קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אתה יצאת ב-17:00? יפה. יש לך שותף לדרך, ראש הממשלה.
לא יודע מה, למה ביקשתי דחייה בבית משפט. יצאתי ב-17:00, יצאתי לטיול.
טוב, גבירותיי ורבותיי, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, יש לי שאלה לכולכם, אולי תענו לי? איזה מאכל תמיד מקבל צו 8? מי יודע?
נו, יש גרסאות? אחת, שתיים, שלוש – מוקפץ. איזה מאכל תמיד מקבל צו 8? מוקפץ. אז יש לנו פה חצי עם שהוא תמיד מוקפץ ויש לנו חצי עם שנכנס למטבח רק כדי לאכול. זאת המציאות הישראלית, ולזה אתם נותנים לזה הכשר. אתם מכשירים את השרץ הזה. גם אתה, גדעון סער, גם אתה, חבר הכנסת ואטורי, וגם אתה, חבר הכנסת אופיר כץ – אתם מכשירים את השרץ הזה, שיש לנו חצי עם שתמיד מגויס, תמיד מוקפץ, תמיד נושא בנטל, תמיד אחר כך נמצא במחלקות שיקום ומשלם בחיי משפחה, בפרנסה, בכלל, בחיים, ויש לנו חצי עם אחר שאיתו צריך להגיע להידברות, לשאול אותו האם הוא בכלל מוכן להתגייס, לנהל איתו שיח; לשאול את המנהיגים של הציבור הזה: האם זה בכלל מתאים להם? באיזו מסגרת? איך בדיוק – מ-08:00 עד 16:00 או מ-08:00 עד 17:00? כן בלבוש של הצבא או באזרחי? זאת המציאות.
ומה אני רואה עכשיו בחדשות? חבר כנסת פרוש, שר בממשלה, הוציא הודעה. מעניין מי מימן את זה – האם אלה לא אותן עמותות שמעודדות השתמטות מתקציב המדינה? סכנת גיוס, ייעוץ והכוונה. ממש. שר בממשלה מוציא הודעות – הם פתחו מרכז לציבור: לשכה מרכזית לפניות הציבור על שם מרכז אגודת ישראל ירושלים תספק יעוץ והכוונה למתמודדים עם סכנת גיוס, רחמנא ליצלן, סכנת גיוס, וביטול הסדר תורתו אומנותו בכל התחומים. מענה טלפוני מ א' עד ה', מ-10:00 עד 15:00, מספר טלפון, פקס, מייל – הכול בסדר. זו המציאות. שרי הממשלה פותחים מרכז לסרבנות. מה קורה פה? לא לא, זה אמיתי, אני לא ממציאה את זה, לא יכולתי להמציא את זה. זה פשוט קטסטרופה.
בתקציב המדינה יש סעיפי עמותות שמעודדות השתמטות. אחר כך אני שומעת את מנכ"ל משרד הדתות – מנכ"ל משרד הדתות, אגב, הוא עובד מדינה, אני בכלל לא בטוחה שעל פי הכללים מותר לו להתראיין ולדבר בנושאים האלה – מה הוא אמר? חבר'ה צעירים, יש להם נפש עדינה, ואם חלילה הם יתגייסו, יראו שם דברים נוראיים – איך הם יחיו עם זה? פחד אלוהים. ואיך אמר השר אריה דרעי? במשפחתו – מעניין על מי בדיוק מדובר – מי שנכנס עם כיפה, יצא בלי כיפה. רגע, אני רוצה לשאול: מה, אתם רוצים לשלוט על האנשים ברמה האישית. אז למה אני לא מדברת על אנשים שהיו פעם חילונים וחזרו בשאלה?
בתשובה. בתשובה, בשאלה – עשו משהו עם החיים שלהם. זכותם. זכותם. אז אם אני במצב כזה, אני צריכה להקים עמותות שידאגו שחלילה הבן אדם החילוני לא ישים על עצמו על כיפה ואני צריכה לילל פה: איך זה יכול להיות? הרי הוא היה חילוני, איך הוא הפך להיות שומר מצוות? לא בסדר. אני צריכה ממש להקים פה זעקה וצרחה. אבל לא, אני מאמינה בחופש של הפרט, וגם לבן אדם חילוני מותר לשנות את דעתו וגם לבן אדם דתי מותר לשנות את דרך החיים שלו. ובלי צרחות, צעקות וכאבי לב של אריה דרעי ויהודה אבידן, כי זה לא עניינכם, זה עניין אישי של בן אדם. הוא יחיה את החיים שלו איך שהוא רוצה. ואם אתם כל כך דואגים לנפש שלו, תפסיקו לעשות לו שטיפות מוח ולהחזיק אותו עני ומסכן כדי שהוא יעשה מה שברצונכם, אוקיי? אז אין דבר כזה שחצי עם מוקפץ והשני נהנה מההקפצות האלה. ואם במצב כזה, אם השם כל כך שומר עלינו, אז כנראה משהו שם התפקשש, משהו שם לא הסתדר ב-7 באוקטובר.
אני רוצה לדבר בזמן שנותר לי על עסקת החטופים. אני שומעת דיווחים בתקשורת על עסקה חלקית, עסקה בשלבים. תקשיבו – ואני פונה פה לגדעון סער, שהוא שר בממשלה, ושר בכיר אפילו – כנראה שיש פה ממשלה שרוצה פה מלחמה עד החטוף האחרון, ממש ככה, כי כל עוד יש חטופים, יש מלחמה, וסמוטריץ' ודרעי מרוצים, וסמוטריץ' ובן גביר מרוצים, ויש ממשלה. אתם מוכנים באמת להשאיר שם בעזה את החבר'ה, הגברים הצעירים, את הגופות של האזרחים שלנו, רק כדי לשמור על הקואליציה? כי זו התוצאה. זה כמו להגיד שאנחנו נילחם בקורונה עד חולה הקורונה האחרון. עד שיש לנו חולה קורונה אחרון, אנחנו נהיה בסגר, נכון? זו הפרדיגמה. זו המשוואה.
אז לא, חברים. זהו, די. אנחנו כבר שנה ושלושה חודשים באירוע. המצב השתנה לחלוטין. כבר אף אחד לא קונה את השקרים האלה. אני רואה את המתווים – פחות או יותר, זה מאוד דומה למה שהיה עוד במאי, ואז פתאום מתברר שפילדלפי זה כבר לא כזה קדוש, ואפשר אחרת, וכנראה שגם פעם היה אפשר אחרת.
אנחנו בחיים לא נוכל להסכים ולא לסלוח לעצמנו אם אנחנו לא נוציא מעזה את החטופים שלנו, חיים ומתים, עכשיו, כי כל עסקה בשלבים, שיהיה ברור לכולם, זה דרך לפיצוץ. תמיד תהיה אפשרות, אחרי השלב הראשון, לפוצץ את האירוע; משהו לא מסתדר – זה נפוץ – ואז להגיד: סליחה, חמאס לא בסדר. זה שחמאס הם – – –
כולנו יודעים מה זה חמאס. אני לא יכולה פה להשתמש במילים שבא להגיד על החמאס, הרוצחים האכזריים ביותר, אבל בסוף, המפתח אצלנו.
ואני אגיד לך, יתרה מזו, אם עכשיו צריך להטיל מצור כללי על עזה, כולל הפסקת חשמל, מים – –
840 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.