קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 275), התשפ"ה–2024. מדובר בחלק שפוצל מתוך הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024, שעסקה בשלושה נושאים: שינוי המתווה ההדרגתי ביחס להטבת המס במשיכת קצבה פנסיונית; הקפאת תיאום סכומים לעניין תקרות הכנסה, נקודות זיכוי וקצבה וכיוצא באלה; מס יסף נוסף על הכנסות ממקורות הוניים.
ביום 11 בדצמבר 2024 החליטה הכנסת לפצל את הצעת החוק כך שהחלק הראשון, שעניינו כאמור בשינוי המתווה ההדרגתי ביחס להטבת המס במשיכת קצבה פנסיונית, יפוצל מהצעת החוק. סעיף 9א לפקודת מס הכנסה קובע כי במשיכת קצבה פנסיונית יינתן פטור ממס עד לסכום שלא יעלה על שיעור מסוים מתקרת הקצבה המזכה שנקבעה בסעיף האמור. החל משנת 2012 הוחל מתווה הדרגתי של העלאת שיעור הפטור מ-35% עד 67% בשנת 2025. בהצעת החוק הוצע לקטום את הטבת המס כך שתמשיך לעמוד על שיעור של 52% באופן קבוע מעתה ואילך, במקום שתעלה בשנת 2025 לשיעור של 67%.
לאחר שהתקיים דיון בנושא בוועדת הכספים בהשתתפות השר חיים כץ, שהוביל את הליכי החקיקה של התיקון המקורי משנת 2012 – הוא היה אז יושב-ראש ועדת הכלכלה של הכנסת – הוחלט לשנות את המתווה שהוצע כאמור כך שיתפרס על פני תקופה של ארבע שנים, ובסופן יעמוד על שיעור ההטבה המקסימלית, שנקבעה ל-67%. בהתאם למתווה המוצע, בשנת 2025 ההטבה תהיה בשיעור של 57%; בשנת 2026 ההטבה תהיה בשיעור של 57.5%; בשנת 2027 ההטבה תהיה בשיעור של 62.5%, משנת 2028 ואילך ההטבה תעמוד על 67%. באופן זה יתקיים איזון ראוי בין הרציונל שעמד בבסיס ההטבה והרצון לשמר את הרף המקסימלי שלה לבין הצורך בצעדי התכנסות בהתחשב בצורכי השעה של המדינה. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית.
להצעת החוק, אדוני היושב-ראש, הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מודה לך. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לחברי הכנסת, עברתי בכנסת את כל המסלולים.
הייתי בקואליציה מפעם לפעם. תפסיקו לצחוק.
הייתי באופוזיציה. הייתי הרבה פעמים באופוזיציה.
די, די. אתה לא מכיר את כל ההיסטוריה של הכנסת. אתה חדש.
אני מבקש לומר, אני לא הקשבתי לכל הנאומים, אבל הקשבתי לחלק מהנאומים. אני שמעתי את יאיר לפיד בסוף. אז הוא דיבר, בסדר, אפשר להתווכח איתו. דיבר על הגירעון, ואין תוכנית כלכלית – בסדר.
אין תוכנית כלכלית. יבוא שר האוצר, יגיד את התוכנית הכלכלית, יבוא מישהו אחר, יגיד שכן יש תוכנית. זה לא חשוב, אבל זה ויכוח לגיטימי. מה לא לגיטימי? ואני לא עשיתי את זה אף פעם בהיותי באופוזיציה – לקחת ציבורים, לא נציגים של ציבור, לקחת ציבור, לתקוף אותו, להשמיץ אותו, להגיד דברים לא נכונים. ציבור. אני אתן לכם דוגמה. אני חושב שפעם כבר דיברתי על זה, ואם אני טועה, תגידו לי שאני טועה. למה המורה החרדית בשדרות לא מקבלת אופק חדש? היא מלמדת את הליבה. התלמידות שלה עוברות את המבחנים של משרד החינוך – הטובות ביותר במתמטיקה, במדעים. למה היא מקבלת משכורת 40% פחות מהמקבילה שלה בתל אביב? היא יושבת שם שנים.
לא ביקשתי את העזרה שלך. תאמין לי, תעזור לעצמך קודם. אני מדבר עם אנשים רציניים, לא איתך.
