויון בתקציבים שעוברים כאן, מילא האפליה לטובה בכספים, בתנאים, בכל מיני דברים שהם חלק ממה שעובר כאן. אבל החיים עצמם – כמו שטבע ראש הממשלה בנימין נתניהו ברגע מסוים, "החיים עצמם" – האם יש לחלק מהחברה זכות להקריב את החיים עצמם של החלק האחר של החברה ועדיין אנחנו נוכל לחיות ביחד? אני בספק.
393 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.