קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב בראש. ערב טוב לכולם. היום הוא היום ה-439 למלחמה, ויש לנו 100 חטופים וחטופות בעזה. ממש ברגעים אלה, בשעה האחרונה, המשפחה של מתן צנגאוקר מציינת את יום הולדתו ה-25 בבגין בתל אביב. הגיעו הרבה מאוד אנשים ונישאו שם נאומים מאוד מאוד מאוד מרגשים, ומכאן אנחנו שולחים גם חיזוק למשפחתו וחיבוק גדול – חבל שאני לא יכולה להיות שם איתם – אבל גם תפילה מאוד מאוד גדולה, של כולנו פה בבית הזה, אני בטוחה, קודם כול, כמו שאימו אמרה, שזה יהיה יום ההולדת האחרון שמישהו מהחטופים יציין בשבי, וכמובן יום ההולדת האחרון שמתן יציין בשבי. אנחנו כולנו מתפללים באמת לנס חנוכה לעם ישראל – שנראה אותם חזרה בבית וייכנסו לנו קצת אור ושמחה, ונחייך קצת, ונרגיש קצת אופטימיות ותקווה לעתיד, אחרי השנה הקשה כל כך כל כך הזאת.
רציתי גם לציין שהיום בבוקר ברחבי הארץ הייתה לא בדיוק מחאה, אלא יותר חיזוק, של הנוער שלנו בנקודות שונות, בבתי ספר שונים, שיצאו והביעו מחאה – סליחה, הביעו תמיכה בהשבת החטופים. זו הייתה יוזמה מאוד מאוד יפה של בני נוער ברחבי כל הארץ. גם בית הספר של בתי בתל אביב עשה את זה, וזה מאוד מוערך וראוי לציון שהנוער שלנו לוקח יוזמה כזאת ושחשוב להם להעביר מסר – גם לנו בבית הזה – שהשבת החטופים היא משימה לאומית, היא לא משימה פוליטית בשום צורה שהיא, ואני רוצה לחזק אותם מכאן על זה ולהודות להם.
אני רוצה לעבור לנושא המדובר, שדובר היום רבות בתקשורת, גם עכשיו – הדיון שנערך הבוקר בוועדת הכלכלה. כאמור, אני חברה בוועדה ונמצאת שם בכל הדיונים שקשורים במהפכת התקשורת של השר קרעי. באופן מאוד לא מפתיע השר קרעי פינה שוב את זמנו והגיע לוועדה. ובעוד אנחנו פותחים את הדיון בשעה מוקדמת של הבוקר – השר נכח בדיון. בתחילת הדיון חברי הכנסת המציעים עוד לא היו, אבל השר היה. זאת לא פעם ראשונה שזה קורה. אני אומרת שחברי הכנסת שהתחילו להגיש חקיקות פרטיות במהפכת התקשורת הם כמובן הפרוקסיס של השר כדי להעביר את החקיקה – איך לומר – החשוכה הזאת.
אז היום השר קרעי הביא לנו לדיון את עיקרי המהפכה שלו בדף מאוד יפה, מנוילן, והוא חילק לנו מסביב לשולחן, כאילו אם זה מוגש לנו נורא נורא יפה ומנוילן, אז זה גם חבילה טובה ומהפכה טובה. וכמובן, חתום למטה: ביחד ננצח. רק שבמהלך הדיון השר עסק בעיקר בהסתה, פחות ב"ביחד ננצח".
היום ישבנו עם הרבה מאוד גורמי תקשורת מסביב לשולחן, ושמענו גם אותם בהקשר הזה. ואני רוצה לחזור שוב על דברים שכבר אמרתי פה בהקשר של החקיקה של השר קרעי. השר קרעי לא מצליח להביא את הרפורמה – או קורא לה רפורמה – בחקיקה ממשלתית. משרד המשפטים מתנגד. אין אפשרות להביא את זה בחקיקה ממשלתית, אז מה יותר טוב מלקחת בובות על חוט, וטיפין-טיפין, בשיטת הסלמי המוכרת לנו מההפיכה המשטרית, להעביר לנו את מהפכת התקשורת.
אני מניחה שכולם פה כבר שמעו על החוק להטבות לערוץ 14 – ישבתי שעות רבות בוועדה בנושא הזה; על החוק להפרטת/סגירת התאגיד, כי כולנו מבינים שזו סגירת התאגיד; על החוק לפיקוח על תקציב התאגיד; על החוק לרדיו אזורי; על החוק לשינוי שיטת הרייטינג; וכמובן, בעתיד השר מתכנן לנו את חוק השידורים ועוד ועוד ועוד, אני מניחה שיצוצו עוד חקיקות כאלה כפטריות אחרי הגשם. שוב, אני חוזרת, הרבה פעמים חברי הכנסת המציעים אפילו לא מגיעים לדיון על החוק של עצמם, שזה באמת – מהמקפצה.
