קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, חברת כנסת מהקואליציה, מהליכוד, התראיינה לפני כמה ימים לתחנת רדיו שאינה תחנה מסחרית, והתבקשה לנקוב בהישג אחד, הישג אחד של הממשלה. תשובתה הייתה: יש הרבה. מדוע לדעתכם היא השתמשה במילה "הרבה"? כי "הרבה" זה לא מספר. לו אותה חברת כנסת הייתה גולשת למספרים, ובנוסף בוחרת לומר את האמת – שגם זה לא קורה הרבה בקואליציה – היא הייתה משתמשת במספר אפס. אפס, כי אין הישגים לממשלה, רק כישלונות שגרמו לאסונות. אבל היא בחרה במילה "הרבה", כי "הרבה" זה לא מספר, ולממשלה הזאת יש בעיה עם מספרים.
לכן, חבריי חברי הכנסת, בואו נדבר על מספרים. מחר, כמו בכל יום בשבועות האחרונים, יהיו כמה דיונים בוועדת הכספים. אנחנו בכל זאת בתקופה של התקציב או תקציבים, כל יום משהו חדש. בשעה 12:00 יחל הדיון על העברות תקציביות. אתם יודעים, מאות מיליוני שקלים יעופו בין המשרדים ובין הסעיפים. זה קורה כמעט כל שבוע. בין היתר, הוועדה צפויה לדון בהעברת 151 מיליון שקלים למשרד התפוצות של השר שיקלי, 151 מיליון שקלים, ושימו לב, 16 וחצי תקנים, למטרה חשובה מאוד: לחיזוק הזהות היהודית בקהילות בחו"ל. אתם תשאלו אותי, ובצדק: מה הבעיה? האם אתה נגד זהות יהודית? ודאי שאני בעד. האם אתה נגד הקשר עם הקהילות בחו"ל? ברור שאני בעד הקשר עם הקהילות בחו"ל. זה לגמרי ברור. אז מה הבעיה? הבעיה היא בסדרי העדיפויות. אתם יודעים, אנחנו במלחמה כבר מעל 14 חודשים. יש לנו עדיין עשרות אלפי אנשים שפונו מהבתים שלהם; יש לנו מאות אלפי מילואימניקים שעשו 150, 200, 250, 300 ימים, שהעסקים שלהם בקריסה והמשפחות שלהם במצוקה; יש לנו ענפים שלמים בכלכלה, בתיירות, בכנסים, בתערוכות, עסקים קטנים, ששנה שלמה אין להם הכנסות, ופעם אחר פעם שר האוצר אומר לנו שאין כסף. אין כסף לכולם. אנחנו בגירעון שמתקרב השנה ל-8%. גם בשנה הבאה הוא צפוי להיות בהיקפים לא קטנים.
אז מה זה הדבר הזה? מה זה 151 מיליון שקל למשרד התפוצות? אולי בכלל הסיבה היא שחשוב לרצות את השר המיותר ולתגמל אותו על הטקסטים המטורללים שהוא מפיץ ברשתות? אינני יודע. כך או אחרת, המהלך המשונה הזה יעלה לדיון מחר, ונצטרך לברר מה הפשר של בקשת האוצר.
אתם תגידו: 151 מיליון שקלים זה כסף קטן, ודאי מול העלויות האדירות של המלחמה. שר האוצר כבר 14 חודשים מספר לנו את הסיפור הזה, שזה כסף קטן וזה כסף קטן, וקואליציוני זה קטן, ומשרדים זה קטן – הכול כסף קטן מול על העלויות העצומות של המלחמה. ובינתיים, מיליארדים, מיליארדים של שקלים עפים לא לצורכי מלחמה – לכספים קואליציוניים, למשרד המורשת, למשרד המסורת, למשרד התפוצות, למשרד ההתיישבות, למשרד לשיתוף פעולה אזורי, ללשכות של סגני שרים; עכשיו יש לנו גם שר המינהלות, המצאה חדשה. לא חסר, מיליארדים רבים.
