קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבר הכנסת סגלוביץ', חבריי לאופוזיציה, אמרתם היום שלא כדאי לעדכן. אני רק רוצה להזכיר: יושב-ראש הקואליציה, חברי חבר הכנסת אופיר כץ, יודע שהמספר שאמרנו, 15 משתמטים בקואליציה, הוא לפחות כך; יש שם יותר, יש שם יותר מ-15 חברי כנסת, חברות כנסת, שלא עשו אפילו יום אחד של שירות בצבא. ומכנסים אותנו עוד פעם ועוד פעם לוועדת חוץ וביטחון. אין להם בושה, אין להם בושה.
אתם יודעים, בתחילת המלחמה – – –
אני רוצה להסביר לך משהו, אדוני היושב-ראש. זה דבר שאתה צריך להבין את המהות שלו. זאת אופוזיציה, אתה רואה? אנחנו אופוזיציה. יש לזה המון חסרונות; בזמן הזה יש לזה גם יתרונות. אנחנו אלה שלא מחליטים. לא אנחנו אלה – אתם אלה שמחליטים שמילואים יעשו 300 ימים, לא אנחנו. תגיד: אוקיי, יש פה גם משתמטים, יכול להיות, אבל הלא-משתמטים שלנו – – –
לא לא. לא, אין איזון. זה לא איזון.
סליחה, אני רוצה שתבין, יש הבדל, אתם עוד לא הפנמתם את זה.
לא לא לא. בין קואליציה לאופוזיציה – אני רוצה לתת לך הבדל לדוגמה. אתה יכול להגיד: אוקיי, גם אצלכם יש לא משרתים. אבל אנחנו לא מחליטים להאריך את שירות החובה ל-36 חודשים, אנחנו אפילו בדרך כלל מתנגדים לזה. אתם מחליטים. מי זה אתם? כשאני אומר אתם, אני אומר, בתוככם יש לפחות 17 – יש יותר – שלא עשו צבא אפילו יום אחד. זאת הבעיה.
אני אגיד לך יותר מזה. תראה, אני אגיד לך משהו, אני יודע שאתה שירתָּ, הילדים שלך. אני אתן לך דוגמה, שתבין את זה. יש במקור ראשון – אתה קורא מקור ראשון?
יש מדי פעם – אתה יודע, אני אמרתי פה כבר מזמן, יש אלה שמתחת לאלונקה, יש אלה שמתחת. יש כאלה שנותנים, יש כאלה שנותנים – זו מילה יפה, אני אומר, חולבים את המדינה, בסדר? נגיד. אבל אני רוצה להגיד לך, השבוע – נדמה לי שזה השבוע – קראתי את קלמן ליבסקינד בוועידת החינוך – הוא כותב בדרך כלל בעיתון אחר, אבל במקור ראשון כתבו את זה, ומה שכתבו שם – הוא אומר: יש אלה שישנים בלילה ויש אלה שלא.
קראת את זה? אני רוצה לצייר לך – אני הולך להרבה משפחות שכולות. ואתה שומע אנשים: אני עשיתי הסכם עם החברה שלי: בכניסת הרחוב, כשהיא רואה מישהו עם מדים, היא מתקשרת אליי שאני אנעל את הבית ולא אתן להם להיכנס כשהם באים להודיע.
אני, יש לי חבר לוחם באחד הגופים. בשבת אחרי התפילה, ככה בצד, בשיחה שקצת פתוחים, מדברים גם על דברים שאולי לא רוצים לדבר עליהם, שלא נעים.
הוא אומר: אני קם ב-04:00 – אתה שומע, חברי נאור? מתרחץ ומתלבש, שותה קפה, כדי שאם יבואו לדפוק לי על הדלת, שלא ימצאו אותי לא מוכן. אתה מבין איזה חיים? למה אני אומר לך את זה? אני אומר לך את זה בגלל שמי שמקבל את ההחלטה הזאת כשהוא לא מבין מה זה, מה זה הפחד, מה זה החשש, לא רק לילדים שלך ולעצמך – לילדים של השכנים, לילדים של בני דודים. אין את זה. תהיו קצת יותר צנועים בדרישות האלה.
הרי אנחנו רואים גם עכשיו את ההפגנות של נשים דתיות כסויות ראש בגבעת שמואל, מאלקנה. אתה חי בתוך הציבור הזה. אתה מבין, לא ייתנו לכם. אתה יודע את זה שחוק השתמטות – לא תוכל לחזור הביתה. אתה לא תוכל לחזור הביתה, וולדיגר לא תוכל לחזור, סמוטריץ' לא. גם לא יוכלו לחזור לכאן. מי יצביע לכם? אתם יודעים את זה. אתם רואים את זה. תהיו קצת עדינים.
