קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני כן רוצה לפתוח ולהתייחס לתקציב, לתיקוני החוק בנושא הביטוח הלאומי, כי הלכתי – היות שפעמיים הייתי השר האחראי לביטוח הלאומי, רציתי לבדוק מה חדש, מה התקציב הזה נושא באמתחתו לגבי הביטוח הלאומי. בכלל, ברור מעל לכל ספק שאין שום פירוט בתקציב של מה שגוזרים על אנשים, חוץ מהדבר הברור: אנחנו רוצים שיהיה לנו עוד כסף. למה הופכים את הביטוח הלאומי לזרוע של לקיחת מס מאנשים? ולמה לוקחים דווקא מהאנשים ששכרם הוא שכר נמוך?
אני הזכרתי, ואני אזכיר עוד פעם, כי זה יהיה לבושתכם, לכל אלה שיצביעו בעד תקציב שעושה את הדבר הבא – ממשיך לחלק כספים קואליציוניים בסדר גודל של 5 מיליארד שקלים. בתקציב הקודם הוא נתן 6.4 מיליארד. אתה מחבר את זה – זה 11.5 מיליארד שקלים, כספים קואליציוניים בשעת מלחמה, בשעה שהמשק הישראלי נמצא באחד מרגעיו הקשים; בשעה שאנחנו עושים הכול כדי להציל עסקים של אנשים שהיו במילואים; בשעה שמדינת ישראל צריכה לטפל במעל ל-10,000 פצועים; בשעה שהביטוחים – הביטוח הלאומי קורס ואין לו כסף. בשעה הזאת אתם, אנשי הקואליציה, כתגרנים בשוק, מסתכלים על האנשים, מחייכים ואומרים: כן, אנחנו, על אפכם ועל חמתכם, ניתן כספים קואליציוניים. ניתן כספים קואליציוניים. כן. ומאיפה ניקח את הכסף הזה? ניקח את זה מהאנשים ששכרם הוא שכר מינימום. שידעו כל המקשיבים, כל אותם נוהים אחרי הימין והופכים את ביבי למלך מלכי המלכים: אתם, שמתקשים לשלם את החודש, רק דעו לכם שהחליטה הממשלה הזאת להכביד את ידה עליכם במיוחד.
לא הייתי אומר את זה, ואני לא נוהג לעלות ולהשמיץ, אבל חייבים להגיד את זה בכאב הראוי ובכאב הגדול.
5.4 מיליארד. הגיע שר האוצר בתחילת הדברים, לפני כמה שבועות, וזרק: אולי אני אקצץ משרדים. כבר ליבי רחב – אמרתי: ואללה, כל הכבוד. לא רק שלא קיצצו במשרדים, הוסיפו עוד משרדים. והעם לא שומע את הקולות ולא רואה את הקולות.
עכשיו, הנתק המדהים הזה בין ממשלה לבין אזרחיה – אומרים: פוליטיקאים, אתם מנותקים לעיתים. לעיתים אני מתווכח, לעיתים אני לא מתווכח. אבל שיא הניתוק זה עכשיו. היו שנים שממשלות רצו לבזבז כסף. היו שרי אוצר שאמרו: משוגעים, תרדו מהעץ. ואני אומר לכם: משוגעים, תרדו מהעץ. איך אתם מעיזים? אופיר, צר לי שאני פונה אליך, כי אתה חבר כנסת חרוץ ואתה תמיד פה, אבל באמת, איך אפשר להצביע לכזה תקציב? אתם צריכים לעצור, להתכנס לתוך עצמכם, לבוא לראש הממשלה ולהגיד לו: אנחנו מבינים שצריך כסף כדי לאזן את התקציב, אבל בוא נבוא בידיים נקיות לציבור. ותאמין לי, אופיר, החרדים לא היו עוזבים, והקואליציה לא הייתה מתפרקת, כי גם הם היו מבינים שחייבים לקצץ בכספים הקואליציוניים. אבל איך אמר לי חבר כנסת מהחרדים? נותנים – לוקחים. זה הסיפור. נותנים – לוקחים. אתם לא העליתם בדעתכם לצמצם את זה.
משרדים מיותרים, כשגובים 5 מיליארד שקלים בשנה מאנשים שמרוויחים שכר מינימום – תגידו לי, לא כואב לכם הלב להוסיף למשרד מסוים 300 מיליון? לא כואב לכם? אתם ישנים טוב עם זה בלילה? כשאיש כזה חושב אם לקנות תרופות או לקנות אוכל או להדליק את הדוד בבית, שיהיו לו מים חמים, זה לא כואב לכם? אתם באים לכאן, מצביעים – ואחריי המבול?
