קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –
ביום שני האחרון התקיים בוועדת החוקה דיון שיזם חבר הכנסת קרויזר, בליאק, ולא בפעם הראשונה, בנושא הסוגיות המשפטיות בנוגע למעמדם של החטופים וההשלכות על התנאים הסוציאליים והזכויות שלהם, דיון שמתפתח מעת לעת. עברו כבר למעלה מ-14 חודשים, ועדיין יש נושאים פתוחים. במקום לעסוק בנושאים האלה, כנסת ישראל עוסקת בנושאים שהקשר בינם לבין הצרכים האמיתיים פשוט לא קיים.
ביום רביעי הקרוב נדליק נר ראשון של חנוכה, והכנסת הזו הכי רחוקה מכל מה שקשור לחג, למכבים, להקרבה. פשוט מנותקת. יושב-ראש הכנסת אוחנה, יושב-ראש הקואליציה ויושבי-ראש הסיעות של הקואליציה, במקום לקבל החלטה לקראת השבוע הזה שכל ועדות הכנסת באשר הן עוסקות רק בנושאים שנשארו פתוחים – ישבו הוועדות ויטפלו באותם נושאים פתוחים, או בדרך של הצעות חוק מטעם הוועדות או לקדם דברים או לגרום לממשלה, שנכשלת כל פעם מחדש בלפתור את הבעיות האלה. אבל את זה לא עושה יושב-ראש הכנסת. ממש לא. הוא כבר מזמן שכח שהוא יושב-ראש הכנסת. לא סמל סטטוס הוא. יושב-ראש הכנסת זה סמל שלטון, מספר שלוש בהיררכיה. אבל לא, זה נהיה סמל סטטוס פה. זו הכנסת של היום.
במקום לייחד זמן לפתור, להגיע לדברים של גמר – היום דיברתי על זה במסגרת ישיבה שהייתה על חוק הרבנים 2, ואמרתי למי שישב שם – וישבו שם אנשים, גם חבר כנסת קרויזר היה שם וגם חבר כנסת של ש"ס – אמרתי: תגידו לי, איך אתם מבלבלים את המוח, החטופים, החטופים, כשאתם לא מייחדים זמן בתוך הוועדות? זה עניין טכני שהופך להיות מהותי. שתקו.
הכנסת עוסקת בנושאים האלה – עשיתי על זה סקירה כללית: האחד זה חוק לשכת עורכי הדין. זה באמת הדבר הכי משמעותי שצריך לעסוק בו. זוטי-זוטות; בעצם לא זוטי-זוטות. לממשלה הזאת זה לא זוטי-זוטות, כי היא הפסידה, כן, היא הפסידה. הממשלה ניסתה להתערב בבחירות לשכת עורכי הדין והיא הפסידה, אז עכשיו היא משנה את הכללים, או מנסה לשנות. אז בזה עוסקת ועדת החוקה כל הזמן. מה זה כל הזמן? זמן רב ומיותר. חוק הרייטינג של קרעי, העסקת עובדי הוראה, מעונות יום. חוק הרבנים 2, שמי שלא יודע, זה לקחת צינור – חוק קטן עם צינור כזה גדול, שיעבירו כספים מפה ועד הודעה חדשה. חוק הרבנים 1, שזכה פה להרבה מאוד אנרגיות, ירד כי ירדו שם לפרטים. בחוק הרבנים 2 – ארבע שורות, שש שורות, עם צינור כזה גדול, שבכסף שם תעשו מסחרה. לכן אתם נלחמים עליו עכשיו ועל זה אתם עושים הסתייגויות היום ב-08:00. אנחנו ביקשנו הסתייגויות – אמרו: תבואו ב-08:00. זאת הממשלה וזאת הכנסת.
נציב התלונות על השופטים – באמת, זה הדבר הכי חשוב, הכי חשוב, ועל זה משחיתים זמן. חוק ההשתמטות, שכל פעם אנחנו קוראים עליו משהו חדש. שמעתי פה את השיח קודם, כיצד אנשים יושבים בקבינט ומעיזים לשלוח אנשים למלחמה בזמן שהם משתמטים ולא מתגייסים ומעלים את זה על נס. זה מה שקורה. עולם הפוך פה.
393 מבלים נרצחו במהלך פסטיבלי המוזיקה, כמה פסטיבלים, כולל הנובה. עשרות נחטפו, ומהם 22 עדיין שם. 3,750 שורדים במעגלים ראשונים, שניים ושלישוניים שלא מקבלים טיפול כמו שצריך לא בגלל שהביטוח הלאומי לא רוצה – כי הביטוח לאומי לא יכול, כי אין חוק מסגרת ל-7 באוקטובר; כי הממשלה לא שמה על השולחן הצעת חוק ממשלתית. היא לא עשתה את זה. אז ועדות הכנסת מנסות לעשות את זה, אבל יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש הקואליציה, חברי הסיעות יושבים – על מה? מה יעשו ביום ראשון או ביום שני – שימוע ליועצת המשפטית לממשלה. אין הליך כזה. אין הליך כזה. יש כן הליך שנקרא תזכיר חוק ממשלתי. את זה אתם לא עושים.