וכשאתה אומר לי קואליציה ואופוזיציה – שמע, יש דברים שיש לנו אחריות, אני לא אומר שלא, אולי אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, אפילו על מה שהיה ב-7 באוקטובר, בסדר? אני אומר לך, בתוך עמי אני חי. אם ב-7 באוקטובר היינו אנחנו הממשלה, היה נשפך דם ברחובות ישראל, חד-משמעי. אתם שיתפתם פעולה עם האחים המוסלמים – למרות שעד עכשיו אני גאה בשיתוף הפעולה עם מנסור עבאס, על הבשורה לא רק לערביי ישראל; לנו כיהודים, על שיתוף הפעולה האפשרי, על הורדת הגזענות, על הורדת השנאה. רוצים שנגיד טעינו, שלא נשב איתם יותר. אני אומר לך, הלוואי שגם אתם תשבו איתם. הרי אנחנו יודעים, שאלתי את מנסור רק אתמול כמה פעמים הוא היה בבית בבלפור. הוא אמר לי שאחד המקורבים אליו, לראש הממשלה, אמר לו: שרים של הליכוד לא באים לפה כמו שאתה בא לפה. היו מתים לבוא לפה כמו שאתה בא לפה.
אחרי שאמרתי את זה, אני אומר לך שצריך לברך הגומל כאן זה על דבר אחד – שאנחנו לא היינו הממשלה ב-7 באוקטובר.
נכון, אבל אתה יודע, זה הערכות. אני מדבר על הדברים הבטוחים, ואני חושב שמה שאמרתי עכשיו זה דבר בטוח, בגלל שאת השנאה הזאת אני פגשתי גם בבית הכנסת שלי. בתשעה באב, אחרי שהעברתם את חוק עילת הסבירות, קראתי את מגילת איכה. בקינות יצאתי החוצה; אמרתי: אנשים שבוכים על החורבן ומביאים את החורבן – אני לא יכול לשבת איתם על הרצפה ולבכות, בגלל שזה היה שקוף שזה יביא חורבן.
עכשיו, מה אתם עשיתם? מה, אנחנו יכולנו לעצור את ההפיכה המשפטית? אפילו את ההפגנות אנחנו לא יכולנו לעצור. אבל אתם כן יכולתם לעצור, אתה יכולת לעצור, הוא יכול לעצור. אפס. הלך כאן השר ברקת – אמרתי לו: ניר, אתם מחריבים את המדינה. אתה יודע מה הוא ענה לי? הוא אומר לי: שטרן, היית מפקד שלי. גם אתה לא היית נותן יד לסרבנים. אמרתי לו: א. איזה סרבנים? ב. אמרתי לו: נטפל בהם, אבל אחר כך. עכשיו אתם מחריבים את המדינה. לא משנה אם אני בעד, נגד – אני נגד סרבנות, אבל תעצרו את החורבן. זה היה יומיים לפני תשעה באב, ביום שכולכם הצבעתם על עילת הסבירות. עכשיו, מה תגידו? גם אתם הלכתם להפגנות. אוקיי, הלכנו להפגנות. אתם לא מבינים את המושג אחריות.
אני אמרתי כאן לפני שבוע שהיעדר ועדת חקירה כנראה עלה לנו בחיי אדם ואולי גם יעלה לנו בחיי אדם.
אני יכול לשאול שאלה קשה? תגידו – ואני התכוונתי לזה אז – אולי אם הייתה ועדת חקירה, היינו נזהרים פי שמונה אם להישאר עכשיו ברפיח, בגלל שהיו יודעים, שואלים שאלות, איך מקבלים החלטות. ויכול להיות שאם לא היינו ברפיח – אנחנו מכירים את המחיר הכבד ששילמנו השבוע ברפיח. אני לא מאשים חס וחלילה באופן ישיר את הממשלה או אותך. אני אומר דבר אחד: כשאתם פוחדים מהפקת לקחים, זה לא אם ראש הממשלה אשם או לא. הוא אשם. נקודה. בהגדרה. הוא ראש הממשלה בחורבן הגדול. אבל כשאתם מתנגדים – גם אתה – לוועדת חקירה ממלכתית, אתם אומרים: בוא לא נלמד. אז מה אם יש מלחמה? בוא לא נפיק לקחים. אז מה אם יש מלחמה? אז מה אם מתים חיילים? נלמד כשיהיה נוח מסיבות פוליטיות.
אני אומר רק דבר אחד ואני מסיים. לצערי הרב, אתם לא עדר. זה לא יכול להיות שמה שאני אומר עכשיו, אין בקואליציה אנשים שמבינים את זה וזה נופל על אוזניים של מבינים. אבל אתם מתנהגים כמו עדר חסר אחריות. תודה.
1,086 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.