ואני רוצה להגיד לכם, אני לא רוצה להשתמש במילים מפוצצות של דיראון עולם, אבל זה ירבוץ עליכם, החוצפה הזו, שאנחנו לא מכירים כמוה מאז הקמתה של המדינה. הקימו את המדינה הזאת, עברנו מלחמות, כל העם הסכים להשתתף. אני זוכר כילד, היה מלווה – מיקי, מלווה – איך?
לא, אני מדבר על תקופת בר כוכבא, כשאנחנו היינו.
מלוות במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ששת הימים – כל אזרח.
מלווה ברצון ומלווה בששון, מה לא? נתנו את זה כי הייתה תחושה של ביחד, כי האנשים לא טבלו ושרץ בידם. כשהם אמרו ביחד, כולנו הבנו שזה ביחד. אבל היום כשאתם אומרים ביחד, זה לא ביחד. אתם פוגעים באוכלוסיות החלשות, אתם מעבירים חוקים של אפליה, אתם מבדילים בין דם לדם, אתם יושבים ביום שבו מתים – שלשום, כשמתים חיילים, ביום שבו נהרגים חיילים, אתם יושבים כאן בחדרי-חדרים ומתזמנים חוק השתמטות. וכולם נושאים עיניהם לשמיים באיזו הצטדקות כזאת: לא, זה יהיה חוק, אתם תראו, יתגייסו חרדים. כמה? 4,000. 2,000 מתוכם מתנדבים לזק"א. זה הגיוס שאתם עושים.
אז אתם גם מעבירים תקציב איום ונורא, מפלה בצורה בוטה, גם מפלים בתוך החברה הישראלית וממשיכים עם הדבר הזה של השתמטות, וגם הופכים את צה"ל, את מפקדיו, את השב"כ – את היועצת המשפטית לאויבת העם. האישה הגיבורה הזאת – אני מבקר את גדעון סער, אבל אני שמח שהוא מינה אותה, כי היא הייתה ראויה והיה לו אומץ למנות אותה, ואני מקווה שיהיה לו אומץ לשמור עליה. כי הדמוקרטיה הישראלית היום תלויה על שני חוטים, היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ, לכן הם צנינים בעיניכם, ולכן אתם עושים הכול כדי לפגוע בהם.
מה עשה לכם התאגיד? מה עשו לכם השופטים? מה עשו לכם היועצים המשפטיים? אני שומע שרים מדברים בשטנה כנגד צה"ל – אני לא מאמין, לא מאמין. הגיבורים שלנו, עזי הנפש שבזכותם יכול ביבי נתניהו לעמוד בחרמון הסורי ולספר סיפורים – דקה אחרי שמכבים את אורות הטלוויזיה הוא שולח את שלוחיו לפגוע ברמטכ"ל. למה? תגידו לי, למה? באיזו מדינה זה קורה? באיזו מדינה ראש השב"כ הופך להיות אויב העם?
אבל במקום שבו נותנים כספים קואליציוניים ולוקחים את זה מהעניים, ובמקום שבו פותחים משרדים ולא מצמצמים כדי לבוא בידיים נקיות לציבור – במקום כזה, במדינה כזאת, כנראה שאפשר גם אפשר להפוך את האנשים הטובים שלנו לאויבי העם. איזה נרטיב אתם בונים לילדים שלנו.
כשאני הייתי ילד, אלעזר, במטבח של ההורים שלי הייתה תמונה של משה דיין ודוד בן-גוריון, בחיי, ככה, ליד הבבא סאלי. מבחינתי, זה היה היופי של המדינה הזאת – הערצת הקדושים, כמו במשפחות שמהן אני באתי, ולצד זה הערצת הגנרלים, זה היה חשוב. בגלל זה אבא שלי אמר לשלושת ילדיו: תתגייסו, והיינו במקביל בצבא, שלושה ילדים. לא חשבנו לא להיות קרביים, כי אבא שלי אמר: באנו לארץ בשביל זה. והיום הופכים את מפקדי צה"ל לאויבי העם – –
– – אבל את השליטים הופכים לגיבורים. תודה רבה.
כשאני אהיה יושב-ראש והוא ידבר, דקה לפני אני אגיד לו תודה רבה.
956 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.