השבוע, במעבר או לא במעבר, התפרסמה שיחה בתקשורת, שיחה שאתה צריך לחשוב עליה כמה פעמים בשביל להבין אותה, בין השר בן גביר לבין שורדת שבי. אני אתן לכם כמה ציטוטים בשביל להבין את עומק הזוועה של הממשלה הזאת, עומק הזוועה של הממשלה הזאת, ממשלה זוועתית, ממשלת חורבן של משתמטים, של גנבים, שודדים ושל עבריינים – חלקם. אותה שורדת אומרת: אני מתעוררת מהזיכרונות שמרביצים לי, שמתעללים בי, שנוגעים בי. הם אונסים אותן, הבנות שלנו נאנסות יום ולילה. אני עברתי התעללות מינית, ואני יודעת שהן ככה נאנסות, כי אני עברתי התעללות מינית. בן גביר: כן, אבל את יודעת מה הבעיה – החלופה היא שיאנסו לנו עשרות אלפי בנות. ממשיכה ואומרת לו: כרגע אונסים, כרגע אונסים, אתה נכשל בזה, אתה צריך להחזיר אותן. על מה אני אחראי? אומר בן גביר. אומר לאנשים שלו: לא הכנתם אותה לפגישה? מי עשה את הפשלה? למי יש מטוסים? היה שר ביטחון, היה רמטכ"ל, יש ראש אמ"ן. שר המשטרה? דרך אגב, הוא קרא לעצמו שר המשטרה הפעם, לא השר לביטחון לאומי. שר המשטרה, אין לו מטוסים, לא טנקים ולא ראש אמ"ן. אין לי סמכות על הגדר בעזה. עונה לו: יש לך את הסמכות ואת המחויבות לשמור על אזרחים בתוך המדינה. ב-7 באוקטובר חטפו אותי מהבית בתוך המדינה. אני גם באתי מרגיש לא טוב, באתי חולה, הוא אומר לה. איזה אפס, איזה אפס – באתי חולה. טוב שהוא לא שלח לה בפקס או בטוויטר. למה הוא הפעם לא צייץ? זה באמת מפתיע אותי. למה הוא לא צייץ את האישור? הוא הלך לרופא המשטרתי הקרוב למקום מגוריו, ואם הוא לא רוצה לתת לו אישור, שייתן לו דרגה, אז הוא ייתן לו אישור. נשמע לך? זה שר, שר בממשלה. אני כבר לא אמשיך יותר, אני חושב שזה מספיק לגביו.
אבל מה, יש את השר סמוטריץ', לא אשאיר אותו לבד. הם עכשיו בתחרות על הבייס שלהם, לא על החטופים, לא על המלחמה. דרך אגב, שניהם לא ממש שירתו – אחד לא רצו אותו ואחד עשה שירות מקוצר; האריך, כי הוא היה צריך ללמוד, אבל בקבינט הוא יושב והוא רוצה מלחמה והוא רוצה ניצחון. אז סמוטריץ' היום אמר: בשום אופן, הוא נגד. למה הוא נגד? למה הוא נגד? למה סמוטריץ' נגד? אחרי שראש הממשלה אמר שהוא מבקש שלא ידברו על זה, למה הוא נגד, האיש חסר האחריות הזה? אני אגיד לכם למה הם נגד. אלה אנשים שלא צריכים להיות שרים. אלה אנשים שכל דקה שהם יושבים בממשלה הזאת זה נזק אדיר. על כל יום שהם שם – לפחות יומיים תיקון.
התיקון בוא יבוא, ואני אצייר לכם תמונה אחרת, שלא תהיה הממשלה העבריינית הזאת, שעד היום הביאה עלינו רק אסונות, מלחמות, ריבים ופלגנות. יגיעו ימים אחרים שיהיו לא שני שרי חינוך – יהיה שר חינוך אחד, והחינוך הממלכתי ימריא, יהיה ביטחון אישי אחר, ולא יהיה מצב שלא אוספים – מה זה לא אוספים? שזבל ברשויות הערביות מסתובב כי השר לביטחון לאומי, זה לא מעניין אותו, ויש דיון בוועדת הפנים, ואני צריך להגיע לשם ולהגיד: רבותיי, יש תוכניות מסודרות במשרד הפנים – לא עשיתם; יש תוכניות כתובות במשרד האוצר – לא עשיתם. מרימים ידיים, אין מה לעשות.
ואלה שרים שגם רוצים לעבוד. יש שרה למעמד האישה שמעמד האישה חשוב לה, לא רק חיבוקים עם בן גביר. כן, תהיה ממשלה אחרת, שבה יחפשו לעשות טוב ולקדם את כולם ולטפל באזרחים. ממשלה נבחרת צריכה לטפל בכל האזרחים, לא במגזר מסוים – לא בחברים שלי, לא בחברים שלו. נחזור לתקופות עבר מפוארות שהיו פה במדינה. כן יהיה עתיד אחר למדינה הזאת, לא עם החבורה הזאת – לא עם החבורה הזאת, שחלקם לא כשירים לתפקידם, חלקם לא מסוגלים לעשות את תפקידם, חלקם האסון של כולנו.
הכי גרוע זה השותקים שיושבים בפנים. השותקים. אני חוזר עוד פעם – אני רואה את ניר ברקת ואני רואה את אבי דיכטר יושבים פה מול סמוטריץ' ובן גביר. האמינו לי, הם יודעים עליהם יותר ממני, וגם אני יודע מספיק.
1,170 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.