וכל המטרה של ההפיכה הזאת, של החקיקה הזאת בחתיכות של השר קרעי, היא חד-משמעית אחת, פשוטה: פשוט מאוד לרסק את חופש הביטוי במדינת ישראל, להצר את צעדיהם של כלי התקשורת, ללחוץ עליהם גם במנגנונים כלכליים על מנת שהערוצים יהיו תלויים בשלטון, כך שכדי לשדר ולקבל תקציבים והטבות מהשלטון הם יצטרכו להגיד מה שהשלטון רוצה שהם יגידו, כמו שקורה באיזה ערוץ מסוים שכולנו מכירים; וכמובן שסגירת התאגיד, היא הערוץ הראשון, שהוא עוסק בזה, אבל שלא תהיה אי-הבנה, מייד אחריו יגיעו גם הערוצים המסחריים האחרים. שלא תהיה לאף אחד אי-הבנה ויחשוב שזה ידלג על מישהו.
ואז, בשלב מסוים – קודם כול, אני חייבת לציין שהשופט מלצר, שהוזמן על ידי חבר הכנסת ביטן, יו"ר הוועדה, דיבר באמת דברי טעם וסיכם את זה בצורה מופלאה. אני ממליצה לכולם לצפות בזה, בפרוטוקול של הוועדה. בשלב מסוים דיברתי אל השר קרעי ואמרתי לו שאנחנו מבינים בדיוק מה הוא עושה – הוא רוצה לרסק את חופש הביטוי, הוא רוצה לרסק את יסודות הדמוקרטיה, כפי שהם עושים בכל התחומים. אמרתי לו: האם אתה יודע שחבר הכנסת ביטן קיבל בדיוק מכתב שהגשת המועמדות שלנו לאירוויזיון בסכנה, כי ברגע שסוגרים את התאגיד, לא ניתן להגיש מועמדות לאירוויזיון? ואז הוא ענה לי: אוי אוי אוי, למה צריך אירוויזיון? חבורה של אנטישמים וכו' וכו'.
ממש. קודם כול הוא מחקה את ינון מגל, כנראה. אולי הם מחליפים יחד דפי מסרים, אני לא יודעת, כנראה יש להם איזו שפה משותפת. אבל באמת, הבורות והחושך הזה שהוא מביא.
אם יש דבר שאפשר להתגאות בו בשנים האחרונות – תראו איזה יופי, מה עשתה לנו עדן בשנה שעברה באירוויזיון. באמת, תוך כדי מלחמה כל כך קשה, כל העולם נגדנו, עמדה שם באומץ, ייצגה את ישראל בכבוד, עשתה לנו כבוד. האירוויזיון הוא תחרות שמציגה את ישראל בעולם כמדינה ליברלית, מדינה מערבית, מדינה שוחרת תרבות, ערכים שהם כאילו כלום ושום דבר בעיני השר קרעי. מי צריך תרבות? מי צריך ליברליות? מי צריך דמוקרטיה? אפשר לפסול את זה כאילו זה כלום ושום דבר. ולא נדבר על זה שהגענו להישגים באירוויזיון במהלך השנים, הישגים מופלאים, ואירחנו את האירוויזיון פה, וזה הביא לפה כמות תיירים מטורפת וחשיפה לישראל, וכל כך הרבה דברים טובים קרו לנו בעקבות זאת. אבל בוא נמחק את זה כאילו זה כלום ושום דבר.
ונוסף על זה, הוא הסביר לנו לגבי החקיקה, שהוא חושב שהיא כל כך מצוינת, שזה גם יחסוך כסף, בגלל הכסף שמושקע בתאגיד. ואני אומרת: תגידו, אתם רציניים? אתם מעיזים לדבר איתנו על תקציב? בזמן שיש 5.4 מיליארד שקלים בכספים קואליציוניים אתם מדברים איתנו על תקציב התאגיד? אתם לא מתביישים? לא סגרתם משרד מיותר אחד, היו כל כך הרבה הצהרות, נסגור, נסגור, נעשה, נצטמצם – אחד לא סגרתם; על הכספים הקואליציוניים אתם לא מוותרים, אתם רק מוסיפים לתקציב הזה, ואתם באים אלינו ומדברים איתנו על תקציב התאגיד? מה נגיד. זה היה פרק נוסף בהפיכה התקשורתית. יהיו פרקים בהמשך. תודה רבה.
985 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.