קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, מחלקת אבדות ומציאות. "מחלקת אבדות ומציאות": "שלום, הגעתי למחלקת אבדות ומציאות?" שאלתי פקידה שהביטה בי מעל לדלפק עמוס ניירות וקלסרים. "כן", ענתה, "במה אפשר לעזור?" "אלה המילים שלי", עניתי, "איבדתי אותן". הפקידה שלפה טופס והחלה למלא. "זה קרה הבוקר?" "כן", עניתי, "איך ידעת?" שאלתי. "כי מהבוקר אנחנו לא מפסיקים לקבל פניות של אנשים שאיבדו את המילים, איבדו אמון, איבדו יכולת להתרכז. יש לנו אפילו כמה פוליטיקאים שאיבדו את עמוד השדרה שלהם, וחלק שאיבדו את הבושה שלהם. זאת תקופה מאוד מאוד עמוסה כאן במחלקת האבדות. אני כבר לא מדברת על מדור קרובים, שם איבדו חברים, בני משפחה". "כן, כן, זה בדיוק העניין", הסברתי. "עם כל הכאב הזה מסביב אני מרגישה שאיבדתי את המילים שלי". "את כולן?" שאלה. "לא, יש כמה מילים שנשארו ולא איבדתי אותן. יש 'כאב', 'עצב', 'מועקה', 'צער'. אבל הן לא באמת מצליחות להביע את מה שאני מרגישה". הפקידה סיימה למלא את הטופס והניחה אותו בערמה גבוהה של ניירות. "טוב, אנחנו נעביר את הפנייה הלאה, אבל אני חייבת להזהיר שייקח זמן למצוא את המילים שאיבדת. את מבינה, כולם איבדו את המילים שלהם". "אז אין מה לעשות?" שאלתי. "מה שאני יכולה להציע לך זה לגשת למחלקת המציאות, שם יש המון דברים מועילים שהופקדו לאחרונה. את יכולה לגשת לקחת משם תקווה, אומץ, מסירות, ערבות והרבה מאוד אהבה". זו הייתה הצעה מעודדת. אלה בהחלט דברים שאני זקוקה להם כרגע. "אבל רגע", שאלתי, "מי הפקיד כאן את כל הדברים האלה?" הפקידה הביטה בי בעיניים עצובות וענתה: "אלה עודפים שהשאירו אלה שכבר אינם".
איני יודע מי כתב את הדברים הנפלאים האלה. נתקלתי בהם, הם לא דברים שאני כתבתי. איני יודע מי כתב אותם. אני מצר על כך שאני לא יכול לתת את הקרדיט למי שכתב אותם – מילים ומשפטים כדורבנות עם הרבה כאב.
אדוני היושב בראש, ב-16 בדצמבר, ביום שני האחרון, עמדה כאן על דוכן זה חברת כנסת ונאמה בצרחות. היא הודיעה לעם ישראל כי לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית. תיאוריה הזויה, תיאוריה תלושה מהמציאות, תיאוריה ללא בסיס, תיאוריית המשולש – כך אמרה – משולש האשמים. וכך אמרה: "זה המשולש שנגדו אנחנו נלחמים – צמרת צה"ל, צמרת המשפט והתקשורת" – מלחמה. "אחד מגן על השני. שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח", כך אמרה. "שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח". תגידו לי, אתם השתגעתם? הנרטיב הזה שכולם אשמים חוץ מכם, חוץ מזה שעומד בראש הממשלה. "שיחלמו שניתן להם לעשות ועדת חקירה ממלכתית על אסון הטבח", כך אמרה. איזה תיאוריה הזויה, תלושה מהמציאות, תיאוריה אינפנטילית, ללא בסיס.
אני מבקש להציע לאותה חברת כנסת שדרוג בתיאוריה ההזויה הזו – לא תיאוריה משולשת אלא תיאוריה מרובעת. היא פשוט פספסה אשמים נוספים לקונספירציה: האחת, צמרת צה"ל – אמרה; השנייה, צמרת המשפט – אמרה; השלישית, התקשורת – אמרה. זהו המשולש. ואני מציע לה לעשות מרובע. גברתי חברת הכנסת הנכבדה, בקודקוד של הריבוע יהיה השב"כ – שירות ביטחון כללי. עוד אשם לבנק האשמים שלך.
כל ועדה אחרת לא תקום, רק ועדת חקירה ממלכתית. אסון הטבח הנורא, אסון הטבח הקשה ביותר שבוצע בילדים מאז קום המדינה. ילדים נרצחו, נשים נרצחו, מבוגרים נרצחו, נשים נאנסו, עמך ישראל ואחרים נחטפו לעזה, ואתם בשלכם, ממציאים כל מיני המצאות.
רק לפני כמה ימים – בשורה: אנחנו נקים ועדת חקירה של העם, כך עמד כאן אחד השרים ואמר. ועדת חקירה של העם. ואני שואל: מי זה העם אם לא אנחנו? מי זה העם? האם יש שני עמים כאן?
ואחת מחברות הכנסת, בכוונתה להגיש הצעת חוק עוד יותר הזויה. שני נציגיה יהיו: האופוזיציה תבחר שופט, הקואליציה תבחר שופט, האופוזיציה תעמיד שני חברי כנסת מטעמה, הקואליציה תעמיד שני חברי כנסת מטעמה, נציגי החטופים, נציגי משפחות הנרצחים.
אני מודיע מעל הדוכן הזה: לא נשתף שום פעולה עם שום סוג של ועדת חקירה. אלה הן ועדות חקירה פוליטיות שלא יוציאו את האמת לאור. היום קראתי באחד מהעיתונים – סליחה, אתמול קראתי באחד מהעיתונים שאם האופוזיציה תסרב, ילכו לנשיא. אינני מאמין שנשיא מדינת ישראל ייתן ידו למהלך הזוי, פושע, מן הסוג הזה, אין לי מילה אחרת. אם לא קרה כלום ואתם אינכם מרגישים אשמים, ממה אתם מפחדים? ממה אתם לעזאזל מפחדים? יש לי ניסיון מפחדים כאלה של אשמים. יש לי ניסיון. עבריינים, בכל חקירה, בכל חקירה – לא אשם, לא יודע, לא הייתי, לא נתנו לי, לא עשיתי, לא הייתי שותף. זו דרכם של עבריינים – לא אני. זה בדיוק מה שהממשלה הזו עושה.
אם אתם דוברי אמת, ואם אתם לא מפחדים, אני מציע לראש הממשלה נתניהו להתעשת, לאסוף את שריו ואת חברי הכנסת שלו ולהגיד: משנים כיוון. על דברים יותר קלים במדינת ישראל הייתה ועדת חקירה ממלכתית.
וההמשך יבוא בנאום הבא, כי עשר דקות הן כלום ושום דבר עבורי. תודה רבה.
745 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.