כמה? בואו נראה כמה. הינה, עכשיו הגיע הזמן לשלם את המחיר של ההפקרות הפיסקלית בתקציב 2025. האוצר מדבר על תוכנית התכנסות של 37 מיליארד שקלים כדי להגיע ליעד הגירעון שהוא הציב לעצמו, 4.4%. הוא לא יעמוד ביעד הזה, אבל נניח, 37 מיליארד שקלים לתוכנית ההתכנסות, מתוכם בגס 20 מיליארד שקלים מיסים – מיסים, מיסים, מיסים – ישירות מהכיס של הציבור, מאותם אזרחים שעובדים, משרתים במילואים, משלמים מיסים, אז הם ישלמו יותר, הרבה יותר. לפי ההערכות, כל משפחה עובדת בישראל בשנה הבאה הולכת לשלם רק על מיסים חדשים בין 1,000 ל-2,000 שקל בחודש. אומרים לנו בממשלה שאין ברירה, זה מה שיש. פעם אחר פעם אנחנו שומעים את זה מנציגי הממשלה בוועדת הכספים: זה מה שיש. ועכשיו אני אוכיח לכם בארבע הדקות שנשארו לי, במספרים ממש, במספרים, שהממשלה הזאת לא אוהבת שיש מה לעשות.
ויש ברירה. שימו לב, הכספים הקואליציוניים: 2023 – בסביבות 5 מיליארד שקלים; 2024 – בסביבות 5 מיליארד שקלים; לפי הערכות, 2025 – גם בסביבות 5 מיליארד שקלים. הגענו בשלוש השנים ל-15 מיליארד שקלים, 15 מיליארד שקלים על חשבון הכספים הקואליציוניים. המשרדים המיותרים – יש כל מיני הערכות לגבי זה, אני אקח הערכה שמרנית: אפשר לחסוך 2 מיליארד שקלים על חשבון סגירת בין 12 ל-14 משרדים מיותרים. 2023, 2024, 2025 – בסך הכול 6 מיליארד שקלים.
עכשיו בואו נחזור שנייה לתקופה שלפני המלחמה. לפני המלחמה, הכנסות המדינה קרסו ב-10 מיליארד שקלים כתוצאה ישירה מההפיכה המשפטית המופרעת של רוטמן ולוין. 15 מיליארד שקלים הכספים הקואליציוניים, 6 מיליארד שקלים סגירת משרדים מיותרים, 10 מיליארד שקלים קריסת הכנסות המדינה לפני המלחמה – הגענו ל-31 מיליארד שקלים, 31 מיליארד שקלים שבוזבזו סתם. סתם.
ועכשיו הם מעלים מיסים ועכשיו הם מקפיאים מדרגות מס הכנסה ומקפיאים את גובה נקודות הזיכוי למס, מעלים ב-1% את מס ערך מוסף, וביטוח לאומי ומס בריאות וארנונה וחשמל ומים, ומקצצים בתוכניות הפנסיה של 124,000 גמלאים. והם אומרים לנו: אין ברירה, זה מה שיש. זה מה שיש. חבורה של מושחתים.
היה אפשר למנוע את זה רק אם הייתה כאן ממשלה מתפקדת. היה אפשר להתנהל לפני המלחמה בצורה אחרת, ודאי אחרי פרוץ המלחמה הייתה חובה להתנהל אחרת, להפנים את גודל האירוע, להתנהל בצורה אחראית, עם גירעון סביר, עם פחות הורדות דירוג האשראי, שזה אומר להקטין את עלויות החוב, בלי השתוללות בכספים הפוליטיים ולא לפגוע בציבור, באותו ציבור שעובד, שמשרת, שמשלם מיסים. אגב, כמעט שכחתי. אתם זוכרים, הגענו ל-31 מיליארד שקלים שבוזבזו סתם; יש עוד לפחות, לפחות, לפחות 9 מיליארד שקלים שהיה אפשר לחסוך אם היו מגייסים את החרדים בתחילת המלחמה. 9 מיליארד שקלים. 31 מיליארד שקלים יחד עם 9 מיליארד שקלים – 40 מיליארד שקלים. זה פי שניים, פי שניים מ-20 מיליארד שקלים, מהמיסים שמטילים עכשיו, מהגזרות שמטילים עכשיו על הציבור סתם.
היה אפשר למנוע את זה. ועכשיו החבורה הכושלת הזאת אומרת לנו: אין ברירה. אתם יודעים, חבריי חברי הכנסת, בכדורגל יש ביטוי "הסרחתם את הדשא", אבל במקרה של הממשלה הזאת גם הדשא לא נשאר, רק אדמה חרוכה. תודה רבה.
894 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.