אני לא רוצה שיפריעו לי. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, יש אנשים, אני הכרתי בבניין הזה, שלא מסוגלים לשמוע את האמת, והם מתחילים לצעוק. המורה הזאת בשדרות, שאני מכיר אותה – אני גרתי באופקים הרבה שנים – היא מלמדת את התלמידות שלה, והתלמידות שלה עומדות למבחן של משרד החינוך, והן הטובות ביותר באנגלית, הן הטובות ביותר במדעים. הטובות ביותר. למה זאת שסבלה כל השנים מהקסאמים, מהטילים, שהיא גרה בשדרות, שם היא חיה, שם היא מגדלת את המשפחה שלה – למה המשכורת שלה 40% פחות מאשר של המקבילה שלה בתל אביב? למה?
עכשיו, היא הפכה להיות פה הנושא, בגלל זה קמה ממשלה. היא הקימה את הממשלה, בגלל שהיא חרדית. אני יכול להביא דוגמאות, אדוני היושב-ראש, אין-ספור. לא עשיתי את זה אף פעם כשהייתי באופוזיציה. דיברתי על הממשלה, דיברתי על השרים, דיברתי על המדיניות, דיברתי על חוסר היכולת של ממשלה שלא מתפקדת. לגיטימי. אפשר להתווכח על זה.
אבל מה אתם עונים לאנשים האלה שעושים את מלאכתם? מה? אמרו לי: אני לא יודע, אני אראה. הייתי אומר את זה בארבע עיניים, אבל כל דבר דולף, אז אני יכול להגיד את זה גם במליאת הכנסת. אמרו לי עם הקמת הממשלה הזאת אנשים רציניים בחברה הישראלית, הם נפגשו איתי ואמרו לי: אתם החרדים לא תחליטו מי יהיה פה ראש הממשלה. אם תחליטו, החיים שלכם כאן יהיו רעים. אמרו לי.
הוא לא יכול לסבול את האמת – הוא צועק. אם אני הייתי יושב-ראש, הייתי מוציא אותך. ואז – – –
כשאני רואה את נאור שירי אז אני מתחיל לדבר בקול, אחרת הוא משנה את המזגן.
ואז אני חשבתי שזה לא רציני. מה אנשים אומרים? מה פתאום יפגעו? ברבות הימים, במהלך כל התקופה הזאת – – –
ביבי אמר לך מה כתוב בפתק? למה אני אגיד לך?
לא, לא. אני יכול להגיד לכם, בניגוד לימין, שלא יודע לקיים הבטחות, השמאל יודע. השמאל הבטיח לי שהם ימררו את החיים שלנו, והם עושים את זה. אתה לא מרגיש, אדוני השר, כאדם חרדי, אתה לא מרגיש שאיפה שאתה זז, מייד הם נגדך? לא אתה. אתה שר בממשלה, מדברים נגדך, אבל אנשים, הציבור, מה הם רוצים מהם? מה?
החיים שלי הם בסדר. החיים שלי הם כמו החיים שלך. אני מבקש שלא תדבר על ציבור.
אני רוצה להגיד לכם, רבותיי חברי הכנסת, לא יכול להיות דבר כזה. אני מביא לוועדת הכספים העברה שהאוצר מעביר, שזה בכלל לא כסף קואליציוני. היה בשבוע שעבר כסף של עודפים במשרד החינוך למשכורת של מורים ומורות שעל פי החוק – שאגב, אבי-אבות החוק הזה היה יגאל אלון – מי שלומד את כל הדברים שמשרד החינוך אומר, אז צריך לקבל משכורת כמו כלל ילדי ישראל. והגיעו עודפים.
בגלל שגם לא חתמתי על מגילת העצמאות. לא הייתי חי אז בכלל.
האמת היא שיש לי עוד הרבה מה לדבר, אבל אמרו לי שאני ארד.
אני מפסיק את הנאום הזה. אני אמשיך אותו אחרי זה, בחוק הבא, בעזרת השם ובלי נדר. אבל אני רוצה להודות ליועמ"שית הכנסת שגית אפיק, ליועמ"שית הוועדה שלומית ארליך, לאדוה מבורך מהצוות של הייעוץ המשפטי. מותר לי כחרדי לברך יועצות משפטיות או לא? מותר? אז תהיו בשקט.
לתמר, לצביה, לעפרי, לשי כהן, לצוות הוועדה, לעו"ד תמיר כהן, לליאת קרפטי, לשרי רחימי, למיטל מימון, לשיר, לספיר הרוש. אדוני יושב-ראש הכנסת, אני מודה לחברי הכנסת על ההקשבה, ואני מודה לאלה שהכינו את התקציב. תודה רבה.
1,056 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.